לבשל את עצמי לדעת

,מחר כבר נעלה את עין כרם על ראש שמחתנו

.והדף שלי ריק. אין לי תבשיל ואין לי סיפור

,מחר, אשכים קום למפגש הסיום ואין לי מה לומר

.ואיני בטוחה אם למדתי דבר

.מחר אפגוש את חגית, כולה צבע וגיל

.ואודה לאל על התרגיל

,אבל מחר אוטוטו כאן

.והדף שלי מיותם

:לפני חודשיים 
לפני חודשיים קלטה את עיני מודעה קטנה

׳פותחת סדנה חוויתית לכתיבה בדגש על זכרונות אוכל. הסדנא תתקיים בביתי מדי יום שישי....׳

,הכותבת, בלוגרית אהובה
?זוכרים את חגית אברון מה״בלוגריה״
:אני מיד מתפתה לה ועונה

,׳רוצה, רוצה, רוצה...! אני הכי אוהבת לכתוב ולאכול

,איילה, בת דודתי, לא אוכלת ,שנים שהיא שומרת

,אבל היא סופר מלהטטת כשהיא אופה ומבשלת

,והיא עדיין לא יודעת אם היא אוהבת כשהיא כותבת
.לדעתי, היא סופר מוכשרת

,בקיצור, כל הכישורים והאהבות

,מצטרפות: שתיים במחיר אחת

?אפשר

,חגית מאשרת את ההשתתפות במייל חם

.והשאר עוד יסופר

לפני כחודש

בבוקרו של יום השישי, עת עקרות הבית, טורחות על ארוחת השבת, שקשוק כלים עולה מן המרפסות, מצעים מאווררים מקשטים את החלונות, הרדיו מזמר, בחוץ חם ולח, השמש יוקדת, האור מסנוור. תכונת עבודה אצל האחר ויום החופש הפרטי שלי, גורמים לי להרגיש קלה, כלה, קלילה

,אני מחנה את האוטו תחת ענף סורר ונדמה לי שמצאתי צל

,עולה במעלה המדרגות פוגשת בדלת עם שם משפחה משולש

.מחייכת לעצמי, נוקשת, נכנסת, מהנהנת לשלום

,מתמסרת לצנינות המזגן, לדירה הנעימה

,לאווירה הנינוחה, ריח שקשוקה עולה באפי

.ושבע נשים מסביבי כבר מדגדגות את סקרנותי

.בסוף המפגש, כבר נפלתי ברשת ועכשיו אני ממש מאוהבת

.בה, בבלוגרית המוערכת

.בהן, חבורת נשים מיוחדות ויפות

.בימי השישי, שעוד צפויים לי לבוא

.בהפתעות, שהכינה עבורינו חגית

.בטעימות הטעימות

,באפקט ׳פרוסט׳, שזה עתה גיליתיו לראשונה

.והוא עובד עלי מאז ללא הפסקה

.מאוהבת עד כלות במה שהנפש שלי חפצה

לפני שבוע

׳בשבוע הבא, אתן מתבקשות להביא מאכל ולכתוב סיפור קצר

אה, ויש לי רעיון, עוד לא שאלתי את פנינה...אבל אולי נעלה ירושלימה, ונפגש בעין כרם למפגש האחרון....?׳

,היא מוסיפה את זה בדרך אגב

,כאילו להמתיק את הגזירה

,ואני, אני נעה באי נוחות

,כבר הסברתי לה לא אחת, שאני ממש לא בעניין של בישול

,ואיך אני תמיד בורחת לעיצוב, מחפה על כישורי מטבח בינוניים

 בהפקת (הזמנת) ארוחות מכאלה שמבינים, ועיצוב שולחנות 
מהסרטים

מחר

,מחר כבר נעלה את עין כרם על ראש שמחתנו

.והדף שלי ריק. אין לי תבשיל ואין לי סיפור

,מחר, אשכים קום למפגש הסיום ואין לי מה לומר

.ואיני בטוחה אם למדתי דבר

.מחר אפגוש את חגית, כולה צבע וגיל

.ואודה לאל על התרגיל

,אבל מחר אוטוטו כאן

.והדף שלי מיותם

היום

השכמתי קום, ופתחתי המקרר, העגבניות האדומות קראו לי לאוספם באהבה, הן הצטופפו בתחכום מנצלים כל טיפת מקום בסלסלת הפלסטיק השקופה

,חול דק כיסה אותן וראש ירקרק בצבץ בהתרסה אצל חלקן

הן התמסרו לזרם המיים, ונתנו אמונם בי שעה שסכין חדה חתכה אותן לשתיים בלי רחמים, בזריזות וענייניות, שאופיינית רק לי. עכשיו, מר בצל ירוק ביקש להצטרף לחגיגה, בטח שהסכמתי, אני הכי נדיבה. שוב חזרתי למקרר, עיני חיפשו את השחורים המגולענים, ידי התכסו בשמנוניות נעימה, שעה שזייתי הקלמטה עשו דרכם למסננת הקטנה. עצלה ומזדרזת, מבלי לחתוך, הוספתי אותם לתערובת הצבעונית. סחטתי מיץ לימון טבעי, זה המעט שאני יכולה לתרום למאמץ המלחמתי. בזקתי מלח גס, שמן זית משובח. הוספתי טאץ׳ של גרעיני דלעת ירוקים

,עירבבתי, כיסתי, ויצאתי לדרכי

,מוכנה להכריז שלמדתי המון

,ועדיין איני יודעת דבר

,ואין לי כל כוונה להתחיל לבשל או להשתנות

,ואת  ׳סלט הבית׳

,המתכון המנצח אגיש ברוב פאר וטקס והדר

.רק כדי שחגית קצת תחמיא מול כולן ותקשור לי זרי דפנה

,ואם לא הבנתם, קיבלתם עכשיו המלצה לבלוגרית הכי שווה

!ולסדנא, שהיא כולה מ מ ת ק