Monday, September 12, 2011

Santana Row, San Jose


חפש את המטמון
Santana Row, San Jose

כשעברנו לעמק הסיליקון לפני שבע שנים וקצת
אחרי חמש שנים בניו יורק המדליקה.
נראה לנו המקום, איך לאמר בעדינות,
יבש, משמים, רגוע ושקט יתר על המידה.
כל התארים ההפוכים מהעיר הגדולה שעל החוף המזרחי,לצידה התגוררנו.
ניו יורק, הסעירה, פיתתה, הלהיבה והמריצה אותנו כל כך.
חשבנו, שנמצא נחמה בסן פרנסיסקו השכנה, אולם די מהרה גילינו כי זאת רחוקה כשעה נסיעה מעמק הסיליקון,
ואינה מתאימה לבילוי של ערב לוקאלי או בוקר קצר. 
חברת נפש, שהייתה אז על תקן שגרירה ממשרד הקליטה המקומי (איילת, הפוסט הזה מוקדש לך)
רצתה לעשות לי טוב על הלב ולהקל על קשיי המעבר.    
כטיבם של דיפלומטים המראים לנו פנים יפות,
היא לקחה אותי ליום שוטטות ב Santana Row.
מאוד נהנתי מהשדרה המרשימה ומצאתי עצמי
נעה בין התלהבות מהמקום, שמשדר אוירה אחרת ומיוחדת 
לסלידת מה, ממה שתפאורה מלאכותית יכולה לעשות.
קצת מה שמכנים פה בארוגנטיות ׳plastic fantastic' ׳ או 'McMansion'.

לימים, 
כשהתמקמנו וחווית הגעגוע לניו יורק הוחלפה בסקרנות של ההרפתקאה החדשה,
מצאתי שיש משהו מאוד נעים ביום ב Row
והמקום הוא בהחלט יותר, מעוד מרכז קניות.
וזהו, אכן ייעודו.
דומה שארה״ב הייתה מאז ומתמיד, מעצמת צרכנות וכח קניה כביר. התפאורה השתנתה, מקניה בdowntown המקומי עברנו לקניונים, משם לכאלו פתוחים לכיפת השמיים ועוד הגדילו לעשות והביאו את הmall לבית.
“Like insecure teenagers, malls keep changing their style. They are ripping away their roofs and dry walled corridors; adding open-air plazas, sidewalks, and street-side parking; and rechristening themselves "lifestyle centers." This new look may remind you of something: a vibrant urban street. Yet, while these new malls may appear to be public space, they're not public at all—at least if you want to do anything but shop…”/ Andrew Blum, journalist about The Row

המזל לא האיר לRow בימיו הראשונים.
נהפוך הוא, כשמתבוננים בעיתונות המקומית שסיקרה את הקמתו,
מצטיירת תמונת ביש מזל עגומה מאוד,
לקראת סיום הפרויקט, ב 2002, פרצה בשדרה שריפה איומה שהחריבה חלק עצום מה Row, הייתה זאת השריפה הגדולה ביותר שידעה San Jose .
עם חניכתו של המקום, ארעה תקלה נוספת,
זוכרים את התפוצצות הבועה של ראשית שנות האלפיים?
העמק התרוקן בין לילה מיושביו, 
חנויות, בתי עסק ודירות, עמדו בשיממונם,
משקיעים ושוכרים הדירו רגליהם מהמקום,
והיוזמה המעניינת נראתה כעת, כחלום שנגוז.

אבל בדרך די מעניינת, הצליח ה Row לקום על רגליו,
להפוך למקום שוקק חיים, עם המון חן וסטייל.
Santana Row של שנת  2011 כוללת מסעדות אנינות ( The Left Bank, Blowfish Sushi, Pizza Antica, Straits Cafe ) חנויות, בית קולנוע, מלון מפואר,בתי ספא וכחמש מאות בתי מגורים.

הקונספט העסקי  של המקום הוא שונה ממה שהיכרנו עד כה. הRow הוא לא רק מרכז קניות, הוא מספק חווית בילוי לכל המשפחה. לצד חנויות יוקרה, יש במקום בתי קפה, מסעדות, מלון פאר, בתי ספא ובית קולנוע נפלא. את השדרה חוצה פיסה ירוקה עם
שולחנות שח, פסלים סביבתיים, גלידריה, בית יין ומסעדה. מעל השדרה, ניצבים בתי מגורים מרשימים ומרפסות מקושטות מציצות מעל השדרה היפה.
אחת לשבוע, מתקיים במקום שוק איכרים מרהיב בצבעוניותו, ולעיתים קרובות, פסטיבלים, אירועי אמנות ומוסיקה.
יתירה מזאת, ראיון עם מעצבי המקום מלמד על מגמה חדשה,לייצר על יד הבית מרכז תיירות כמו בחו״ל.
מן מקום, שנראה כאילו שפה אחרת מדוברת בו.
המותגים המוכרים, מעוררים תחושת יוקרה, עד כי נדמה שאנחנו מבלים בפרבר יוקרתי של עיר חיננית ולא בפאתי San Jose.
Santana Row כמו ״South Street Seaport" בNYC, ועוד כמאה ושלושים מרכזים דומים ברחבי ארה״ב מתיימרת להיות ״Lifestyle Center", ולהפוך את חווית הקניה לחוויה תיירותית.  באופן אירוני, יש לפנינו חזרה מעודכנת מה לימי הdowntown של שנות החמישים והשישים, אלא שעכשיו הוא יותר מעודכן ונושא בשורה חדשה.
נסיון להתחקות אחרי הסיגנון העיצובי, גם הוא מעלה חרס.
אין קו אחיד בRow, אין סגנון יחודי, הRow משלב בדרך הרמונית, מגוון סגנונות וטעמים. הוא מעוצב כרחוב אירופאי- ים תיכוני, אבל יש בו נגיעות מאוריות, מקסיקניות ואפילו גותיות, לצד מודרניזם וארט דקו.
העיצוב של Masteri  נשען במידה רבה על ההיסטוריה והתרבות המקומית של עמק הסיליקון.
מעל Cocola המופלאה, בית קפה ומאפה, ולצד BCBG הגדולה מכולם, (צריך לחצות את הכביש בשביל לראות...) ניצב בגאווה, De Forest Tube Figure הצדעה ל De Forest ממציא שואב האבק. פסל הברזל בסגנון הארט-דקו, מזכיר במידה רבה את פסל האוסקר, כאומר אמירה, אני כאן כדי להריע לעמק הסיליקון על החדשנות, היצירתיות הטכנולוגית, על התעוזה שבעשיה.
ממש ממול מעל שלל חנויות נהדרות כמו;
 The Paper Source, Lululemon, Anne Fontaine,Lucy 
מקשטים את צידה של השדרה שומים, על שום מה השום? תשאלו בטבעיות? אלו נוצרו כמחווה לGilroy השכנה, בירת השום. 

וכך, מצד אחד של השדרה מהללים את החקלאות והארציות ומצדה השני מעריצים את הטכנולוגיה והחדשנות. קליפורניה וייחודה!
בצידה האחר של השדרה ( מול ׳Sur la Table', Z Gallerie, ) עומד בגאון מיני מבנה גותי, שנבנה בהשראת קתדרלת נוטרדם, המקום משמש כבר יין ומציע פלטות גבינות ונקניקים אנינים. תפריט טעימות יין מוצע לסועדים, ובקבוקים עומדים למכירה בחנות הסמוכה. (מול הקולנוע)
 
זוג לטאות מעטרות מזרקות ומשלות אותנו לחשוב שגאודי בכבודו ובעצמו עצר  לביקור עם שי מפתיע, לא זה לא גאודי, אבל החיקוי מושלם!
קיר חיצוני מעוטר בחלונות ברזל עתיקים, בשלל צבעים ועוד אחד שמוקדש לפנסי רחוב מכל הסוגים והגדלים.
עם השנים, חטף ה Row ביקורת נוקבת, מעצבי פנים ואדריכלים, טענו כי המקום נראה כמו ׳Disneyland ' להמונים. סוחרים מה downtown הישן ומהקניון הסמוך, טענו כי המקום גוזל את פרנסתם.  
עבורנו, קהל המבקרים, נוסף עוד מקום בילוי בעמק הרדום.
לא ניו יורק ולא סן פרנסיסקו,
קטן, לוקאלי,
ציבורי
ובטח לא בחינם... 

Thursday, September 8, 2011

על החיים בקלפורניה השימשית

על החיים בקלפורניה השימשית....

יש כאן שמש ויש ים, יש פה שקט שאין באף מקום בעולם!
יש פה טבע ומסלולי הליכה,
יש מרכזי קניות וחנויות מעוצבות עם חלונות ראווה מרהיבים,
יש פה מרחב אישי וציבורי
אין פה לחות והאויר רוב הזמן נקי
יש פה מערכת חינוך מופלאה,
אוכלוסיה מסבירת פנים ואדיבה,
יש כאן סובלנות וסבלנות מפתיעה.
מערכת כבישים מפותחת ומגרשי חניה רחבים
(שאפילו נהגת ׳מהוללת׳ כמותי, מצליחה לחנות בקלילות מירבית...) 
וכל זאת, מבלי להזכיר את מזג האויר,



אז למה, אם מצאנו גן עדן עלי אדמות,
אנחנו (היורדים או הארעיים;-) טסים בכל קיץ
שעות ארוכות למדינה קטנה,
מוקפת אויבים בלבנט הרחוק?
שם, אין מרחב ורועש רוב הזמן,
האויר חנוק והלחות מטריפה,
החניונים צפופים, הכבישים פקוקים
ורוב האנשים די עצבניים...

ובכל זאת, אחת לשנה, העמק מתרוקן מיושביו
ואנחנו עושים את המסע המפרך,
על טפנו ומטלטלנו,
רק בשביל לחוות קיץ ישראלי,
(שהוא סיוט על פי כל אמת מידה הגיונית!)
למה? 

אולי כדי,
למלא מצברים,
להסניף חברים,
להתענג על החיבור של סבתא וסבא לנכדים,
להתחמם לאורה של המשפחה המורחבת
ולדמיין איך זה היה לו היינו חיים בשבט,
לגמוע בלי הכרה תרבות ישראלית,
כי אוטוטו חוזרים לעמק המשמים.
להצטייד בספרות עברית, במוסיקה עכשוית,
להתעדכן בטלויזיה המקומית,
לבקר בהנאה במסעדה חדשה
ולהודות בפה מלא, שאין, אבל אין, כמו בארץ!
קוראים לזה מולדת
ולזאת הישראלית, אין אח ורע בתרבות המערבית.
 

וזה עוד יותר מורכב
מפשטות המקאמה
ולוחץ על נקודות רגישות,
מעלה מחלוקות
ומעורר מחשבות
על אשמה וציונות.
ואם יורשה לי לגלות סוד פנימי,
הנושא עולה בכל שיחת סלון מקומית.
כי זאת טיבה של מולדת
היא ממוקמת עמוק בפנים
ומסרבת ל׳רדת׳...
 
 
 

Monday, August 29, 2011

הקסם של כרמל

הקסם של כרמל....
כרמל, קליפורניה



לכרמל הגעתי לראשונה די במקרה, כשמודעה באתר מכירת בתים מקומית הראתה תמונה של בית מעניין עם נוף מהמם. שמנו פעמנו לגבעות המוריקות הנשפכות לאוקינוס כחול כדי לגלות שמדובר בחורבה לא קטנה. מאז עברו הרבה מים באוקיינוס השקט, אנחנו, איבדנו את השקט לתקופת מה רק כדי לגלותו שוב במלוא הדרו כעבור זמן.
רכשנו את החורבה והשקענו חודשים אחדים בשיפוצה. למדנו, שסגנון הבית מכונה בהגהה האדריכלית, ׳Mission Revival style' והוא מאוד אופייני לסביבה. קשתות ספרדיות, חיפוי אבן צהבהב עם גג רעפים אדמדם, משקופים ירוקי זית ואוירה שובת עין.  


התאהבנו בכרמל ובטבע ומצאנו שקט.

ייחודה של כרמל ומבואותיה הוא במגוון הפעילויות שהיא מציעה לקהל תייריה. נופים עוצרי נשימה ומסלולים מרהיבים ביופים כמו Big Sur, Point Lobos, 17Miles ,חופי רחצה תכולים מזמינים לטבילה באוקינוס הקרררר..., עירה מלבבת, קניות, מסעדות כרמים, גבעות ועמק אחד יחיד ומיוחד.
The seventeen miles כביש אגרה מהיפים בעולם. אלו אולי עשרים ושיבעה הקילומטרים הארוכים ביותר, בהן תמצאו נקודות תצפית בטבע. ציפורים משחירות סלעים לבנים, כלבי ים, ברושים והרבה Cypress Trees, סימלה המסחרי של העיר.  

Carmel By The Sea עיירה קוקטית, שנראית כמו קופסאת תופינים מהודרת, עמוסה במסעדות גורמה, חנויות מעוצבות מלאות כל טוב, גלריות אמנים, סמטאות חבויות מן העין שבהן שכשוך מזרקות מים. אני מודה ומתוודה, יש בה בכרמל איזו שלמות מהודרת עד שהיא עשויה להראות למקטרגיה, י׳עשויה מדי׳, ׳תיירותית׳, אני מוצאת שהיא נעימה למדי ומספקת חויה נפלאה למבקריה, עירה קליפורנית קטנה עם השפעה אירופאית כבירה.

את הבלוג הנוכחי בחרתי לכתוב למען ההשראה מ La Bicyclette מסעדה צרפתית קטנטנה שהורחבה לאחרונה גם לפיצריה אנינה. המקום מושלם לארוחת צהריים קטנה כגדולה ולארוחת ערב רומנטית במיוחד עם תפריט מלא. לLa Bicyclette החיננית עוד שתי אחיות, יפות לא פחות ומיוחדות,  אם כי באופיין בהחלט שונות.  
Casanovaהשכנה מספקת ארוחות ערב גורמה בסגנון צרפתי איטלקי בבתים מקוריים ששופצו והיו למסעדה, המקום נראה כמו מבוך עם מרפסות מקורות ומחוממות, אפשר לסעוד בחדרים פרטיים או באולם אוכל לצד האח המבוערת עם עוד סועדים. בקשו את סיפור המסעדה, והציצו לשולחן של ואן גוך, שספק אם אי פעם אכן סעד בו הציר המהולל....
וCrokscrew Cafe, עליה, תקראו בסיפור אחר, בעמק של כרמל.
Walter & Gaston , בעלי המסעדות מקפידים על הפרטים ואי אפשר בכך שלא להבחין. את המבטא הצרפתי שדבק במקום, והאקסנט שנותן לאוכל את טעמו הטוב.
חווית הקניה בכרמל, גם היא מהנה במיוחד, לצד רשתות יוקרה כמו Tiffani, Antropologie (שאין שניה לה) ,JCrew, L'occiatnte ועוד רבות וטובות, ניתן למצוא חנויות קטנטנות, בית תה, אמנים מקומיים וגלריות ססגוניות.

סיור קסום לאורך החוף  בעיירה יספק הצצה לבתים המטופחים, משימה שאני אוהבת במיוחד היא לבחון את שמות הבתים הכל כך אופטימיים כמו ׳happily ever after', 'life is good'.. מרומם נפש, לא?! 

ביקור בCarmel Mission הוא קצת לעצור את הזמן ולהפליג אחורה לימים אחרים של שנת 1770 למסיון של Father Junipero Serra. המבנה על אף שנהרס ושוחזר כמאה שנה מאוחר יותר (מגדל הפעמונים המרשים אותנטי), משקף את הסגנון הארכיטקטוני של התקופה. במקום נערכים מדי פעם קונצרטים, פסטיבלים ותערוכות. מסביב לכנסיה גני חמד ובית קברות בו קבור המסיונר Father Serra. 
  
Carmel Valley, עמק כרמל, שתמיד זורחת בו השמש ומרגיש כמו פרובנס ביום מיוחד, גפנים, כרמים וייקבים, חוות סוסים וגם מלונות, ספא וחצרות אירועים. אם חשקה נפשכם בספא ובטיפולי גוף ונפש עשו קפיצה לBarnardus Lodge and Winery .   
בהמשך הכביש אי אפשר לפספס את Corkscrew קפה Georis ( האחות ה׳זרוקה׳ והמרדנית של Casanova ) המקום האהוב עלי לארוחת צהריים משובחת במיוחד. כאן בפטיו רחב לצל גפנים ניתן לסעוד ולטעום מיינות המקום. במקום חנות מתנות מיוחדת וחצר אירועים. תוכים צבעוניים יישמחו את הילדים ויין טוב יכבוש את ליבם של המבוגרים, והאוירה, פשטות פרובנסית יפהיפיה.
Point Lobos שמורת טבע עם מסלולים מעניינים, מציעה טעימות טבע למשפחות. הנוף, נוף קליפורניה במיטבה. את עונת ההמלטה של כלבי הים, אסור לפספס! בתחילת האביב, הם מתקרבים לחופים, להמליט ול׳תנק׳ את הגורים בימים הראשונים של חייהם. מסלולים רבים אומנם סגורים בעונה זאת של השנה, אבל החויה קסומה. לצד ציפורי קוארומורנים שחורות ניתן לשמוע את כלבי הים הקוראים כלב לרעהו, שפני סלע מתרוצצים בין בצמחיה העבותה ואיילים רועים שם גם. בקיצור, חוויה מופלאה לכל המשפחה.

  
Carmel Highlands הגבעות של כרמל היושבות על route no 1 בואכה Big Sur המופלא מציעות נוף ירוק-כחול עם ריחות משכרים של אורנים ועצי cypress. בסיורים רגליים ניתן לגלות מפרצונים קטנים, צוקים מתחדדים מלב הים, צמחיית פרא וגם כזאת מבויתת, סגנונות בניה שונים ומגוונים. שלל פרחים מקשטים את חצרות הבתים המטופחים והלבנדר הסגול מיטיב במיוחד עם קשת הצבעים.

לא כתבתי על Big Sur והדרך המשכרת בroute no 1, לא סיפרתי לכם על Monterey וגם לא על Santa Cruz, השכנה וCapitola , העלמה הצבעונית והיפה,
נו, הייתי צריכה להשאיר משהו לפעם הבאה.

מזל טוב, אתר חדש הפציע בעולם

מזל טוב, אתר חדש הפציע בעולם.
יום הולדת יש רק פעם בשנה....
ויש לי השנה מתנה נפלאה, אתר ובלוג משלי, שניים במחיר אחד!
חציתי את מחסום הארבעים בשנה שעברה, וכך בשנה שכולה חגיגות עשור לאהובי ולי, אני פוסעת לאיטי לצד השני של החיים. ולראשונה בחיי מבינה, שאת שהיה, לא ניתן להשיב. שהחיים אכן קצרים, ומה שלא אעשה היום, לא יקרה לעולם...! ושאסור להגיד לא לחגיגה/ טיול/ מחוות אהבה. שאיני יכולה לשנות איש מלבד עצמי ובשל כך, רוב הקונפליקטים, אכן מיותרים ומשאירים אותנו מרוקני אנרגיה לחלוטין. 
תובנות בגרוש, מליצות שתמיד ידעתי ויגעתי לדקלם ועכשיו, אני באמת מפנימה, ולראשונה בחיי, גם מיישמת...(נו טוב, לפחות חלק;-)
נפלאות הגיל!
בכל יומולדת, אני נוהגת לשחק עם עצמי משחק, אני משתפת בו את אהובי. אני מונה בגאווה את הצלחות השנה, מגמגמת בכישלונות ומציבה יעדים לשנה הקרובה. על אלה אני מצהירה בקול רם, שכן, אין מחויבות גדולה, מהבטחה שנזרקה לחלל האויר, נאמרה ויש תמיד מי שיזכיר אותה.
ליום הולדתי הארבעים, הבטחתי לעצמי, פה אחד ובגרון ניחר לחיות חיים בריאים, לפקוד את חדר הכושר לעיתים תכופות יותר, להשיל ממשקלי אי אילו קילוגרמים (אני חושבת שהסעיף הזה נמצא על כל wish list של כל אישה, באשר היא), לחזור ולפטפט בצרפתית (כי אין, אבל אין! שפה יותר רומנטית מזו), לעשות משהו טוב למען היקום, לקחת יותר קורסים בלימודי האדרכילות ועיצוב פנים
ו ... אחרי כמה שנים בתחום, לתעד פרויקטים, ליצור תיק עבודות ולהקים לSharon's Design אתר.

השעון מתקתק.... בעוד יומיים בדיוק, יחול יום הולדתי הארבעים ואחת, וכמו תמיד, אני כבר בלחץ. מנהלת עם עצמי שיחת סיכום, נוזפת, מעודדת, מתרצת, מתרה, מאיימת, מבטיחה ומשדלת.
אז ככה, סיכום שנה, כן, חייתי חיים יותר בריאים השנה, פקדתי באדיקות את חדר הכושר, ממהרת לשוב לשיגרת האימונים מיד בתום כל חופשה או הפוגה, חזרתי מלאת מוטיבציה, נכונה אלי קרב. עדיין הייתי שמחה להיפרד מהמשקל העודף, אך אין זאת אני, כי אם הקילוגרמים שמסרבים להרפות.....
הגורל זימן לי את פיורנזה, מורה לצרפתית מקסימה, (נסו לגלגל את שמה על לשונכם עם המבטא הנכון,) ולא, אני עדיין לא מפטפטת בקלילות. אם להודות על האמת, אני מגמגמת בכבדות לא חיננית. נרשמתי לעוד קורסים, נהנתי מהם מאוד, הצלחתי והחכמתי. לא הצלתי את העולם, אבל הייתי מעורבת קצת יותר בפעילות התנדבותית.
ויומיים לפני יום הולדתי הבא עלי לטובה, עדיין אין לי אתר! אני אמנם רואה אותו בדמיוני, אך לא כל כך יודעת מהיכן להתחיל. יש לי שפע רעיונות ושלל הגיגים ומחשבות, רגע.... אולי אכתוב גם בלוג?!
אז כמו תמיד, כשהדרך קשה ומתעקלת, אני פונה לעזרת א', בכיר בחברת מחשבים מקומית, חבר טוב משכבר הימים, ומאהב בלילות.
ולא׳, פיתרונות.
וכך, משנס אישי האהוב מותניים,
מפשיל שרוולים ונרתם בפעם האלף לעזרת ׳low tech" שכמותי,
ובתמיכה טכנית, אהבה רבה וסבלנות אין קץ,
הוא עוזר ומיילד,
אתר חדש
עם בלוג קטן,
מתנה נפלאה ליום הולדת ארבעים ואחת,
שיהיה במזל טוב
ובשעה טובה.
שרון