יום הולדת יש רק פעם בשנה....
ויש לי השנה מתנה נפלאה, אתר ובלוג משלי, שניים במחיר אחד!
חציתי את מחסום הארבעים בשנה שעברה, וכך בשנה שכולה חגיגות עשור לאהובי ולי, אני פוסעת לאיטי לצד השני של החיים. ולראשונה בחיי מבינה, שאת שהיה, לא ניתן להשיב. שהחיים אכן קצרים, ומה שלא אעשה היום, לא יקרה לעולם...! ושאסור להגיד לא לחגיגה/ טיול/ מחוות אהבה. שאיני יכולה לשנות איש מלבד עצמי ובשל כך, רוב הקונפליקטים, אכן מיותרים ומשאירים אותנו מרוקני אנרגיה לחלוטין.
תובנות בגרוש, מליצות שתמיד ידעתי ויגעתי לדקלם ועכשיו, אני באמת מפנימה, ולראשונה בחיי, גם מיישמת...(נו טוב, לפחות חלק;-)
נפלאות הגיל!
בכל יומולדת, אני נוהגת לשחק עם עצמי משחק, אני משתפת בו את אהובי. אני מונה בגאווה את הצלחות השנה, מגמגמת בכישלונות ומציבה יעדים לשנה הקרובה. על אלה אני מצהירה בקול רם, שכן, אין מחויבות גדולה, מהבטחה שנזרקה לחלל האויר, נאמרה ויש תמיד מי שיזכיר אותה.
ליום הולדתי הארבעים, הבטחתי לעצמי, פה אחד ובגרון ניחר לחיות חיים בריאים, לפקוד את חדר הכושר לעיתים תכופות יותר, להשיל ממשקלי אי אילו קילוגרמים (אני חושבת שהסעיף הזה נמצא על כל wish list של כל אישה, באשר היא), לחזור ולפטפט בצרפתית (כי אין, אבל אין! שפה יותר רומנטית מזו), לעשות משהו טוב למען היקום, לקחת יותר קורסים בלימודי האדרכילות ועיצוב פנים
ו ... אחרי כמה שנים בתחום, לתעד פרויקטים, ליצור תיק עבודות ולהקים לSharon's Design אתר.
השעון מתקתק.... בעוד יומיים בדיוק, יחול יום הולדתי הארבעים ואחת, וכמו תמיד, אני כבר בלחץ. מנהלת עם עצמי שיחת סיכום, נוזפת, מעודדת, מתרצת, מתרה, מאיימת, מבטיחה ומשדלת.
אז ככה, סיכום שנה, כן, חייתי חיים יותר בריאים השנה, פקדתי באדיקות את חדר הכושר, ממהרת לשוב לשיגרת האימונים מיד בתום כל חופשה או הפוגה, חזרתי מלאת מוטיבציה, נכונה אלי קרב. עדיין הייתי שמחה להיפרד מהמשקל העודף, אך אין זאת אני, כי אם הקילוגרמים שמסרבים להרפות.....
הגורל זימן לי את פיורנזה, מורה לצרפתית מקסימה, (נסו לגלגל את שמה על לשונכם עם המבטא הנכון,) ולא, אני עדיין לא מפטפטת בקלילות. אם להודות על האמת, אני מגמגמת בכבדות לא חיננית. נרשמתי לעוד קורסים, נהנתי מהם מאוד, הצלחתי והחכמתי. לא הצלתי את העולם, אבל הייתי מעורבת קצת יותר בפעילות התנדבותית.
ויומיים לפני יום הולדתי הבא עלי לטובה, עדיין אין לי אתר! אני אמנם רואה אותו בדמיוני, אך לא כל כך יודעת מהיכן להתחיל. יש לי שפע רעיונות ושלל הגיגים ומחשבות, רגע.... אולי אכתוב גם בלוג?!
אז כמו תמיד, כשהדרך קשה ומתעקלת, אני פונה לעזרת א', בכיר בחברת מחשבים מקומית, חבר טוב משכבר הימים, ומאהב בלילות.
ולא׳, פיתרונות.
וכך, משנס אישי האהוב מותניים,
מפשיל שרוולים ונרתם בפעם האלף לעזרת ׳low tech" שכמותי,
ובתמיכה טכנית, אהבה רבה וסבלנות אין קץ,
הוא עוזר ומיילד,
אתר חדש
עם בלוג קטן,
מתנה נפלאה ליום הולדת ארבעים ואחת,
שיהיה במזל טוב
ובשעה טובה.
שרון
Sharon,
ReplyDeleteMany people, when asked "what gives better pleasure: giving or receiving?", are puzzled.
You figure it out many years ago that giving is the ultimate pleasure.
The blog is yet another way to share with the rest of us.
Early happy BD and many wishes for more posts to come.
A (not the "A" in your blog)