.מתקרר, מתחמם, אש

ברנינגמן 2016

"וכך כמו אש נשכחת, הילדות יכולה תמיד להתלקח בתוכנו שוב...."
גסטון בשלאר

שוב אני כאן, שועטת על האופניים התכולות שלי, כאילו אין מחר.

שוב אני כאן, מתעלמת מכח הכובד ומתמסרת לכח המשיכה.

שוב אני כאן, בעיני רוחי אני בת שש עשרה, יפה, יחפה,

מקושטת בחצאית שקופה, וחזיית ביקיני קטנה של בגד ים ישן.

שוב אני כאן, ידי מרשרשות צמידים צבעוניים, כובע לבד מאובק על ראשי, על מותני חגורה עם ספל שתיה מצלצל ומכריז את בואי למרחקים. 

שוב אני כאן, מתעוררים כל חושי מתרדמה עמוקה.

שוב אני כאן, נקבוביות עורי פתוחות לרווחה, 

לספוג עוד קצת מאבק הקסמים של סופות המדבר. 

שוב אני כאן, חצופה, שובבה, סקרנית, ילדותית, מתריסה.

שוב אני כאן, מתמסרת לרוח המטלטלת, הסוערת, החמימה.

שוב היא כאן, צעירה ויפה, שדיה זקורים ופטמותיה נעוצות בעיני כמו פגיון קר, אבחת קינאה פוצעת את ליבי, בשאלות על התבגרות, בלות וזיקנה.

שוב הוא כאן, צעיר, חסון וכולו און, איברו חשוף לעיני כל, 

מדגדג סקרנות, מעורר מחשבות על זרות ומיניות, על חטא ועל נקיון.

שוב הם כאן, רוקדים הלומי אלכוהול, ריקוד חושני ומעורר, נוגעים אחד בשניה, עדות חיה לזמן שעבר, לנעורים, שבאו פתע אל סופם. 

שוב הם כאן, מיצגי יצירתיות נועזת, של מי שלא כפה על עצמו סייגים או חומות של שתיקה, הם מפלחים את ראשי בכאב, על מה שהייתי רוצה ולא היה בי מעולם. 

שוב הוא כאן, הזקן עם שיערו הלבן, בוהק ומאובק, אסוף לזנב סוס.

שוב הוא כאן, רכוב על אופניו, עירום כביום היוולדו, נראה קצת כמו ׳נביא עונג׳ בעירו.

שוב היא כאן, קמטים בזויות עיניה, הנוצצות למרחקים, 

עורה שחום וחרוטים בו תלאות, חוויות ונסיון החיים,

שוב היא כאן, בת כמה היא? שבעים? שמונים? 
אישה יפה בלי גיל. 
היא לא מתלוננת על האבק, לא על החום, לא על היובש.

שוב היא כאן, מחייכת, מחבקת, פניה באור נגוהות. 
שוב היא כאן, מזכירה לי מי שרציתי להיות.

שוב היא כאן, הילדה זהובת השיער בשמלת הנסיכות הורודה.

אמא שלה, מתבוננת בה ממרחק, מעניקה לה, בחדווה וגאווה, חופש פעולה בתוך מרחב מוגן. שוב היא כאן, שואלת אותי ללא מילים, מה אופייה של אמהותי.

שוב הוא כאן, הפעוט בן השנה, עייף ומנומנם,

מזכיר לי בכאב, איך עובר לו רץ הזמן. 

שוב אני כאן, בקסם המנצנץ, שמתרחש אחת לשנה. 
שוב אנחנו כאן חוגגים את ברית אהבתנו בחתונה הזויה.

שוב אנחנו כאן, כולם, בתחושת חופש משכרת, משקרת.

שוב כולם כאן, מי בערוותו, מי בבורותו, מי בבערתו, מי בפיאה, מי במסיכה, מי בתחפושת, מי בעצמו.

שוב כולם כאן, 'בתולים', מנוסים, ברנרים, בורגנים, זרוקים, 'רוחניקיים' ומציצנים. 

שוב כולם כאן, התכנסו במיוחד, כדי לע/אמת אותי עם מי שאני, מי שהייתי, מי שאני רוצה להיות, ומי שלעולם לא אהיה.

שוב כולם כאן, מסיבה אחת גדולה של הדוניזם במלוא תפארתו ותפאורתו.

שוב כולם כאן, לדייק את הדרך שלי מכאן. 

שוב כולנו כאן, חמש שנות ברנינגמן.

המוני יותר, שמרני יותר, פוגש אותי במקום אחר,
עם קמצוץ ציניות, ארומת סרקסטיות והמון שאלות. 
שוב אני כאן, מעוררת, מהרהרת, מעורערת, 
מאוהבת, מאווררת.

"דרוש אומץ כדי לדחוף את עצמך למקומות שמעולם לא היית בהם בעבר....לבחון את גבולותיך... לפרוץ מחסומים. ומגיע יום שבו הסיכון שנדרש כדי להישאר מכורבלת בתוך הניצן הכאיב יותר מן הסיכון שנדרש כדי להפוך לפרח..." 
אנאיס נין 

צילומים בחסות א', אהוב ליבי.

עוד מחוויות הברן,

Hallelujah!It's the Burning Man!

It's still burning, Man!

אדמה, רוח ואש

ברנרית