No place like New Orleans!

סיפור,

מארדי גרא 2000

זה היה החורף הראשון שלנו בניו יורק,

כפור חודר עצמות ותחושת בדידות כמוה מעולם לא ידעתי. 

אני והבכור, אז פעוט, חולים בשפעת, חום גבוה, צמרמורות, תשישות.

א׳ בנסיעת עבודה, בניו אורלינס.
(אין לי מושג איפה זה על המפה, או מה קורה שם,
ואני אפילו לא טורחת לברר....)

חצות שעון ניו יורק, והוא מתקשר לדרוש בשלומי, הטלפון מצלצל, 

אני מותשת, במאמץ רב מרימה את האפרכסת,

מרחוק, עולים קולות מסיבה, אני מתקשה לשמוע את האיש שלי,

׳מה קורה שרוני?׳ הוא שואל

׳באסה, חום גבוה...׳ אני עונה,

הוא אפילו לא מקשיב, כולו נרגש הוא מספר,

׳את לא מאמינה מה קורה פה......איזו מסיבה,

נשים חושפות חזה בתמורה למחרוזות צבעוניות, 

ג׳אז בכל פינה, אוכל, שחבל על הזמן....איזה קרנבל...! 

איזו עיר, הכי סקסית בעולם!׳

אני מושכת באפי, מרגישה עוד יותר רע מלפני השיחה, 

דמעות של אומללות נקוות בעיני, מן תערובת של קינאה וטינה, 

רוצה להגיד לו ׳תעשה חיים...׳ 

וקולי לא נשמע לי, המילים ממאנות לצאת מפי,

ובכוחותי האחרונים נשבעת, ׳לשנה הבאה במארדי גרא...׳

תיקון,

מארדי גרא 2003

זה לקח יותר משנה,

שלוש שנים אחר כך, אנחנו חבוקים ברובע הצרפתי בניו אורלינס, 

חווים יחדיו את המארדי גרא, מתענגים על תהלוכות, 

שווקי פשפשים, מוזיקה חיה ואוכל נפלא. 

אני נפרדת מהעיר ברגשות מעורבים, ומבטיחה לחזור בקרוב,

ואיכשהו, שוב עובר יותר מעשור.

וידוי,

מארדי גרא 2015

אני מכורה לערים עם סיפור, לערים עם עבר מפואר,

לערים, בהן הארכיטקטורה, ההיסטוריה,

האוכל, המוזיקה, האנשים,

מספרים סיפור באותה שפה.

לערים, חיות, בועטות, אותנטיות,

כאלה שלא צוחצחו בקפידה לכבודי,

ניו אורלינס, היא עיר כזאת.

עיר קשה, שידעה טרגדיות,

מלחמות עקובות דם,

שתי שריפות ענק, שכילו אותה,

מגיפת קדחת, הוריקנים שהציפו אותה,

וקתרינה אחת, שאיימה להחריבה.

כמעט רבע מאוכלוסיית העיר חיה מתחת לקו העוני,

עוד רבע מהמשפחות, חד הוריות,

אחוז גדול של חסרי השכלה,

בערות, עליבות ומבטא דרומי חזק, 

הומלסים בכל פינה מלווים בגיטרה, 

תרמיל גב ורוטוויילר מפחיד לצידם,

סמים, אלכוהול, עכברים, זוהמה,

יש איזורים, שאל מלהתקרב אליהם,

ועדיין, יש משהו מדליק בעיר הזאת,

מן ׳ראסטיות׳, אדג׳יות, שאין כמותן,

חיות, צבעים, ריחות, טעמים, צלילים,

מהסוג שרק ניו אורלינס יודעת לייצר,

כאלו, שגורמים לי להרגיש תיירת בתוך ארצות הברית.

הבנייה הקולניאליסטית הצבעונית,

התריסים המתריסים בכחול בוהק, בצהוב לימוני, בירוק בקבוק,

בסגול חציל, בתכלת וטורקיז באדום וכתום, בזהב ואפור.

הדלתות המקושטות, גרמי המדרגות, המעקות, הטיח המתקלף,

הרחובות הקטנים, הסמטאות הנחבאות,

המרפסות המפורזלות, הכנסיות, בית הקברות,

הקישוטים, התחפושות, המסכות, והדגלים,

הכרכרות המצועצעות, צלילי פרסות הסוסים,

נערות מעכסות במחרוזות, מעוררות את חמתם של

נציגי הכנסיה, שמפגינים ומאיימים בקולם הרועם על ההמון,

שסופו אוטוטו קרב בגיהינום.

בכל קרן רחוב, מוזיקה חיה,

כאן להקת ג׳אז, שם נגן סקסופון,

פה טרומבון, שם זמר נשמה שחור,

תזמורת בצורת, ומכונת נגינה, שכולה מיחזור ומהומה רבה,

נערה צוענייה עם עגילים פוצעים את גופה היפה,

שרה עם גיטרה וקעקועים מעטרים את ידיה,

עוד כנרית יפנית מכשפת את ההמון,

וליבי, ליבי יוצא אל הרחוב,

אני רוקדת את הקצב, ונפשי צמאה לעוד.

גלריות, בתי קפה, חנויות מדליקות,

ומטבח, שמצליח ביצירתיות לערבב את כל ההיסטוריה,

הצבעוניות, האנשים, בליל התרבויות,

הטעמים והריחות למנות חלומיות.

 

קצת הסטוריה

ניו אורליאנס נוסדה בשנת 1718 על ידי מתיישבים צרפתיים,

בראשותו של Jean-Baptiste Le Moyne de Bienville

ונודעה בשם La Nouvelle-Orléans על שם העיר אורליאן שבצרפת.

מאז היא החליפה ידיים ושליטים כמעט בכל דרך אפשרית, 

במכירה, בחכירה, במלחמה, בשטר קנייה, בהסכמים.

מי לא שלט בה? הספרדים, הצרפתים, הבריטים, האמריקאים.

מי לא התגורר בה? האינדיאנים, האנגלים הקולניאליסטים,

הצרפתים, האיטלקים, עבדים מהאיטי, 

אסירים משוחררים ופיראטים תאבי דם.

הדרך לעצמאותה עברה בברית בין מנהיג שודדי הים, Jean Lafitte וחבורתו,

ובין הגנרל Jackson, מי שלימים יהיה נשיא ארצות הברית ויככב של שטר כסף מקומי.

השניים חברו יחדיו והצליחו להכניע את הבריטים.

ניו אורלינס סיקרנה תיירים כמו גם פוליטקאים, אקטיבסטים, סופרים ואמנים, 

סלבריטאים היום ואז, מצאו את דרכם אליה,

אדוארד דגה האימפרסיוניסט בילה בה ארבעה חודשים ספונים בבית מידות גדול,
לינקולן גבש את דעתו על העבדות ממש כאן בנמלה של העיר,

סנדרה בולוק והזוג המלכותי בראדג׳לינה מבלים בה גם היום.

ניו אורלינס היא העיר הגדולה ביותר בלואיזיאנה,

הייתה בעבר בירתה, ושוכנת על גדות המיסיסיפי,

והיא מרתקת ומקסימה.

חמישה ימים בניו אורלינס, מה עושים?

לומדים את העיר בשוטטות, בקולינריה, במוזיקה, באמנות,

מרווים את צימאון הדעת בהדרכות מקומיות,

משביעים את הרעב במסעדות נפלאות,

הכל בתמהיל, מזון לגוף ולנשמה.

 

 

מזון לנשמה

 French Quarter 

סיור ברובע הצרפתי בעיר, הוא קצת מסע אחורה בזמן. הרובע אומנם נקרא ׳צרפתי׳ אולם הוא נבנה על ידי הספרדים ובסגנון קולניאלי. אגב, היו אלו דווקא הספרדים, שהשקיעו בפיתוח העיר, בייבוש הביצות, בדרכים, במערכת ביוב, כך שדי משעשעת העובדה שהקרדיט מן ההסטוריה נשמט.

בתקופת הקרנבל, תמצאו נגנים בכל פינה, מסיבות רחוב פרועות, תהלוכות לצד תערוכות, גלריות, חנויות, מסעדות נפלאות ובתי קפה, שנמצאים שם כל ימות השנה, חגיגה, אמרתי כבר?

סתם שוטטות ברחובות Royal, St Louis, St Ann, יעשו לכם טוב על הנשמה.

עצירות מקסימות:

Bevolo- מנורות גז עשויות אחת אחת, עסק משפחתי של ארבע דורות בעיר! מדהים!

Wolf Music- חנות להשכרת כלי נגינה ומדי הופעה והבעלים מאיר פנים ומכיר את כל המי ומי.

Idea factory- המקום לחובבי עץ ויצירה.

Harouni- גלריה של אומן מיוחד עם נגיעה ישראלית ולב יהודי חם.

Upcycle- אמנות המיחזור ועיצוב המוצר, עם נגיעות של ג׳אז, מוזיקה והמון סטייל.

Antieu Gallery- אמנות שחורה שאין כמותה, וייחודה של אמנות רקומה.

Red Truck Gallery- פשוט חגיגה של יצירתיות.
Shoe-Be-Do- לחובבי נעליים באשר הם!
Penelope- לבעלי טעם טוב באשר הם...

French Market
השוק מספק חוויית קניה תיירותית ומהנה, שוק אכרים מתקיים כאן פעם בשבוע, חנויות תבלינים, דוכני אוכל מקומיים, פירות טריים, והרבה קיטש תיירותי.

כיכר ג׳קסון בשעות בין ערביים, הופכת מוקד משיכה לקוראים בקפה, בכדורי בדולח, בכף היד, לפותחות בקלפים, למרפאות בקריסטלים, לפסיכולוגיה בגרוש, וכשפעמוני הקתדרלה של St Louis מצלצלים, אני מרגישה כמו חלק מסצינה בסרט מסתורי.

Buzz Nola 

טיול אופניים קסום בן ארבע שעות, אנחנו רוכבים למעלה מעשרה מייל  מהדאונטאון החדש לרובע הצרפתי (French Quarter), לריאות הירוקות של העיר (City Park),לאורך נהר המיסיסיפי, רובע נגני הג׳אז (Frenchmen), לבתי המידות הצרפתיים (Esplanade Avenue ) , לבתי הקברות המיוחדים ולחוות מטעי קני הסוכר.

ברנדון המדריך שלנו הוא היסטוריון בנשמתו, והסיור נוגע קצת בכל תחום, היסטוריה, גיאוגרפיה, תרבות, רכילות, ארכיטקטורה ואמנות, מוזיקה, טבע, ויש אפילו עצירה לקפה וסופגניות Beignet, עם אבקת סוכר לבנה, הפוגה מתוקה.

זוהי ללא ספק גולת הכותרת של הביקור בעיר. חוויה של למידה מרתקת ופעילות גופנית.

אנחנו לומדים להכיר את העיר, לומדים על בתי המידות שבנו הצרפתים, על איך ומדוע השתבשו תכניותיו של נפוליאון עד שנאלץ למכור את העיר, מי היו הקריו? מה הייתה תרומתם לבנייה ולמטבח? ברנדון מספר שכמעט שיבעים אחוז מתושבי העיר היום הם שחורים, איך הייתה זאת ניו אורלינס, שבה היה האחוז הגבוה ביותר של שחורים חופשיים, בו בעת שבנמלה התרחש סחר העבדים הגדול בעולם. הוא מספר על זרם חדש של מוזיקה ומוליך אותנו בעניין רב ל Congo Square, הכיכר בה נולדה מוסיקת הג׳אז. ומסתבר שגם כאן היה היה ביקוש למקצוע העתיק בעולם, ברובע החלונות האדומים, ברובע הצרפתי, ונחשו איזה מוסיקה נגנו שם? ג׳אז כמובן. 

 

 

 WWII Museum

אני מופתעת לגלות את המוזיאון שהוא יותר קומפלקס של מבנים מעניינים, שמוקדשים למלחמת העולם השניה ולניצחון בעלות הברית על בני החושך. המוזיאון מרתק, ואני מיד שואלת את עצמי מדוע נבנה המזיאון דווקא כאן? ובכן, התשובה רק למי שיגיע לביקור, נמצאית ממש בכניסה.

הסרט, ' BEYOND ALL BOUNDARIES', מדהים ומעורר מחשבה, על מלחמה מעבר לגבולות טריטוריאלים, על אסון בקנה מידה עולמי, מלחמה בה ערכים ומוסר, נבחנים לפי אמות מידה שהעולם טרם ידע. הסרט מספר את מלחמת העולם מזוית אמריקאית. כך שאת תרומתם של הרוסים למאמץ המלחמתי, מזכירים בקול רפה, וכמובן מדגישים את העובדה שהצבא האמריקאי נגרר למלחמה והציל את אירופה כמשחרר ולא ככובש. 

אבל חוצמזה, חוויה מרתקת ומעשירה בידע. המוזיאון מאפשר סיור קצת אחר, מתרגיל מלחמה בצוללת של בעלות הברית (שטבעה ממש בגללי...) ועד האפשרות לעקוב אחרי חיל לאורך המוזיאון, סיפור פרטי בתוך סיפור הסטורי, שכול פרטי בתוך אסון בינלאומי. 

והכי מקסים, משוחררי צבא, חיילים ואזרחים ותיקים על ההדרכה והכרטיסים! 

Art District

לרחוב Julia, אנחנו מגיעים בזכות אומן מקומי, שמספר לנו שהסצינה האמיתית האמנותית, מתרחשת כאן.... ובכן, חגיגה של גלריות ואמנות מודרנית לכל הדיעות, מהפנטת ומרשימה. ואין לי ספק שבתוך עשור או שניים, זה יהיה הסוהו הבא!

 Swamps and Bayous Tour

רק כשאנחנו עוזבים את העיר, לטובת סיור טבע בביצות לואיזאנה, מתחוורת לי תמונת מצב עגומה של עזובה, עוני והבערות שפושים כאן. פתאום, אני מבינה, שאיננו מכירים כלל וכלל את ארה׳ב. למעט שני החופים המזרחי והמערבי, שזכינו להכיר היטב, יש באמצע, ממש עולם אחר. השלטים הקוראים להלוואות, הכרזות בדבר תלושי מזון, הסורגים והגדרות, שמלמדים כמה מסוכן כאן, ובעיקר, העליבות, מלמדים על מציאות חיים קשה. כל מה שקראתי על קתרינה, מתבהר, איך נפלו הסכרים, איך הוצפה העיר, איך לא היה לאן לברוח במישור האינסופי, איך ולמה פגעה הסופה בעיקר בשכבות המצוקה, אבל גם את הביזה הגדולה שאירעה אחרי האסון, ואת הקושי להשתקם עד היום. הסיור בתעלות ובביצות, הוא מרהיב ומרתק כאחד, תנינים, צבי ים משתזפים על בולי עץ, צמחיית מים עבותה, עופות דורסים ונחשים.

 

Langlois שיעור בישול וארוחה נפלאה

מסיבת סיום לחופשה מהסרטים, אנחנו עורכים במטבח של Langlois. עם Chef Amy
המייסדת, שחתומה על ספרים, בלוג, תוכנית רדיו מצליחה ומטבח מופלא. איימי מספרת על ילדותה בניו אורלינס, על המסעדה, ששוכנת בבית עתיק מהמאה התשע עשרה, משופצת למשעי, על רוחות רפאים שמתארחות בין הכתלים, משוחחות איתה ומצילות אותה מעצמה חדשות לבקרים (או לערבים:-).

המסעדה שוכנת ב Pauger Street, רחוב צבעוני, חגיגה לחובבי צילום, תפאורה מושלמת למסיבת סיום מהעיר. אנחנו מתקבצים לסדנת בישול וארוחת צהריים ולומדים על המטבח המקומי, על תרומתם של האיטלקים והקריו, לסצנה הקולינרית של העיר. המטבח של איימי מבוסס על שתי אהבותיה הגדולות המטבח ה Creole והמטבח ה Cajun.

בשולחן גדול, פותחים סדנת בישול וארוחה עם זרים גמורים, שכעבור שעתיים הופכים לחבריי הטובים. נפרדים בבטן מלאה, בחיבוקים, נשיקות ושקית עם מלח מעושן, שמשביח, כך איימי הבטיחה כל מנה.

מוזיקה! בהחלט לא רק Jazz

א׳ מגלה אותה, קוראים לה  Kina Grannis   ואני מתאהבת בה בתוך שניה, בה ובאיש שלה, Jesse Epstein אהוב נעוריה מהתיכון, שניהם מוזיקאים צעירים, מאוהבים, נאיביים, כישרוניים בטירוף, כריזמתיים עד בלי גבול. במופע קטן באחד ממאורות הג׳אז בעיר, אנחנו נחשפים למוזיקה נפלאה קצבית ופורטת על כל נימי הנשמה, רשמו את השם, עוד תשמעו עליהם....

אם אתם חובבים מוזיקה בכלל ומוזיקת ג׳אז בפרט, Frenchmen , זה הרחוב שלכם!

מועדונים חשוכים, בארים, פאבים, מכולם בוקעת מוזיקה חיה קצבית ונפלאה, להקות קלייזמרים, נגנים שחורים, מוזיקת רגאיי, מוזיקה אפריקאית, ג׳אז, ג׳אז, בלוז ועוד המון ג׳אז. מדרחוב לילי של אמנים מקומיים, צילומי שכונות, ציורים בצבעים בוהקים, אמנות המיחזור, המונים במסכות, תחפושות וקעקועים חוגגים. אנחנו עוברים ממועדון אחד לאחר, אבל את ההצגה גונבת מסיבת רחוב סוערת, המונים רוקדים לקצב, אדי אלכוהול באוויר, הדי התופים נשמעים למרחקים, ואני, אני בעננים. 

ברובע הצרפתי (French Quarter ), משך כל שעות היום, ועד השעות הקטנות של הלילה,  בקרן כל רחוב, באמצעו, ומשני צדדיו, דיאלוג אינסופי של מוזיקה עם הקהל.

מזון לגוף

לבוקר ו/ או קפה

Cafe Beignet

קפה שחור וסופגניות, שיצא שמן למרחוק, בחוץ פטיו מוצל, ואם התמזל המזל... זמר רחוב ינעים לכם את זמנכם. 

Café de Monde

מככב בכל ספרי התיירים בגלל הסופגניות  Beignet, הפעם אכלנו אותם ב The Morning  Café 

בפארק, וטעמם היה נפלא!

Petite Amelia

לקפה, קיש או סלט, בקטנה וטעים למדי.

לצהריים

Alberto Bistro

בתוך השוק דוכן קטנטן מושלם לבארנץ׳ או צהריים, אומלט מצוין, גבינה וסלט! או סנדויצ׳ונים טעימים במיוחד.

Café Amelia

בפטיו קסום, עם נגני ג׳אז מסביב מנעימים את סעודת האורחים, אנשים צבעוניים, ומנות חביבות, סלטים, סנדויצ׳ונים (מופלטה;-), שרימפס מקומי, ולקינוח, קפה חזק.

Carmo מסעדת וויגן פשוטה, בריאה, אורגנית וטעימה, טעימה!  

בלב הArt district, א׳ על מוקקת פירות ים בחלב קוקוס, ואני על סלט ירוק, קינואה, שעועית והרבה לימון.

לערב

August

מסעדת גורמה, של השף John Besh, יליד העיר, שחתום כבר על שלושה ספרי בישול נפלאים. מסעדה צרפתית (אלא מה?) מנות אנינות קטנטנות חגיגה לעין ולחיך, סקלופ על מצע ריזוטו ובשר דק חתוך מעל, סלט ירקות קטן ומפתיע, טעמים, שכלל לא ידעתי שקיימים.....

והקינוח....אח! סופלה לימון עם גלידה נפלאה, ועוגת שוקולד מריר, סלסלי עוגת ספוג, נגיעות פירות, יצירת אמנות לשמה! 

GW Fins

בלב הרובע הצרפתי, מסעדה שהיא חגיגה לאוהבי הים והדגה, לובסטר מככב על הצלחת עם הליבוט וסקלופ, טונה צרובה קל במצע אבוקדו, קוקטיילים משובחים, סטייק עסיסי, עוגת חג, אני ממש עכשיו משמינה....

Nola

נולה כמו נולה, לא משתנה...! האווירה, המנות, הטעמים, ממש ניו אורלינס! אבל גולת הכותרת, היא עוגת ה King המיתולוגית של הMardi Gras, שעברה פה הסבה ל bread pudding יוצא מן הכלל.

חמישה ימים נפלאים של שכרון חושים בעיר ללא הפסקה, עושים לנו טוב על הנשמה.

אם חשקה נפשכם בחופשה דווקא לא מהסוג של ׳הכל כלול' אבל כזאת שבאמת יש בה הכל בכל, מכל ועוד, במחיר טיסה ישירה, קצרה (ויחסית לא יקרה....) מהעמק,
הרי לפניכם רעיון לחופשה זוגית מגוונת ופעילה. ואין צורך להמתין עד המארדי גרא של שנה הבאה, יש פסטיבל ג׳אז באביב, ועוד פסטיבל וודו בסתיו,

ואני, אני כבר החלטתי,

לא מחכה שוב עשור,

מארדי גרא, שוב אשוב!