העיקר זה הרומנטיקה

כשמגיע ינואר ואני מתבוננת בלוח השנה, אני נחרדת,

איך נתתי לכל העיסוקים שלי להשתלט עלי כך?

פתאום אי אפשר להכניס סיכה ביומן,

בין שלל מטלות, התנדבויות, פגישות עבודה,

ועדות, צעידה עם חברות, 

קורס אחד לנשמה, פילאטיס לשרירי הליבה,

הילדים, שיהיו בריאים, הסעות וחוגים,

הקניות, הבית, השגרה המבורכת כל כך,

הכל כתוב מאורגן, נכנס ללו״ז מסודר,

לא נשאר קצת מקום ל....סתם! 

להפתעתי כי רבה, 

אני מוצאת שלא נותר שום מרווח לרומנטיקה, לספונטניות,

וכופרת בעיקר בשאלה,

לא חטאתי בפרדוקס רק במחשבה על כך?

זה אפשרי בכלל?

אני מזמנת את א׳ לשיחה בסגנון,

׳אם זה לא כתוב ביומן, זה לא קורה....׳

והשוס: ׳אם איני מאוהבת.... משמע איני קיימת....׳

אין ברירה א׳ שלי,  ׳יש לפנות זמן לאהבה....׳

ואז מכריזה בקול רם, ׳שישי -זוגי׳ מעכשיו ולעולם.

(נו טוב, כך לפחות אני מקווה, 

שההחלטה תחזיק קצת יותר מ׳שומרת שבת׳, ראו פוסט;-)

שישי זוגי, היא הכרזה , החלטה והתכוונות לזמן יחד, 

נקי מסידורים, מעיסוקים, מטלפונים, 

נטול חובות, מטלות ושלל טרדות.

מה עושים ב׳שישי זוגי׳? 

ובכן, רעיונות יש לי בשפע, 

זה יכול להיות קצר, זה יכול להיות ארוך,

חפוז (תמחקו את החיוך;-), או מתמשך,

בשישי, בשבת או ביום חול.
על הבוקר, אחר הצהריים או בערב,

זה יכול להיות נטול מאמץ או מתוכנן ביותר,

חינם או יקר, פשוט או מפונפן, טבע או עיר,
קרוב או רחוק, והכלל: שעתיים לפחות.

מה עושים?
 לא כל כך משנה מה, העיקר החברה.

קפה בצוותא אחרי הליכה, רכיבה באופניים בשכונה,

סרט עם פופקורן חם, תערוכה, ארוחה, הרצאה,

פיקניק קטן, ספא, ים, משהו חדש, תחביב משותף מן העבר,

משהו שעושים בשניים,

מפנים זמן ביומן,

ומחליטים, שהיום זה היום, ועכשיו זה עכשיו,

פשוט, כי זה באמת העיקר,
״עונג שישי״ לרווחת הזוג והפרט.

אז אל תתקשרו אלי בשישי,

אני לא עונה,

אל תבקשו להיפגש, 

כי אין מצב שאני פנויה,

אני עסוקה עד מעל הראש בהנאה גדולה, 

אני, הלא עובדת על ׳שישי זוגי׳ ברצינות רבה.

והפוסט הזה נכתב בזכות רותי,

שביקשה שאבשר זאת לעולם,

הנה ממש כך.

ואם כולם יעשו אהבה,

אולי תחדל כבר המלחמה מן העולם.

עוד פוסט, ממשנתה של נאיבית חסרת תקנה.