האישה הקטנה מהשורה הלפני אחרונה

ישבה בשקט כל ההרצאה,

חיכתה לתורה, ואז צעקה לעברו, 

ש׳איך הוא מעיז לדבר כך על קודש הקודשים,

אני אתפלל בשבילך׳, היא אמרה לו.

רחש וגיחוך עברו בקהל,

צחקוקים וניסיונות להסות אותה,

אני נעה באי נוחות.

שעה וחצי לפני התקרית המביכה ישבנו מרותקים,

לדב אלבוים, איש נדיר.

סופר, פילוסוף, מרצה, איש תקשורת, עורך, 

ממקימי הישיבה החילונית,

ממנהיגי בינה, ולאחרונה גם יועץ חינוכי לשר.

׳מסע אל החירות׳ קראו לערב הזה,

שדן ב'חירות' ובחשיבות של ניתוח הטקסטים היהודיים,

מנקודת מבט פלורליסטית חילונית ופתוחה.

אלבוים מנתח את דמותם של סלבריטאי החג,

תוהה על פשר הפסיפס הספרותי ההזוי מה, שמרכיב את ההגדה.

הוא מביא מן המקורות, מנתח ודורש באגדה על בן זומא,

(ועל הדרך, איך לא... מתלוצץ על השם, השלימו את החסר....)

הוא יודע לספר סיפור, מבין לנפש האדם, משלב תרבות, 

ובעזרת תיווך ופרשנות מוריד (או מעלה;-) את ההגות היהודית, ליום יום, לעם, לכאן.

זהו, ארון הספרים היהודי הוא לא רק נחלת החרדים, הוא שיך לכלל, לכולנו, ל כ ו ל ם.

מותר ורצוי לשאול שאלות, לכפור, לערער ולהרהר בכל ועל הכל,

זאת גדולתו של העם היהודי הוא אומר, ואני חושבת בליבי, כמה שהוא צודק.
אלבוים דן במשמעות המיסטית של המונח "גאולה",
בחושך שלפניו, בפחד, בנקמה, במשפחתולוגיה וסבכיה, שהיא חלק מהחג....

את הכל הוא כורך בכפיפה אחת עם פסיכולוגיה בגרוש ומרשם / מתכון לדיכאון.

אין מה לומר, מרצה בחסד עליון.

עכשיו, היא צועקת בעלבון, 

׳איך יש לך זכות להתייחס כך אל ההגדה,

ואל קודש הקודשים....׳ 

כבר ברור לכולנו, אישה מאמינה לפנינו. 

אקשיין בקהל, יש מי שצועק כנגדה.

המרצה החביב מנסה להרגיע את הרוחות,

מודה לה ובנימוס מבקש אותה,

לדייק בתפילה,

׳שמי׳, הוא אומר, 'לצורך העניין',

׳דב אלבוים בן ציפורה הדסה׳. 

היא שוב מרימה את קולה,

וצועקת, שהיא רוצה את הכסף בחזרה.

אלבוים מנסה בחביבות לפייס אותה בבדיחה,

׳השלמנו כבר׳, הוא אומר מיד אחר כך.

חמלה, 

זה מה שאני מרגישה עכשיו,

אינני מסכימה עם דבריה כלל וכלל,

אבל אני מבינה לליבה,

וצר לי שנדחקה כך לפינה.

הגברת המבוגרת הזאת יכלה להיות סבתי או דודתי.

׳והדרת פני זקן׳, נאמר בספר ויקרא.

ואם ב'חירות' עסקינן,
חירות היא בזכות לשאול שאלה,

חירות היא להשמיע דיעה שונה מכולם,

חירות היא להיות יהודי מאמין בסביבה חילונית (וההפך),

ועל אף שאני חושבת וגם חושבת שיודעת,
שהתנ"ך הוא אוסף של סיפורים,
שנכתבו בידי בני תמותה,
זכותה של הגברת הקטנה מהשורה לפני אחרונה, 
לראות בו דברי אלוהים חיים. זאת זכותה.
זאת חירות המחשבה והביטוי והדעה.

ואנחנו מצווים לכבד את כל בני האדם,

שהלא נולדנו שונים (וגם שווים)
הלא כך?