על אנשים ואופניים

אנחנו מתיישבים לארוחת ערב משפחתית,

סתם ארוחה, לא ׳פנסית׳, לא אנינה, באמת סתם.

אני משתפת את הילדים בקונפליקטים אישיים כאלה ואחרים.

די מהר אנחנו נקלעים לשיחה מעניינת על האיזון העדין שבין קריירה,
לימודים, בית, משפחה, חברים ואנחנו,
והזמן שנדרש לנו, לשקט, לספורט, לבריאות, לזוגיות.

ובכלל, על ריבוי המשימות וגודל הציפיות, שלנו מעצמנו,

של הסובבים אותנו, מאיתנו.

וכמה זה קשה לג׳נגל בין הכל ולהיות ׳בסדר׳ בכל החזיתות.

ופתאום הסנדויצ׳ית שלי שולפת לי את הציטוט הזה,

היא קראה אותו איפשהו, והוא הרשים אותה.

“Life is like riding a bicycle. To keep your balance, you must keep moving.”

Albert Einstein 

אני מיד מתרשמת, מהעומק והחוכמה שטמונים במשפט קצר. נו טוב, איינשטין, אלא מה?

אבל גם מילדתי הקטנה, שכל כך ערה למה שמתרחש מסביבה. 

אז באווירת ה New Year's Resolution,
(אם זה בכלל עדיין חוקי, בסוף פברואר....) 

אני מצהירה בזאת על יותר שעות דיווש, אופניים, ספורט ועשיה.

ועל באלאנס נכון ושווי משקל שיגרום לי,

ללמוד, לעשות, לצמוח, להתפתח, לאהוב, 

לתת ולחבק את הקרובים אלי והיקום בכלל.

ואגב כך, להמשיך לעשות ולא לחדול,

ונוע לנוע קדימה בתנועה מתמדת. 

ואני יודעת, שמדובר בקיטש להחריד,

ובכל זאת, זה מה שאני מאחלת לעצמי.

ואם תודו שהאמרה נכונה,

אאחל אותה לכם בכוונה רבה.