היה לו חלום

"אי צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום...״/ מרטין לותר קינג

כמה קצר, ככה נכון.

שיחה

בסוף השבוע האחרון ציינו כאן את יום הזכרון למרטין לותר קינג.

(שחל לפי לוח החופשות האמריקאי, בסופ״ש הסמוך ליום הולדתו,

בכלל, אני מעדיפה חגיגה של חיים ומורשת על פני זכרון ואבל,

אבל זה כבר לדיון אחר....)

הקטנה חוזרת מבית הספר, כולה שאלות,

׳מה, באמת לבנים ושחורים למדו בבתי ספר נפרדים? שיחקו בנפרד? היו להם אפילו שירותים ציבוריים נפרדים, אבל למה...?׳

'המורה סיפרה שהיו שלטים ׳white only'...'

׳אמא, את יודעת ששמו את רוזה פארקס בבית הסוהר רק משום שהיא התיישבה באיזור ה׳לבן׳ באוטובוס?׳

׳איך הוא מת?׳ ׳הוא לא מת כשפוצצו את ביתו... נכון? רק אחר כך...׳

׳אני חושבת שבאמת קראו לו רק מרטין...אמא שלו בטח לא קראה לו בשם הארוך...היא בטח קראה לו רק מרטין....׳

׳אמא, את הכרת את מרטין לותר ...? בת כמה היית...?׳

לכי תסבירי לה, שאת לא כל כך זקנה.

 ספר

ואני, אני נגשתי למדף הספרים,

שלפתי משם בחיוך רחב שני ספרים לקטנים/ גדולים והתיישבתי בעיניים דומעות,

להקריא את משנתו של איש יקר,

שהאמין בכוחן של מילים,

בעוצמה של אהבה,

בדרך של מחאה שקטה.

אנחנו משוחחות על מהי גזענות ומהי אפליה, והיא מיד נזעקת,

׳זה לא פייר....׳ ואיך אין הבדל בין שחור ללבן.

וליבי, ליבי מתרחב.

בעיקר על כברת הדרך שהארץ הזאת עשתה,

מימים חשוכים של עבדות וגזענות, 

לתקופה חדשה, בה זכויות האזרח,

מעוגנות בחוק ונאכפות מדי יום.

לארצות הברית, שהצליחה להוריד אל העם את חוקתה, 

ולקיים הלכה למעשה ערכים נעלים, על בסיס יומיומי.

למדינה, שזה העומד בראשה,

האזרח מספר אחד,  

נחשב בעבר הלא מאוד רחוק,

רק בגלל צבע עורו,  

אזרח סוג ב׳ על פי חוק.

ועוד ליבי מתרחב, על השיעור ההסטורי הזה,

שלומדים ילדי הגן, 

ואיך היא מזדעקת הקטנה על חוסר צדק משווע ואפליה.

ואני חושבת לעצמי,

כמה קל על לוח חלק, של ילדות רכה,

לחנך לחופש, לשוויון, לזכויות אדם.

עכשיו לכל הציניקנים המלעיזים, 

זה נכון, שיש עוד מה לעשות,

במיוחד לנוכח האירועים האחרונים,

אבל היי, אנחנו עדיין בעיצומו של תהליך,

זה לבטח עוד ייקח זמן,

וייגבה מחיר, 

והצדק, החופש והשוויון,

סופם, שהם חייבים לצאת לאור.

ועוד אנקדוטה קטנה, 

רק כדי לוודא, שהקטנה באמת הבינה, 

אני אומרת לה משהו בסגנון,

׳תארי לעצמך, שהיו מושיבים אותך בספסל האוטובוס האחרון,

רק משום שצבע שיערך הוא חום ולא בלונדיני או צהוב...איך היית מרגישה?׳

והיא, בלי למצמץ עונה, 

׳זה לא יקרה, כשאהיה גדולה, יהיה לי אוטו, אני בטוחה....׳

סרט

ביום ראשון, אני מציעה לסנדויצ׳ית המתבגרת דייט עם אמא,

 אנחנו מבלות שעתיים בקולנוע, צופות ב'Selma'

הסרט מתאר את המאבק על זכות ההצבעה בסלמה.

מסתבר, שלמרות החוק המאפשר הצבעה לשחורים, 

בפועל, נאסרו אפרו אמריקאים שביקשו לממש את זכותם להצביע באלבמה,

במקביל לשורה של צעדי ענישה והגבלות כלכליות כנגד הקהילות השחורים באותה תקופה.

קינג ארגן ב1965 שלושה מצעדי מחאה מהעיר סלמה לבירת המדינה מונטגומרי,

הצועדים מחו על סירוב רשויות המדינה לתת זכות הצבעה לאפרו-אמריקאים.

הסרט יכול להוות פתיח מרתק לשיח עם בני הנעורים,

על סוגיות אקטואליות והסטוריות, 

דיון מרתק על שנאת זרים, ההשוואה המתבקשת לאנטישמיות, 

ואפילו בחינה אישית ערכית ביחס לעובדים זרים, ולזרים בכלל, כאן, שם, באירופה.

מה מנחה אותנו? פחד מהשונה? דיעות קדומות? הזכות לבטחון? 

יש בכלל פתרון שהולם את סולם ערכי לבעיה מהסוג הזה?

הסרט מחדד אצלי כמה תובנות,

אחת, בדבר גדולתו של איש שהתחיל מאבק לשוויון זכויות לשחורים וסופו בתנועה בה שותפים שחורים ולבנים, לקידום זכויות האזרח.

אני מהרהרת בסגנון המאבק, שקט, לא אלים, בדרכי שלום, בהשראת מהטמה גנדי,

ואחר כך דרך מערכת המשפט והחוק. 

האם היינו מגיעים לשולחן הדיונים עם הפלשתינאים לו אלה היו נוקטים מאבק שקט?

עוד מחשבה, מהדהדת ועלתה בשיחה עם חברים על שולחן אוכל מדהים,

שמאבק הזכויות של קהילת הגייז, עובר שלבים דומים ממש עכשיו,

ובעוד שנים, זה ייראה לבטח הזוי ולא נתפס, שכך נהגו כאן במאה העשרים ואחת,

כלפי מי שנטייתו המינית שונה.

אני נזכרת בכל האנשים הגדולים מהחיים, ששילמו בחייהם, 

על הנסיון לשנות את העולם, ואיך קינג עומד באותה שורה עם רבין, מהטמה גנדי, סאדאת, לינקולן וקנדי.

ועוד דבר למדתי על האיש, (הסרט, אגב רק מרמז על כך, אבל גלגול בגוגל מאשר),

שעל אף שהיה נאמן לרעיונות התנועה, 

מסתבר שלא היה כל כך נאמן לאישה ולמשפחה.

(אבא שלי, צרפתי בהוויתו ובתרבותו, היה אומר לי שזה לא עסקי ולא קשור בכלל....)

אבל אני, לא יכולה שלא להוריד לו מסך הניקוד הכולל,

קמצוץ הערכה. 

המלצה

ואם הגעתם עד כאן, 

נוסף על ההמלצה החמה על הסרט, לצפייה עם מתבגרים.

אני מצרפת ספרות מומלצת לתלמידי בית הספר,

לכיתות הנמוכות והגבוהות.

(פעם מורה, תמיד מורה:-)

לצערי, בעברית לא מצאתי ספרות ראויה,

לילדים ונוער,

למעט ספר אחד, שעל פניו נראה פשוט נפלא....

מרטין, סיפורו של מרטין לותר קינג

מאת:  תמר ורטה-זהבי

My First Biography: Martin Luther King, Jr

by Marion Dane Bauer and Jamie Smith

A Picture Book of Martin Luther King,

by David A. Adler and Robert Casilla 

National Geographic Readers: Martin Luther King, Jr. 

by Kitson Jazynka

Martin's Big Words: The Life of Dr. Martin Luther King, Jr.

by Doreen Rappaport and Bryan Collier

I Have a Dream

by Martin Luther King Jr. and Kadir Nelson

The Story of Martin Luther King Jr.

by Johnny Ray Moore and Amy Wummer

Who Was Martin Luther King, Jr.?

by Bonnie Bader and Nancy Harrison

DK Readers L4: Free At Last: The Story of Martin Luther King, Jr.

by Angela Bull