לפני יומיים, כשאני צועדת להנאתי בפאלו אלטו,
אני פוגשת את הצמד 'אורן את אורן',
אני לא יכולה שלא להודות ולשבח את אורן על הטיסות הישירות.
'שידרגת לנו את החיים', אני אומרת לו,
לא הפסקתי לברך אותך ולהלל את שמך,
גם בטיסה הלוך וגם בחזור....'
'ברוך בורא אורן, יונטייד, והטיסות הישירות!'
ואורן, מחייך בחיוך טוב ונבוך.
ואני מיד מתוודה בקול,
'ובכן, אם להודות על האמת, יש גם חיסרון.
הוא יחיד, הוא מהיר, הוא חד.....'
אני רואה את המבט בעיניו.
כן, כן, חברים,
זהו בדיוק המעבר בין כאן לשם.
זהו אולי ההסבר לעצבוביות הקלה,
שאופפת אותי, מאז השיבה הבייתה.
כשאני יושבת לסכם את קורותי בחודשיים האחרונים,
מתחוורת לי האמת לאשורה,
ניסיתי, כהרגלי, לדחוס חיים שלמים,
בקיץ אחד.
עבד? ועוד איך עבד!
וגם ממש לא עבד!
(בדיוק באותה המידה:-),
כן, כן, שוב נשארתי, עם חצי תאוותי בידי.
'היא עוד תשוב', אני מזמרת לעצמי בדממה.
כבר שיבעה עשר קייצים, שאני מציצה ונפגעת,
מתחממת ומתקררת, סוערת ומאוהבת.
ליבי רוטט למשמע איינשטיין ברדיו בדרך לבירה,
׳כמה טוב שבאת הביתה׳, הוא מזכיר לי נשכחות.
לשוני חושקת בארוחה ישראלית דשנה,
זרועותי קוראות לחברי ילדותי, לחיבוק,
לשיחות אינסופיות, בהן אין צורך במילה.
לכנות, לאותנטיות, לדיוק, לחוצפה,
למרחב פרוץ מגבולות, מפרטיות.
נפשי מתאווה לתרבות ישראלית בועטת וחדשה,
להצגה מקורית, לסרט, להרצאה, לתערוכה.
את הכל אני רוצה רק בעברית, בלי תרגומים,
בלי תיווכים, הכי ישראלי שיכול להיות,
הכי אותנטי. ושיבוא מהר, היום, עכשיו,
מה רק מחר? אפשר גם וגם וגם...?
הדופק שלי עולה כאן, נמרץ, הנשימות מואצות,
ההספקים מסחררים אפילו אותי,
שעות השינה מועטות,
החיבוק אוהב וחונק כאחד.
אני לא מספיקה,
רוצה לטרוף את הארץ הזאת כאילו אין מחר,
הדוניזם במלוא הדרו מתרחש ממש עכשיו.
אני מקדמת פרוייקטים, מראיינת שליחים,
יוצרת קשרים, משדכת שידוכים, רוקמת מפעלים,
עובדת, לומדת, חוגגת, פוגשת, נופשת,
דוגמת, טועמת, מתהוללת, שרה, רוקדת,
אני נכנסת למחול קופצני, מנסה לבדוק,
מה התחדש, איפה זה פוגש אותי.
כשאני דומעת וצוחקת חליפות,
לפחות בארבע הצגות שונות,
אני יודעת שזה, זה, שקלעתי בול.
וגם, שאין לי ארץ אחרת,
למרות כל מה שאני אומרת.
אזהרת מסע,
כן, אמרו לי את זה כבר קודם,
אני נוסטלגית, היסטוריונית, רגשנית,
אני ציונית, פזרנית, נאיבית, רעבתנית.
אני גרגרנית, אני סקרנית, אני חברותית,
עצבנית, עניינית, רצינית,
ולפעמים, אני גם צינית.
וכן, אני לא אובייקטיבית בעליל,
אני מתלהבת, אני מתמסרת,
אז מה? אני, א נ י,
בזה בדיוק טמונה החוויה שלי.
ולכבודכם קוראי היקרים,
מלוא הטנא,
סל תרבות ישראלי,
כל מה שעשה לי את הקיץ,
בתוספת הטיסה הישירה,
מוקדש לאורן, שאין עליו!
׳פעם ילד׳/ זאפה תל אביב
אין כמו אולם ממוזג וחשוך ביום קיץ חם, אין כמו מופע מוסיקה לילדים, עם ארוחה דשנה בצהרי יום שבת, ואין על שיחת מרתקת עם ד׳ חברתי היפה, כשהקטנות שלנו צובעות מנדלות בעניין רב.
׳מיכאל׳/ תיאטרון אורנה פורת
מחזה נפלא וקטן, על ערכים וחברים, ויחודו בשפתו העשירה ולא יומרנית. משחק משובח, תפאורה מרשימה, שילוב של תיאטרון ואנימציה, רישום ואמנות לשמה. הקטנה ישבה מרותקת, וגם אמה, בטח שממליצה!
מוזיאון תל אביב
תמיד חגיגה לכל המשפחה....! והפעם בדגש על דור ההמשך.
תערוכת סלפי, מורידה לי להנחתה, לדיון עם הקטנה, על מה בין סלפי לפרוטרט, בין פעם להיום, בין ציור לצילום, בין דיגטליה לאמנות.
תערוכת מניאטורות מזמינה קפיצה לעולם קטנטן, עוד מיצג על חומת ההפרדה, גורם לקטנה לומר בטרוניה, ׳לא רוצה להיות כאן...׳ ושוב נזדמנה לי שיחה.
פסטיבל קולנוע לילדים ונוער בסינמטק
שתי סדנאות של סבאסבתא וקטנה אחת,
(אגב, לא ברור מי נהנה יותר:-) ׳הכל על פסקול׳ ו׳מחווה לצ׳רלי צ׳פלין ולסרט האילם׳. חגיגת קולנוע איכותית לכל המשפחה במחיר סימלי.
יום שלם של סרטים וסדנאות אינטראקטיביות,
חוויות טובות ובינדוריות נכנסו הישר לאלבום הזכרונות. חטטו להם באתר בחופש סוכות.
מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
חובה בכל ביקור!
תערוכת צילומי טבע, כזאת שנעתקת הנשימה,
מרהיבים, מתוחכמים, שובים את העין והלב.
תערוכת הביאנלה לקרמיקה, שמגדירה מחדש את המושג ׳יצירתיות׳, ואת החומר החם, שאין לו גבולות וכבר מזמן יצא את הסטודיו הקט, סדנאות יצירה מושקעות לילדים, וחנות מיוחדת להביא את הקסם הבייתה, כן, כן, בטח שקניתי הפעלות ומתנות לכל החגים.
מוזיאון ישראל, ירושלים
הפעם א' על תקן של מש"קית חוו"יה עם הבנות בתוספת חברות בבירה. תערוכה מעניינת על 'חוטים וקשרים', על חומרים ויחסים, עוד אחת על פרעונים, טיפת ארכיטקטורה וגלידה לקינוח.
מוזיאון הרצליה
בחסות הדודה הכי ׳קולית׳ והכי משקיעה בעולם, המתבגרת זוכה לסיור והסבר של משהי שמבינה היטב, היא חוזרת עם עיניים נוצצות ועם די הרבה תובנות. מסתבר, שמתחת לאף, בבירת השרון, שוכן נשכן אמנות מעניין מאוד.
אנה/ הקאמרי
שתי מתבגרות ושתי אמהות, כולן חברות ילדות טובות, טובות, בסתם יום חול, באמצע קיץ ישראלי, בחום של ארבעים מעלות. צוללות לאמסטרדם של שלהי מלחמת העולם, לקיטון הקטנטן של משפחת פרנק, לסיפור שכולנו מיטיבים להכיר, שעובד להצגה איכותית וחיננית.
תפאורה מושלמת, ליהוק מדוייק, משחק מרשים, קולנוע ותיאטרון בעירבוביה נאה. עיבוד מכמיר לב, שעוסק בהתבגרות ובהחמצה, הסיפור של אנה פרנק. מתאים במיוחד לתלמידי תיכון וחטיבה.
שרונה מרקט
נו טוב, כמו שאותה ח' אומרת, ׳הישראלים אלופים בלהעתיק יותר טוב את המקור....׳ ה מ ק ו ם לארוחת צהריים של טעימות, משגב, אהרוני ורושפלד, שלל קינוחים, ואוירת שוק אוכל בוטיק. אח... ואיזה ארטיקים, אין כאלו דברים!
יום יום ים, חוף בית ינאי
זכה בתואר ׳החוף הכי יפה בארץ....׳ ואושר פה אחד על ידי הרעננים שמבינים איזה דבר וחצי דבר. סלסלת פיקניק, בגד ים שובב, מחצלת, סככה לבנה, אבטיח, ואין מאושרת ממני בעולם!
אנימקס, מופע מחווה לכוורת
ובכן, לכל מי ששאל אותי איך בחרתי לבלות יומולדת, בסינמטק תל אביב!
בפסטיבל 'אנימקס' עם משפחה וחברים אהובים. אני ללא ספק מבוגרת אבל מרגישה עוד נערה, בואו נסגור על 'נערה מתבגרת'?
מופע 'קאבר' לצלילי להקת כוורת, על המרקע סרטוני אנימציה של הלהקה, ודני סנדרסון עונה לשאלות הקהל. חגיגה!
׳על האש׳/ הקאמרי
מחזה ביכורים של דרור קרן, אנחנו מתיישבות ממש על הבמה, ומרגישות איך נקלענו, לחגיגת עצמאות טיפוסית, בבית הדודה והדוד בקיבוץ.
קצת כמו ה׳יהודים באים׳ גם כאן, מאוד בעדינות, בלי הרבה מילים, יש איזה סאב טקסט, שזר לא יבין. דיאלוג מרתק על ציונות בשנות אלפיים, על יחסי ישראלים וכאלו לשעבר, על השריטה השואתית שלנו כעם, על ישראליות וגאווה, על ירידה, על תקווה ואכזבה.
וכשאנחנו יוצאות בעיניים דומעות מההצגה, ועירית קפלן, קוראת בשם נעורי ושולחת ד"ש חם לאחי הקטן, כן, כן, היא מהמגמה (תיאטרון כמובן! שז"ר בת ים).
אני חושבת בליבי, איך ההצגה ממשיכה, ממש כאן ועכשיו אל מגרש החניה.
׳אישה בורחת מבשורה׳/ הקאמרי
הספר של גרוסמן, תפס אותי בקרביים לפני אי אילו שנים, מעולם לא קראתי ספר שעוסק ברגישות כזאת באימהות בחברה הישראלית, ועוד נכתב בידי גבר.
הסיפור עובד להצגה מרשימה בכל קנה מידה. הגשה מוסיקלית, פסקול היסטורי ורגיש, שמגדיר מחדש את המושג 'תיאטרון'.
שעתיים מעוררות מחשבה על ערכים וחיים, על בחירה, על התמודדות, על הישרדות, על חברות, נאמנות ומשפחה, על כל אלו יחדיו במרקם החיים הישראלי המורכב.
המשחק מצוין, התפאורה מינמלסטית וגאונה, הסאונד והתאורה מדוייקים עד כאב. ודרור קרן כובש שוב בתיאטרליות את הבמה, ואם אוסיף, רק אגרע. הצגת חובה, לרוץ.
׳בלדה לאישה׳/ קפה תיאטרון הקאמרי
יש לי בוקר קסום, שלוש נשים יפות בחיי, כל אחת מהן, היא שיר, במופע מחווה ענוג ואנין לתרצה אתר.
בשבוע שעבר, כבר סיפרתי לכם על המופע המרגש, שלא השאיר אף עין אחת יבשה בקהל. כל הפרטים, ממש כאן. ב"בלדה לאישה"
׳ציפור בחדר׳/ סרט בפסטיבל דוקו.טקסט
בספריה הלאומית, ירושלים.
פסטיבל חדש יחסית, בן שנתיים, תחת כיפת השמיים ובחינם! בתוכנית: סרט תעודה ולאחריו, קונצרט, שיחה, מופע מחול או מיצג. הפעם, דוקו נפלא על תרצה אתר, כן, כן, כתבתי על זה כבר ב ב"בלדה לאישה"
ערב לזכרו של אהוד מנור/ זאפה שוני
אין חופשת מולדת בלי רוח שוני.
במופע ישראלי תחת כיפת השמיים, חשופה לבריזה, לזיעה, כשבידי כוס יין צונן לבן, ושולי פיצה דביקה, אין ממני מאושרת בעולם!
ראיתי פה את אלברשטיין, את תסלם, את הבלקן ביט, את ארצי, את רביץ, ועוד ועוד.
והשנה, מתי כספי וסויין כספי (הבת של, כן, כן, התפוח והעץ), גרוניך, אנה בוקשטיין ומרינה מקסימיליאן, עשו לנו ט ו ב. הרטיטו את הלב, כששרו את שיריו של הילד מבנימינה.
חברים, החודש, הקסם הזה קורה שוב,
יופי של בילוי!
דנה ברגר, רודנר, קפלן/ זאפה
הצצה למוסיקה של שנות התשעים.
ברגר לא מפתיעה, לא חדשנית אבל בועטת ומרדנית. כל הבראנז׳ה המקומית מאי אז בימים, כבר מכסיפים ועם מפרצים, אבל בעיני רוחם ורוחי, כולנו עוד שם, בשנות העשרים.
שוב עם חברים, שוב יין, שוב פוקצ׳ה, שוב בזאפה, רק בזאפה!
המתנחלים/ סרט
הסרט הזה גרם לי לחשוב על הרווח בין הלבן לשחור, כשהוא מזמן הצצה נדירה לעולמם של המתנחלים, לברק בעיניים, לאמונה, לכוחה של תורה ולעוצמתה של תנועת הכיפה הסרוגה.
ומה יהיה בסופינו? ומה יהיה עליהם ועלינו?
ימים יגידו ורק ההסטוריה תשפוט,
על כך ועוד בפוסט, "מתנחלת יורדת ושמאלנית"
יום תל אביבי
שני מוזיאונים, תערוכה מתריסה, ה'ארץ המובתחת', אמנות רחוב, בית כנסת אחד, חנות ספרים קטנה ומטריפה ויופי של ארוחה, הכל בכל ממש כאן! "תל אביב יא חביבי תל אביב"
האחים
כשקרן ממליצה ומחייכת, אני מיד מזדקפת. ובכן חברים, 'האחים', החזירה את אמוני במטבח הישראלי! היא צנועה ונפלאה, הכי ישראלית ומתאימה במיוחד למזטים ויין של אחרי הצגה, בראנץ׳ של שישי או למוצאי שבת.
מנות מפתיעות, קטנות וטעימות.... מחירים הגונים, על הרחוב, באבן גבירול, הכי, הכי,
תל אביבי, הכי מפה!
ג׳ראלד
׳ציריך בתל אביב׳, לוחשת באוזני ח', כשאני מבקשת המלצה לקפה של בוקר לחברותי האנינות. אח... כמה שהיא צודקת!
בריושים נימוחים, חלות תפוחות, עוגות מהודרות, תופנים זהובים, וריח שנישא למרחקים. אנחנו מתענגות על טוסט אבוקדו מנוקד בביצה רכה, מיץ אשכוליות סחוט טבעי וכוס קפה חם ומהביל.
ומאחר ואין מושלם....השירות טעון שיפור קל.
ג'ני, בעלת הקפה, דקה וחטובה, מוכיחה הלכה למעשה, שאפשר לאכול לחם ועוגות ולהיות גם יפה וגם אופה, וגם אשת עסקים מצליחה.
צ׳יקיטי
עוד המלצה נהדרת של אותה חברה אנינה,
נחשו? ניחשתם נכונה!
מזמינים שולחן לארבעה, מתלבשים הכי אורבני שאפשר, שני בקבוקי יין, ועוד מוחיטו קר, צחוק וחיוך, ובזוית העין, הי, רושפלד בשולחן ליד?
אם הוא, הוא, אזי, אני, אני, במקום הכי.
מרגיש כמו בר איטלקי בארומת שיק תל אביבי.
גרקו
היוונית הכחולה לבנה בצפון תל אביב החדש, כשהאוזו כמו יין נשפך, והצזיסיקי מלכלך את ידי, אני יודעת, שכאן, ממש כאן, עורכים מסיבת פרידה מהקיץ והבית.
מומה, קריית ענבים
חברים, רשמו את השם!
הפעם 'מומה', היא אותה לאה אבושדיד אהובתו של איתמר הבכור לבית אב"י, הבן של אליעזר בן יהודה, הסבתא המיתולוגית של גיל חובב.
המסעדה ממוקמת ברפת הישנה, בואכה קיבוץ קריית ענבים. הקירות מעוטרות בתמונות משפחתיות, פריטי וינאג', מוסיקה נהדרת, עיצוב חם ואוירת ראשית המאה. מה שנקרא בשפתי, 'מסעדה עם נשמה'.
מה תזמינו? כל מי שקרא את 'מטבח משפחתי', יטיב לענות על החידה:-)
'קובנה של מומה' כמובן.
מומלץ, מומלץ, הכי מומלץ!
ישראל בפיתה
טעם הארוחה המופלאה עוד על שפתותי.
סיפור קולינרי ישראלי מלווה במנות אלוהיות של השף המוכשר והצנוע מ'מחניודה' ו'פלומר' בלונדון.
על הסיפור והקונספט, חגית אברון.
על העיצוב והאירוח, מיכל קורן.
ואינשאללה, בקרוב, בעמק, ונאמר, אמן.
רוצים לטעום ולהריח? "ישראל בפיתה"
עתליה ובוקר של השראה
ארוחה, שהיא כולה אנינות ישראלית א- לה- עתליה, בעין כרם המשובבת, בצל גפנים ובוסתן,
בסגנון 'מן החווה אל השולחן'.
ומה לכל זה ולשלום קיטל?
למי שטרם קרא, "בוקר של השראה"
יום יפואי
יום יפואי לחגיגת יומולדת בניחוח קייצי.
על התוכן, גיל פנטו. על הקולינריה, איילתי העלמה מ'קסיס'.
כן כתבו על זה פעם או פעמיים. אז מה? יום הולדת בניחוח ישראלי
