אגלי הזיעה מתחילים לבצבץ, בהתחלה בזוויות העיניים, בקמטים, בפנים,
אחר כך בבית השחי,
והכי מביך, שני החיוכים שמצוירים בדיוק מפתיע על חולצתי.
כולם מסביבי מתנשפים, השמש הפכה לכדור אש,
והיא מאיימת להיפרד.
מסביבי, המון מיוזע אבל אף אחד לא שוקל לפספס את המופע המרהיב,
זה, שלשמו נתכנסנו כולנו,
גברים, נשים וטף,
העפלנו לראש הפסגה, כמעט שנייה לפני שהאתר נסגר.
אלי האולימפוס ברכו אותנו לשלום,
שעה, שנעתקה נשמתנו מרוב קדושת המקום,
האקרופוליס בכבודו ובעצמו.
כמעט שני עשורים חלפו, מאז בילינו באיי יוון,
צעירים, חטובים, משוחררים מעולם של ילדים,
עם זמן טיול כמעט בלתי מוגבל,
אבל עם תקציב זעום במיוחד.
(ככה זה בחיים, אף פעם לא מקבלים הכל בבת אחת:-)
למעלה משני עשורים חלפו מאותו שיט הזוי ברחפת מנמל אשדוד,
לקירנייה היפה, בירת קפריסין הטורקית.
עשרים שנה פלוס, מינוס משתי חופשות קיץ חלומיות,
והנה שוב אני מוצפת באותם הרגשות,
חיות, התלהבות, אושר, אהבה, פשטות.
אני נדהמת לגלות כמה הטוב לפעמים הוא קרוב, קרוב מאוד.
במחיר שעתיים טיסת צ'ארטר לגן עדן,
בסטייל אה לה, אגן הים התיכון.
הצבעוניות של האנשים, הנופים, השמש הקופחת,
החום, הדביקות, והמטבח...!
המטבח היווני,
שהוא כל מה שאני אוהבת ועוד,
סלט משובח, עגבניה עם טעם של פעם,
זיתי קלמטה, גבינת פטה, ציזיקי, שמן זית משובח,
סלט חצילים מדגדג את לשוני, מוסקה, ודג בס צלוי על האש,
בדיוק כמו בסיני של פעם, שרימפסים שמלכלכים את הידיים,
אבטיח בשרני ומפתה, יוגורט עם דבש ניגר,
אח... והאפרסקים...!
שיר הלל, יכולתי לכתוב רק להם.
גילוי נאות,
לא שילמו לי מאף סוכנות נסיעות,
להלל, לקלס ולשבח,
נהפוך הוא,
לו הייתי מסתמכת על כלי התקשורת,
(במיוחד על אלה הישראליים,
שמיטיבים לתאר בשימחה לאיד, את צרותיו של עם אחר...;-)
סביר להניח שכבר הייתי מהללת יעד שכן,
כי העיתונות זעקה,
׳יוון במשבר׳׳.
אבל איזה משבר ואיזה סנדלים,
הטברנות מלאות עד אפס מקום,
צליליי הבוזוקי מסביב,
האוזו נשפך כטוב ליבם ביין,
וכולם בסייסטה ארוכה בשעת הצהריים,
אם זהו משבר, הרי שהוא מיטיב להצטלם.
אתונה, מה עושים?
מתמקמים בלב הפלאקה, ותרים את הרובע המקסים,
בכל דרך שתחפצו.
ברכבת ילדים מדיפה אדי דלק מזהמים,
באופניים משפחתיות, או זוגיות, בסגאווי או ברגל.
יש משהו באתונה שמזכיר את יפו, תל אביב של ילדותנו,
את השוטטות ברחובות, את בתי הקפה על המדרכות,
את הספסלים עם האוהבים, את הדוכנים עם התירסים החמים.
יש כאן אותנטיות כובשת, בתוך לב ליבו של הרובע התיירותי,
לצד מסעדות, חנויות, בוטיקים ובתי קפה
יש כאן חיים מקומיים ותוססים של עם שהוא או ישן או חוגג,
ורוב הזמן אדיב ומחייך.
בחנויות, מיטב הסחורה היוונית,
סנדלי עור בסגנון יווני בא בימים, תכשיטים בעיצוב מקומי, שמלות חוף,
שמן זית משובח, כלי עץ מגולפים ביד, בגדי מעצבים והמון נעלי אספדריל.
טברנות נפלאות מעלות מדי צהריים וערב, אל שולחנם את מיטב הדגה,
ואחרי סייסטה מענגת, שופינג קליל וארוחה טובה,
אין ממני מאושרת בעולם.
התחנה הראשונה, האקרופוליס.
אנחנו מטפסים לפני השקיעה, לחגיגה יוונית קלאסית בהוויתה.
הפרתנון מרשים ביותר על עמודיו, על הסימטריה, הגג הגמלוני,
על היותו שריד מימי האימפריה היוונית.
אבל רק למחרת, כשאנחנו מבלים בוקר מקסים ב׳מוזיאון האקרופוליס׳,
אני מיטיבה להבין את האקרופוליס.
מבנים ארכיטקטונים שמדברים עם התוכן, מהלכים עלי קסם, כישוף,
בעצם היותו המבנה, הוא מספר סיפור.
כבר בכניסה למוזיאון כשאנו מגלים מבנה מודרני מרשים, אני מתלהבת.
אחר כך אני מגלה מתחת לרגלי, ארחי זכוכית עצומים שחושפים חפירות ארכיאולוגיות,
בתוך המוזיאון, כבר אבין את הקונספט.
בדיוק כמו שבארכיאולוגיה, לכל שכבה, סיפור נפלאותיה.
בדיוק כמו שבהיסטוריה, כל תרבות חדשה נבנית על הריסותיה של קודמתה.
כך גם המבנה, בנוי קומות, כשמכל קומה,
אפשר להציץ דרך תקרת/ רצפת זכוכית לזאת שמעליך ולזאת שמתחתיך.
המבנה, פונה למקור, לאקרופוליס, מכל חלון,
ומנהל איתו איזה דיאלוג מתריס של ישן מול חדש.
שיחזורים, הדמיות והסברים מרתקים של הקומפלקס ופסלי האלים,
כולל דגם מלגו מדוייק להפליא.
בתוך המוזיאון, מוטיבים של ארכיטקטורה יוונית עתיקה,
הסטואה, העמודים, הגג הגמלוני,
והכל בשילוב מעניין של חומרים בני העת החדשה,
עם אבנים מלפני אלפיים שנה.
המון אור, חלונות עצומים ונוף עוצר נשימה,
שפונה כאמור למקור בהשראה גדולה,
חוויה לכל המשפחה.
אחרי יומיים בבירה, אנחנו יוצאים לדרך מרתקת,
שני פרויקטים הנדסיים ביום אחד, מרשימים בכל קנה מידה,
טכנולוגיה ואסתטיקה, מעשי ידי האדם החדש.
תעלת קורינתוס, מלהיבה אותי במיוחד.
תעלת קורינתוס נחפרה,
כדי לקצר את המרחק שבין הים האגאי לים האדריאטי.
בדרך כלל, תעלות וגשרים לא עושים לי את זה,
אבל יש משהו מסקרן בתעלה הזאת,
שהיא צרה ועמוקה, וצבע המים טורקיז עמוק במיוחד,
בולט על אדמומיות הסלע שנחצב.
התעלה, שתוכננה כבר במאה השישית לפנה׳ס,
וחפירותיה החלו בתקופתו של נירון,
הוצאה אל הפועל רק ב1893.
שניה לפני שמצלמים את האנדרטה ליד,
אני נדהמת לגלות שנחנכה ביום הולדתי,
מדהים לא?
גשר אנטיריו Antirrio, או גשר המיתרים,
הוא הגשר הגדול המחבר את יוון היבשתית לפלופונז,
והיוונים גאים בו מאוד.
הגשר הוא הגשר התלוי הארוך ביותר באירופה,
פי ארבע מגשר הזהב שלנו, ומזכיר במבנהו,
את גשר המיתרים בירושלים ואת זה הקטנטן בקופרטינו השכנה.
מראה הגשר מרהיב מכל זווית והנסיעה עליו היא ממש הצגה תלת מימדית,
ותכנונו מלאכת מחשבת הנדסית.
ובכן,
האקרופוליס, לא נבנה ביום אחד,
גם לא התעלות והגשרים,
אבל יומיים ומחצה,
בהחלט מספיקים לאתונה הבירה וסביבתה הקרובה:-)
פרק ב׳ בשבוע הבא,
על שיט חלומי באיי יוון.
