דברים שלמדתי מאמא שלי

1. להגיד מה שאני חושבת, לדבר ישיר, לומר אמת.

2. שנת צהריים, לא משנה איך תקראי לה, 

סייסטה, שנ״צ או שלאפשטונדה, מחייה מתים!

3.  שאין תרפיה כמו ספר טוב, שגורם לי לחשוב.....

4. להכין עוף בבטטות חגיגי וכתום בדיוק בחמש דקות.

(לקוראים מתמידים, יינתן המתכון;-)

5. לאפות עוגה עם מה שיש, לעטוף מתנה בניר ממוחזר ושיראה יפה...לערוך שולחן חגיגי,
בעצם, מה שהופך את החיים ליצירתיים הם התקלות והאילתורים! אמא שלי אלופה בהם.

6. שהילדים לפני ה כ ל!

7. לבחור בן זוג לחיים.

8. שמי שמתעסק עם המשפחה שלי, שישמר לנפשו....

9.  שבני אדם נולדו שווים וכולם ראויים לכבוד, המנקה והבוס. 

10. לצעוק, לבכות, זה בסדר להביע רגשות.

11. יש לי סך אנרגיות מוגבל, לחלק אותן בין אהובים.

12. בית נקי ומסודר מרומם לי את הנפש, מארגן לי את השכל ומפנה מקום לעשות עוד.

13. שש אחוות נשים! יש חברות אמת, שאפשר לחלוק איתן הכל, כמו אילו ומלכה המקסימות.

14. לדאוג לעצמי, אף אחד לא ייעשה זאת עבורי.

15. לנפוש בשניים, זה חשוב לנפש, לאהבה, למשפחה ולזוגיות.

16. שאפשר לעבור ניתוח להסרת עידה, ולנצח את הכאב והשכול, הכל שאלה של נכונות ורצון.

17. לשיר שירי ילדים שפג זמנם כמו ׳אצא לי השוקה׳ ו׳שלגיה׳...

18. אין שוויון בין ילדים, כל אחד מקבל כפי צרכיו.

19. שאני חייבת נענע, לואיזה ורוזמרין בגינה.

20. שאהבת אם, זה הדבר הכי נקי שיש.... שאני אהובה, מבורכת ונהדרת!

אה, והחתיך בשיער הכסוף, הוא אבא שלי, שכולם אומרים שאני דומה לו ביותר.....
על כך ועוד ביום האב, יש כזה דבר?

עוף בבטטות/ המקור

הכמויות והחומרים, כמובן שניתן לשחק בהרכבים, אבל מומלץ לנסות קודם המתכון המקורי.

כ-4 כרעיים עוף  (כרע= שוק +ירך) או שוקיים, או כל העוף.

כ-2ל אדום או גמבה פרוס עבה לרצועות/עגולים

2 בצלים פרוסים עבה

בטטות, או דלורית,פרוסים עבה

למשרה: 

2 כפות ריבת משמש / דבש

2 כפות קטשופ

2 כפות מיונז, כן, מיונז!

2 כפות רוטב בצל/ או מרק בצל ניתן להוסיף פפריקה, מתוק/ חריף

לערבב חמרי המשרה, להשרות חלקי העוף  (רצוי להכין מראש ולשמור במקרר)

לסדר בתבנית העוף והירקות לפזר מעל טבעות פלפל ובצל

לעטוף בנייר כסף

להכניס לתנור בחום גבוה של  250 מעלות לשעה

להוריד הכיסוי  לסיים בה שמחה של כ -1/2 שעה נוספת

בתיאבון !

עוף בבטטות ודבש / החירטוט שלי:-)

אין כמויות, לפי מה שמרגיש...

מצרכים:

פולקעס עוף

בטטות קלופות חתוכות (כשאני ממש בלחץ של זמן, אני קונה מוכן וחתוך מ TJ, לא לגלות...)

גמבות אדומות חתוכות לעיגולים

ריבת משמשים

דבש 

קטשופ

אפשר להוסיף אפרסקים משומרים בסירופ אם רוצים לשדרג (גם מTJ)

הכנה:

רוטב- מערבבים את הריבה, הקטשופ והדבש, ביחס של 1 כוס ריבה, 1/2 כוס דבש ו1/4 כוס קטשופ.

בקערה טובלים את העוף והבטטות מסדרים יפה בתבנית, מקשטים מעל בפרחי הגמבה ואם רוצים באפרסקים או משמשים...(אגב, אפשר להוסיף קצת מיץ אפרסקים לשדרוג),

מכסים בניר כסף ואופים בתנור למשך שעה, 

אחר כך, בלי כיסוי להשחמה/ הכתמה:-) עוד רבע/ חצי שעה, לפי איך שמרגיש ואיך שנראה...

בתיאבון

היא חיכתה לו בצומת

מחפשת אחריו בעיניים כלות,

הולכת שבי אחרי מדים,

בוחנת את תחנות האוטובוס,

את העוברים ושבים.

סבתא שלי ששרדה את התופת,

ושני ילדיה נרצחו לה שם,

עלתה למדינת ישראל לברוא לה עתיד חדש,

וכאן, דווקא בארץ האבות,

כשנראה היה, שאפשר להניח למפלצת מהעבר,

חודשים ספורים אחרי שזכתה לנכדה בכורה,

הוא נפל.

בן זקוניהם, יששכר.

מאז חיפשה את דמותו בכל מקום,

קראה לו בשמו, דברה אליו,

התפללה לאל שישנה את רוע הגזירה.

שמרה על חפציו בקפידה יתירה,

על הגיטרה, והחליל.

והוא, הוא לא שב,

נשאר צעיר לנצח בתמונה דהויה,

ועיני הפחם שלו מביטות בנו חודרות משם,

גבות עבותות ושפתיים של נער צעיר, 

שלא ידע אהבה,

וטרם טעם חיים.

הצפירה תפסה אותי השנה בשדה התעופה

יותר סימבולי מזה, לא יכול היה להיות,

לא יהיה ולא היה.

רגע אני אחוזה באדמה בעיניים דומעות,

ומיד לאחריו, כבר בתכול השמיים,

ניתקת משורשי, מרחפת לארץ אחרת,

מנופי נעורי, מבית אחד לבית אחר,

ממולדת אהובה למקום שלו יותר.

הימים האלה של בין הצפירות,

בין השואה לתקומה,

בין זכרון נבוך ומבויש של צאן מובל,

לכזה זכרון שמרכין ראש באופן מורם.

הימים האלה שבין הצפירות,

שבין שכחת השיגרה לזכרון,

מעירים מתרדמתם רגשות חבויים,

וגורמים לי לחשוב.....

גורמים לי לחשוב על הצורך בתפוצה חזקה, 

על חשיבות היחסים עם יהדות העולם,

על הכח והעוצמה של ישראלים גם מחוץ לארצם,

על כל מה שרואים משם, בעצם מכאן.

גורמים לי לחשוב שישראל זקוקה לתפוצה,

שהתפוצה זקוקה לישראל.

ודווקא לא במתכונת של מרכז רוחני אחד ותפוצה,

אלא במתכונת של מרכזים רוחניים,

שמקיימים ביניהם יחסים של הפרייה הדדית, 

תמיכה והעצמה.

היצירה היהודית, התלמוד הבבלי,

הפרשנות, האגדות, השאלות והתשובות,

תקנות הקהילות, הן תוצר של גלות. 

באופן פרדוקסלי בעליל, דווקא פאר היצירה שלנו כעם,

התרחש במהלך אלפיים שנים מחוץ למולדתינו האהובה,

וראה זה פלא, על אף המושג ׳ניוון הגולה׳, 

אפילו ההתעוררות הלאומית, התרחשה דווקא שם.

(זה נכון, שסייעו לכך פוגרומים ורדיפות,

אך לא תמיד זה היה מצב, והוא אינו כזה היום....)

אם ישנה עשייה מחוץ לגבולות המדינה,

מדוע יש בנו כזה כעס וטרוניה, 

על מי שבחר לחיות שלא בתחומה?

למה אנחנו מתייחסים בעליונות כלפי יהדות התפוצה?

מדוע אנחנו מתעקשים להדגיש את הישראליות ולהתכחש ליהדותנו?

איך אנחנו לא מבינים שאחד הם, שלובים זה בזה, 

בעבותות של שייכות וזהות, הסטוריה ותרבות.

שנים התייחסה מדינת ישראל אל ה׳יורדים׳

(שימו לב לשיפוטיות שמתרחשת כבר בהגדרה....),

כ׳נפולת של נמושות׳, ׳בוגדים׳, קראו לנו....

שנים ארוכות של התעלמות מוחלטת מתופעה גדלה והולכת.

שנים ארוכות, שבחרה לה הסוכנות היהודית,

בהוראה מופרשת להתעלם מאלו שסרחו,

ולשים את כל יהבה על ה׳עולים׳ הפוטנציאלים.

עד היום מתכנסות וועדות,

ששמן אנכרוניסטי מעלה בי גיחוך קל,

כמו ׳הועדה להשבת אקדמאיים...׳,

כאילו שאיזה פטור מס כזה או אחר,

יגרום למשהו לארוז את חייו בצד השני של העולם.

כאילו, שרק אקדמאיים צריכים כאן,

כאילו חייבים להשיב אותם, אותנו, מהר,

ואז כבר יבוא לציון גואל.

עד היום מפרסמת לנו המדינה,

בחסות משרד העליה והקליטה, 

פרסומות תעמולה, מניפולטיביות ומגמתיות,

של ילדי יורדים, שמתקשים לשוחח בעברית,

ולא מכירים את החגים.

איך ייתכן שבמאה העשרים ואחת,

עדיין מתעקשת מדינת ישראל לקבוע היכן נגור,

ולמה? איך היא אינה מבינה את הכח והעוצמה 

הטמונים בשגרירות מעבר לים?

כך בשתיקה הרועמת הזאת,

הפניית עורף והתעלמות של שנים,

נולדה מדיניות חוץ שהיא חרב פיפיות, 

ה׳יורדים׳ נדחקו לקשר רופף ובלתי יציב עם המולדת. 

אלו שהתחנכו בארץ, על ברכי הציונות, מעולם לא תרגלו יהדות.

בצאתם מישראל, התקשו למצוא קהילה,

שתהלום את אורח חייהם הישראלי,

הם חשו זרות בבתי הכנסת,

הדירו רגליהם משם, לא חברו לקהילות היהודיות,

הללו נתפסו בעינהם יהודיות מדי,  ׳גלותיות׳....

ובאורח לא פלאי בכלל, הדור השני,

איבד את ישראליותו ובהעדר יהדותו,

מצא עצמו מבולבל ומתבולל.

ולהשלכות, יש מחיר כבד 

גם עבור יהדות העולם וגם עבור מדינת ישראל.

אלא שדבר חדש קורה בשנים האחרונות,

נקודת מפנה הסטורית בישראליות התפוצות.

התעוררות קהילתית, קריאה להגדרה,

פעילות חינוכית וערכית, התוויות דרך וחזון, 

לימוד עצמי והתפתחות, התארגנות והתנדבות,

וגם מצד המדינה, קרה איזה דבר, 

התרככות, התייחסות, הכרה.

הייתי רוצה לקוות שבמקום לחזר אחרי ישראלים,

שישובו לארצם תמורת הטבות מס,

במקום לשדל את ילדינו לעלות ארצה ולשרת בצבא, 

במקום להבטיח להם לימודים חינם,

(אגב, אם כבר מדברים על סדר עדיפויות,

הקלות המס, ומימון הלימודים, 

צריכים להיות זכות של תושבי ישראל,

של ילדי הפריפריה, ומי שחי במולדת,

ולא פתיון, להחזיר יורדים מעבר לים,

אבל זאת, כאמור, דעתי המאוד הצנועה...)

הייתי רוצה שבמקום הקו הזה, תבחר מדינת ישראל,

לערב את הישראלים לשעבר ואת יהדות התפוצה, בדיאלוג ובעשיה.

יש לנו את המשאבים, הקשרים, הרצון לעשות ולתרום, 

השתמשו בנו בתבונה, לקשרי חוץ ועבודה,

לשגרירות לא פורמלית, להסברה, 

להנעה של מיזמים חברתיים,

לתמיכה במפעלים קיימים.

שתפו אותנו בשיח, תנו לנו להשפיע, 

כולנו נרוויח.

את הפוסט הזה, לא העזתי לכתוב בשנים הראשונות,

כי לא היה לי הפנאי, לא ההבנה, לא הבשלות ולא הבגרות,
לא האומץ...

לצד חווית הגילוי המסעירה של חיים מעבר לים, 

הייתה בי בושה עמוקה ומבוכה,

של מי שבגדה בישראליות ובערכי ילדותה,

הצפירה העירה אותי מתרדמה,

יש הרבה לעשות גם מכאן.

הנה בא הקיץ וכולם בים

כשמגיע הקיץ אלינו ליומיים שרביים ודי,

כבר כולם יודעים בוודאות מזה חודשיים וקצת,

בדיוק מירבי, מה יעשו ואיך יבלו את החופשה,

הבאה עליהם לטובה.

כי אם יש דבר שהחיים באמריקה מלמדים אותך,

זה להיות מתוכנן, לארגן מבעוד מועד.....

ובכן, הלאה הספונטניות, 

שלום לאלוהי הפרטים הקטנים.

אז נכון, שבאורח פלא, העמק מתרוקן מיושביו ה'שרוליקים',

ששמים פעמיהם למזרח, 

לטעינה מחודשת של משפחה, חברים, אוכל ישראלי ותרבות עברית.

אבל לפני וגם אחרי... ולפעמים גם במקום,

יש להפעיל ולמצוא תוכן לימי הקיץ החמים,

בהם שום דבר אינו קורה.

העמק, כידוע, משופע בקייטנות, 

ולהבדיל מיושביו של החוף המזרחי,

שמשלחים את דרדקיהם למחנה למרחקים,

לשישה שבועות של שכרון חושים בלי הילדים,

אצלנו, זה בקטנה, שבוע ימים של חוויה,
וכל המגוון, הרי זה משובח.....

כאן בארץ השמש הנצחית,

בקייצים צוננים וקרירים, מוצעות לקהל הרחב,

קייטנות מגוונות במגוון נושאים, 

לכל תקציב וסגנון,

הן מובאות כאן לפניכם,

שלא תגידו שלא אמרתי לכם.....
 

 

קיטנות מגוונות- JCC Palo Alto

סיף, תיאטרון, קולנוע, רכיבה על סוסים בJCC

לפי גלאים עם ימי בריכה ואפילו קייטנות מטיילות,

לימים בודדים או לשבוע,

מאורגן למופת ומומלץ בחום.

ולבני נוער, שרוצים להתנסות בהדרכה,

זה המקום.

http://www.paloaltojcc.org/camps/2014-summer-camps/

 

קייטנות תיאטרון

זאת ההזדמנות לחוות תיאטרון והפקה של ממש, בנינוחות קייצית,

 PYT מציע הצגות תחת כיפת השמיים והפקות קלילות שנותנות טעם של עוד וגם ה CTC מעלים מדי קיץ הפקה, ה LAYT, יציעו לכם להשתתף בהצגה בתיאטרון אוטובוס/ אסם ישן, ששינה את פניו והפך למרכז תרבות של העיירה.

https://campscui.active.com/orgs/PeninsulaYouthTheatre#/selectSessions/539703

http://www.ctcinc.org/Education/summerprograms.html

קייטנות מדע

I D Tech הקייטנה בסטנפורד נהדרת! עיצוב משחקי מחשב, תכנות,
עריכה קולנועית זאת ועוד בקמפוס הירוק משופע בדקלים,
חוויה של מדע באונברסיטה מקסימה. ואם חפצה נפשכם קצת בחילוץ עצמות במקביל למאמץ מחשבתי,
אפשר לקחת מסלול שמשלב פעילות גופנית.
הקייטנות מוצעות גם עם אפשרות של לינה לשבוע, שמזמנת חווית הווי קולג' ומעונות.
ואם בחרתם לאסוף את הילדים בצהרי היום, שלבו סיור בגן הפסלים,
במוזיאון או בכנסיה, ויצא שכרה של כל המשפחה בצידה.

http://www.idtech.com/whats-new/

קייטנות גלילאו נהדרות לגילאי בית הספר היסודי, הן ממוקמות בשכונה,
בבתי הספר בקרבת הבית ומציעות חוויה מדעית של רובוטיקה,
התנסות hands on של מדע קליל, הפסקת צהריים והפוגה במגרש המשחקים.

www.galileo-camps.com/camp-galileo/location/los-altos 

קייטנת ספורט ים

באגם מלאכותי אבל מ ק ס י ם, התנסות בספורט ים על כל צורותיו. שיט בסירת משוטים, קאנו, קייקים, מפרשיות, סירות פדלים ועוד. בהפסקות פעילות יצירה ומשחק,
וארוחות צהריים שחבל על הזמן (בהזמנה בקפה).

https://shorelinelake.com/aquatic/campshoreline.htm

רכיבה על סוסים

שתי חוות סוסים נפלאות מציעות יופי של קייטנות, ללמוד רכיבה בנופי העמק, לתת לשיער להתבדר ברוח,  להרגיש אקטיבי וספורטיבי ולדהור בנוף טוסקני!

http://www.webbranchinc.com/riding_summer.htm
 

victoriadyeequestrian.com    

עיצוב אופנה

היינו הראשונים לחנוך את זאת הקייטנה, שהקימו צמד אימהות מוכשרות מהעיירה.
מאז מדי שנה, הקפדנו להירשם מבעוד מועד. אז איך זה עובד? לכל שכבת גיל, נושא והשראה, הילדות, מעצבות, מודדות, מחשבות, תופרות ו.... מדגמנות בסוף השבוע, שמלה ואביזרים, פרי עמלן, גאווה!

www.dezignkidz.com

קטן ואיכותי

טלי שמי

ויש גם קייטנות, מפה לאוזן, שרק יודעי דבר מכירים, כמו הקייטנה הנפלאה של טלי שמי האמנית,
ילדי חגגו שם בצעירותם. נושא מרכזי, יצירה מגוונת ועשירה, סיפור, משחק,
לדעתי, יש אפילו שוקו ולחמנייה (אבל אל תתפסו אותי במילה....)
http://www.talyart.com/


Redwood Grove 





,בריאה ירוקה בלב העיירה מוצעת קייטנת טבע והישרדות ל גילאי בית הספר היסודי והחטיבה

...בישול בשטח ומחנאות, ובערב האחרון, קמפינג ולינה תחת חופת כוכבים, מחיר סמלי וחוויה חד פעמית

www.losaltosca.gov/recreation/page/redwood-grove-day-camp 

 

 

YMCA

הכי מזכיר את ימי ילדותינו....קייטנות מתנ"סיות בעשר אצבעות. קצת מורל, קצת משחק, שחיה ויצירה, במחירים הגיוניים...והכי הכי כיף ללכת עם חברים. אגב, בגילאי סוף ייסודי וחטיבה,

.יש אפשרות לשבוע של קמפינג עם לינה 

ymcasv.org

 

 

Recreation Center

קייטנות עירוניות מוצעות בכל עיירה בעמק, נחמד , מסובסד , לפי תחומי עניין,
.לציפייה נמוכה, מובטחת הפתעה טובה

www.losaltosca.gov/recreation

 

הקשר היהודי
Camp Tawonga
,שמה של הקייטנה הנפלאה הזאת יצא למרחקים, בין שבוע ימים לקיץ שלם בנופי יוסמיטי הקסומים
,קייטנה של טבע, ספורט וחברה, קבלות שבת, בידור והווי
.חוויה די יקרה, שדורות של ילדים חוזרים עליה מדי שנה
tawonga.org/


!....כחול לבן וכאן
 .קייטנה ראשונה מיוחדת במינה, שמביאה את ישראל לביג סר
.כמעט שבועיים בעברית, לנוף כחול ירוק כמו בסרטים
...הקייטנה מסובסדת ומוצעת לקהל נרחב במחיר סביר בהחלט, פרטים בלינק המצורף, נראה שווה
http://www.kachol-lavan.org

 

?מה הזמן מסמן לי

׳שרוני, את חייבת לצפות בסרט הזה׳,

אומר לי א׳ הציניקן בעיניים בורקות,

כשהוא שב מעוד טיסת עבודה ארוכה, 

ותוך שניה בטי שרט של בית, הוא כבר לגמרי כאן,

מבסוט ומחויך.

'חייבת' אז אני מצייתת.

עוברים ימים ספורים,

וכבר אני מוצאת עצמי מרותקת למסך, 

דומעת ומחייכת חליפות,

צופה בדרמה רומנטית בריטית חביבה. 

About Time, מספר את סיפורם של בני משפחה אחת,

בה הגברים ניחנו ביכולת נפלאה, לטייל בעברם,

ולשנותו כדי לשפר את גורלם.

על פניו נשמע קיטש, נכון?

ובכן, בתחילה, נראה לי ששוב אני צופה בעוד סרט בדיוני,

סיפור אהבה נאיבי, כמוהו כבר ראיתי עשרות פעמים,

ואיכשהו בסמוך לסיומו, אני מבינה, כמה לא הבנתי.

יש כאן מסר, יש כאן אמירה.

בדומה לספר, ׳ביום שהמוזיקה מתה׳ של אופיר טושה גפלה,

שעורר אצלי שאלות פילוסופיות ערכיות,

(קרדיט למיכל, שהציעה אותו לbook club, הספר, אגב מאוד מומלץ)

הספר של גפלה עוסק בשאלה מעניינת, 

האם ידיעת יום מותנו עשויה להשפיע על האופן שבו אנו מנהלים את חיינו?

אינוביל היא עיירה קטנה ובדיונית אי שם במרכז אירופה. 

ייחודה של אינוביל, היא שתושביה, בהגיעם לגיל שמונה עשרה,

בהופכם לבוגרים על פי החוק המקומי, יכולים לדעת את יום מותם. 

התהליך הוא בלתי הפיך ומפחיד.

על אף שהסופר הוא ישראלי (וגם צעיר יחסית),

הספר נטול אחיזה גיאוגרפית, תרבותית ונראה כאילו תורגם או נלקח,

ממקום אוניברסלי ובהקשר הזה, גם נטול זמן. 

וזה הרי העניין, הזמן. מה הזמן מסמן לי?

הספר של גפלה כמו הסרט, יושב אצלי על מצע חזק מאוד של תהיות.

מי מאיתנו לא היה רוצה את האפשרות לטייל בעבר?

לפתוח דלת אחרת? לשנות מסלול? לאבטח את הגורל?

האם היינו רוצים הכנה בטרם נעזוב את העולם? או לא? 

אני שואלת את עצמי כמעט מדי יום.

בעצם, הכבדות והקושי שמלווים אותנו בכל החלטה,

מונעים מהתחושה, שאם נבחר לא נכון, צפוי לנו כמעט אסון.

ובאותו הקשר, גם אם חלילה נעיז, אנחנו עלולים להיכשל.

הסרט, על פניו, מוציא במידה רבה את העוקץ מקונפליקט, או מטעות בבחירה.
אבל די מהר מתברר שהוא מזמן קונפליקטים מסוג אחר,

בסיפור פשוט ועל פניו לא מתוחכם הוא בודק שאלות קיומיות,

על אהבה, נאמנות, אושר, הצלחה, כשלון, יציבות.

איך חיים כל יום בשמחה למצותו עד תום? 

איך מורידים את הלחץ והסטרס, ומוצאים הנאה גם במטלות יומיומיות ושיגרה?

איך מבינים שזה, זה, מה שעכשיו.....  אלו הם החיים, ואותם צריך לחגוג.

איך מבינים שמתקיימת משוואה סמויה בין טעות ולמידה,

ושלתקלות יש נתיב מיוחד, שמוליך אותנו (בעלטה) לשיעור, לגילוי, לעוצמה.

איך מפסיקים לפחד מהבאות, הפחד הזה, שמשתק אותנו, 

דווקא, כשהכל לכאורה טוב? 

איך נמצאים כאן ועכשיו, בחיוך גדול ושמחה? איך?

איך מבינים שלא ניתן לחזור על ימים, ולכן כדאי לעשות בהם מלכתחילה,

מה שאנחנו רוצים, ופחות ׳מה שצריך׳, 

או איך הופכים את ׳מה שצריך׳ ל׳מה שרוצים׳? וההפך?

ואיך באמת עושים? משיגים? כובשים יעדים?

איך חווים את זה? איך מפנימים את זה? איך מלמדים את זה?

איך?

ואם חשבתי שהתהיות הן רק שלי,

הרי ששיטוט קצרצר ברשת, הוכיח לי שגדולים וחכמים ממני,
עסקו באותן השאלות, ואפילו מצאו להן תשובות,

׳חפש את המקודש הטמון בחולין, חפש את המופלא בתוך השכיח.
האם אין 'שיר השירים' בעת ובעונה אחת שיר אהבה,
ואף הקדוש מכל כתבי הקודש?׳

רבי נחמן מברסלב