בוקר של השראה

כשעתליה מציעה לי להצטרף אליה לבוקר של השראה, 
אני הופכת עולמות. 

כבר תקופה ארוכה, שאני עוקבת אחרי השפית הצעירה, ברשת החברתית, נסתרות דרכי האל, או עולם קטן בישראל.

כך או כך, מיד עם נחיתתי,
נוחתת אצלי במייל הזמנה מפתה.

׳בוקר של השראה׳, ארוחת בוקר מעשה ידיה להתפעל, 
של האחת והיחידה, עתליה.

בבית אבן עתיק בעין כרם הציורית,

ואם זה לא די, הרי שהאירוע הוא בחסות 'EatWith', 
כך, שחבורה מעניינת היא חלק מהחגיגה. 
שלום קיטל, העיתונאי, הוא אורח הכבוד, ונספרסו משיקים קפסולה חדשה לקפה של בוקר מעורר וחזק.

כל אחת מהסיבות שמניתי, טובה דיה, 

להשתמט מכל מטלה או התחייבות, 
ולשים פעמי אל הבירה,

וכך בדיוק אני עושה, בבוקרו של יום שישי האחרון. 
א׳ צדק, קשה לי להחמיץ ארוחה טובה,

עוד יותר קשה לי להחמיץ מפגש מעורר השראה,

מה לעשות, אני מערכת די קלה להפעלה, פשוט בריה סקרנית, גרגרנית, אוהבת אדם. 

יום שישי מגיע, אני שמה פעמי אל הבירה, 

נוסעת בכביש המתפתל העולה אל עין כרם היפה, ומתבוננת בעיון בשער המפורזל, בבית האבן העתיק, השוכן בתוך בוסתן עצי פרי,
עץ רימונים עסיסיים, גפנים משתרגות, רוויות מיץ קייצי, הם התפאורה לבוקר הנפלא.
עולה במדרגות, מצלצלת בפעמון,

דלת ברזל כחולה נפתחת לרווחה,

ובפנים, מי אם לא? עתליה. 

מחבקת, מחייכת, מתרוצצת לכל עבר,
כמו דבורה במעופה, כמו נמלה חרוצה,

מחליקה יד לסדר את המפה,
מסבירה פנים לכל האורחים,

מציגה בפני את מר קיטל, מפטפטת פה ושם, 

׳תשתי קפה?׳ היא שואלת, ׳מכירה את נספרסו?׳ ומיד גם עונה, ׳את נראית מיומנת, לצד המכונה?׳, בזוית העין היא בודקת שכולם נינוחים. 
׳מי רוצה לבוא ולראות את גן הירק שלי?׳ 

היא שואלת בהתלהבות ועיניים בורקות,

וכולם אחריה, ממהרים לעלות במדרגות כחולות ולוליניות. 
נופי עין כרם נפרשים מכל עבר ממרפסת הגן, אנחנו שוטפים עיניים בגבעות, בהרים, בירוק חומי אינסופי, 
המוסקוביה על צריחיה המוזהבים מזדקרת בגאון נישא.

ועתליה, מספרת בגאווה לא מוסתרת על גן הירק.

חצילים, קישואים ועגבניות שרי אדמדמות ועסיסיות,
מציצים מכל פינה.
צמחי תבלין ריחניים באפי, 

את ה כ ל, היא זרעה ושתלה,
ועדרה וניכשה, והשקתה וטיפחה,
באהבה גדולה. 

עתליה מגדלת ומבשלת בסגנון Farm to Table.

אני יורדת חזרה אל הבית העתיק והחם,

עיני לא יודעות שובע,

מהסלון נקרע חלון גדול לנוף הררי של עין כרם,

עץ הרימון, הזית, התאנה והגפן, כמו מכריזים,

שהבית הזה מבורך במינים טובים ואנשים יצירתיים.

השולחן ערוך ומזמין, 
ועל הקיר אסופה אקלקטית של אמנות ירושלמית וישראלית.

קדישמן ואגם, וחוזה המדינה נושא עיניו בתקווה, 
לחופי יפו תל אביב. 
ציורי שמן, הדפסים, תרבושים,
פסנתר עתיק וצילומים משפחתיים. 
ספריה כבדת משקל,
קורסת תחת עומק תרבות והגות, 

ומטבח יוצא מן הכלל,
עם חלון ירושלמי לעוד פטיו קטנטן.

׳הבית הוא בן מאה שנים׳, מספרת לי עתליה, 
׳הורי רכשו אותו בראשית שנות השבעים׳, 

תוך כדי שהיא משקה אותי ואת אורחיה בסנגריה צוננת אפרסקית ורדרדה. היא מספרת על עבודות שיפוץ קטנות, על טבעת חותם ירדנית, שהתגלתה באחד הקירות, והושבה אחר כבוד, לבעליה בעמאן השכנה, אחרי הסכם השלום. 

עכשיו, היא מזמנת את כולנו לשולחן הערוך למשעי, סידורי פרחים מתוקים בתוך נורות חשמל, כובשים את עיני.

מהרגע הזה, מתחילה חגיגה קולינרית אמיתית, 

מנות משובחות יוצאות בזאת אחר זאת מקיטון המטבח אל אורחיו, אנינות, שטרם טעמתי כמותה.

בואיקוס בלקני, לחם שאור תוצרת בית, לחמניות טריות, ולצד הלחמים המופלאים, גבינות ירקות וממרחים, פסטו בזיליקום מהגינה, אלא מה?

כרובית בעירית ולימון, שמוסיף המון, זוקיני אורגני צנובר ונענע, חציל קלוי, טחינה מבורכת, פטה יוונית, גבינות שמנת וזיתים מצויינים, סלט בורגול מנוקד בבטטה, אגוזים וכוסברה, סלט גינה טרי, סלט חסה ואפרסקים בבלסמי, רענן וקייצי, מאפי הבית, קיש בצלים ותימין, קיש מנגולד ועגבניות תמר. שקשוקות אחת אדומה, בבישול מאורך ועוד אחת עם תרד וסלרי, ירוקה ויצירתית. וחכו, עוד לא אמרתי מילה על הקינוחים המפתים ועל שייק אבטיח מרווה צימאוני. 

עכשיו אנחנו כבר בליין החדש של נספרסו, היא צדקה עתליה, קראה אותי כמו ספר פתוח, אני מכורה לקפסולה הסגולה, אבל היי, זה היה לפני שנדב ערך לי הכרה אישית עם Envivo Lungo, קפסולה חדשה לבוקר מעורר.
הקפה מלווה בסקונס תמרים וריבות ביתיות, בעוגת שמרים ריקוטה וחמוציות, בבבקה קינמון, בפאי לימון, בעוגיות דלעת ופיסטוקים נפלאות ובעוגת פירות יבשים,
וחכו, חכו, טרם דיברתי על התוכנית התרבותית.

עכשיו, כמנהג EatWith, אני כבר מכירה את יושבי השולחן, ושלום קיטל מכחכח בגרונו ומספר את סיפור חייו. מסע עיתונאי שנים ארוכות, מימי ניקסון ועד ימי אובמה, הוא מספר זכרונות מסיפורה של מדינה, נוגע בביקור סאדאת, רצח רבין, אסון המסוקים, המעבר מערוץ אחד, לשני, לריבוי ערוצים, הוא דן בתפקיד התקשורת, ביחס שבין הסברה למדיניות,

׳גם ההסברה הכי טובה בעולם, לא תצילנו ממדיניות לוקה....׳

הוא מתבל את סיפורו באנקדוטות משעשעות,

ולא שוכח לדון באתגרי השעה, השיחה קולחת,

האורחים שואלים שאלות ומר קיטל עונה בסבלנות אין קץ.

הזמן עובר בנעימים כשנהנים ומתעניינים,
וכבר צהרי היום, ואנחנו נפרדים לשלום,
כמו היינו מכירים ותיקים.

אני מיד מבטיחה לעצמי, 
לשוב אל עתליה, 
לעוד איזה סיור או סדנה,

לחגוג אצלה איזה חגיגה,
כי אין מה לומר, כשיש ניצוץ בעיניים,

להט בלב, זיק יצירה, ותשוקה עזה,

הארוחה היא לעילא ולעילא.

ואתם קוראים יקרים, 

קבלתם זה עתה, המלצה שווה,

לבוקר שהוא כולו, ה ש ר א ה,
לשפית מופלאה,  עתליה, אוכל, אמנות, אירוח  
לקפה מעורר,  Nespresso 
ולמיזם מופלא, שמזמן חוויה,
שהיא הרבה יותר מעוד ארוחה EatWith