או ׳הקול בראש׳ Inside out

נדיבות של אנשים תמיד מרשימה אותי ומפתיעה אותי מחדש.

זה מכבר למדתי, שנדיבות, על אף שמצטיירת תמיד בהקשר חומרי,

היא ממש, ממש לא רק...!

נדיבות מסתכמת ביכולת לתת. 

להעניק חיבוק, מילה טובה, מחמאה, הפנייה, 

המלצה, שידוך, שיתוף, עיצה, תובנה כנה. 

נדיבות היא היכולת להיות מעורב, לתרום מניסיון חיים, 

ידע או עשייה, לשפר, להשפיע, שלא על מנת לקבל.

נדיבות היא בעיקרה במחשבה על האחר.

לאקט נדיב קטן יש אפקט אדיר,

ממש Inside Out, פנימה והחוצה, כמו אור גדול.

מאדם, לחבר, לקהילה, לעולם.

כך, שכשאני מקבלת מי׳ מייל מזמין לאירוע התרמה

של College Track באולפנים של Pixar,

(כן, כן, ההם מהסרטים של דיסני, המנורה העצומה שמקפצת מהלוגו,

וסטיב ג׳ובס או יותר נכון להיום, רעייתו, אלמנתו),

להקרנת בכורה של הסרט החדש, Inside Out

או ׳הקול בראש׳, בגירסה העברית, 

אני מיד מ ת ל ה ב ת. 

גם מהאירגון, College Track 

אירגון, שמטרתו לסייע לבני נוער ממשפחות מעוטות יכולות,

לטפס מעלה בסולם ההשכלה והמוביליות החברתית ולהגיע לקולג׳.

(לרוב, להיות הדור הראשון של אקדמאים במשפחותיהם.)

וגם ממנה, מי׳, אישה רבת פעלים ועשייה.

איך היא נמצאית בכל ארגון צדקה, בכל מיזם, בכל מקום,

תמיד נכונה לעשות ולתרום משאבים, קשרים, עשייה, 

ובעיקר מזמנה ומירצה.

אבל אני מתרגשת גם מעצם המחשבה עלינו,

אני מיד מאשרת את השתתפות,

ומבקשת שנצרף את המתבגרות (שלה ושלי) לחוויה,

וכך נולד ערב, שכולו חגיגה....!

הפוסט הזה מוקדש לך, אישה יקרה,

מברכת אותך בברכת אבי וסבתי עליה השלום,

(ככה אומרים ב׳שרונית׳: תודה:-)

׳שתיזכי למצוות ומעשים טובים...!׳

ובעצם, כבר זכית.

הסרט Inside Out, מצליח בדרך מופלאה לחדור למוח ולנפש האדם,

ולהתחקות אחר מה שמניע אותנו, את בני התמותה.

שמחה, עצב, פחד, שיפוטיות וכעס, הן הדמויות הפעילות,

שנאבקות זו בזו על השליטה ברגש, בעצם בנו ובהתנהגותינו.

המסר הוא ברור, את כולנו בעצם מניעים בדיוק אותן התחושות, 

אנחנו יותר דומים ממה שנדמה לנו,

רק המקום, הפרשנות וההתנהגות שונה מאדם לאדם.

החיים שלנו בנויים על איים עצמאיים של משפחה, חברים, צדק,
שעשועים, קריירה, לימודים ועוד.

בין האיים גשרים, קשרים, מחשבות ורגשות, אה ומר יצירתיות ודמיון, 

כל אלו יחדיו מפעילים את המכונה המורכבת הזאת. 

הסרט מתמודד בפשטנות מאויירת ומקסימה,  

עם אחת הסוגיות הכי מסובכות במדע, 

מה קורה בנבכי הנפש (Inside) ואיך זה נראה מבחוץ (Out).

לכל דמות בסימבוליות מדהימה, צבע וצורה. 

העצב הוא כחול, הכעס הוא אדום,

והשמחה, Joy, היא כולה אנרגיה טובה של צהוב ואור.

הסיפור מוביל אותנו בהדרגה להבנה, 

שלא ׳מוכרחים להיות שמח.....׳ כל הזמן,

שכדי להגיע לשמחה יש לחוות ולחוש עצב,

שדיכאון, פירושו לחדול מלהרגיש.

במקביל עולות מן המרקע, שאלות מעניינות,

מהו זיכרון? מה אנחנו בוחרים לשכוח?

מהם תהומות הנשייה? 

מה אנחנו מדחיקים? מה מתעקשים לזכור? 

איך גם על זיכרון שמח יכול להשתלט קמצוץ של מלנכוליה, 

מהו חלום? מה מרכיב אותו? ואיך הוא מתרחש?

מה קורה לנו במעברים? בשינויים? 

׳והעיקר, לא לפחד כלל....?׳

מתי פחד הוא טוב? ומתי הוא מזיק?

ומה עושים עם הכעס, שגורר אותנו למעשים,
עליהם עוד נתחרט.

מה קורה כשפועלים בניגוד
לקול המוסר הפנימי של צדק וערכים, 

איך הכל קורס ומאיים למוטט אותנו ואת סביבתנו.

עכשיו, כל מה שתיארתי לפניכם,

בא לידי ביטוי בסרט אנימציה מקסים וגאוני, 

של דיסני/ פיקסר ׳כאילו׳ לילדים.

סרט שידבר אל כל אחד, מגדול עד קטן,

לפי הבנתו והמקום שלו בעולם,

הכי, הכי מתאים לדעתי,

לבילוי רב דורי של משפחה.

 ׳הקול בראש׳ או "Inside Out",

השבוע בבתי הקולנוע,, כאן או שם,

מומלץ, מומלץ, מומלץ!