הכל עניין של הגדרה

אנחנו חיים ׳בעמק׳

ולישראל קוראים ׳הארץ׳,

משל, עד היום היא הארץ הנכספת.

כשעוברים לגור בארץ לצמיתות, ׳עולים׳,

כשנשארים כאן לפרק זמן ממושך, 

מסתכנים בהגדרה מביכה, ׳יורדים׳.

אבל בדרך יש עוד כמה שלבים ונסיבות מקלות.

אם עברת מטעם ארגון ממשלתי, זוהי ׳שליחות׳, 

אם לזמן לא ברור, ׳רילוקשיין',

כשמשתקעים, אנחנו ׳ישראלים לשעבר׳,

וכשמחליטים להישאר, עם הקלון וההחלטה, באה ההגדרה.

את אלו שהגיעו הנה, אי שם בשנות השבעים / שמונים,

אנחנו מכנים ׳דור המייסדים׳,

על אלו שזה מקרוב באו,

אנחנו רומזים, ׳רק ירדו מן האנייה...׳

(משל למייפלאור, מן בדיחה פרטית, לא ממש מצחיקה;-)

אלו שמביכים אותנו הם ׳שרוליקים',

ובעצם, אם להודות על האמת, 

כולנו ׳שרוליקים' במידת מה, לפחות בנשמה.
(הילד עזב את הארץ...אבל הארץ לעולם לא עוזבת אותנו...)

׳פרסי׳ הוא כינוי לכל מי שמוכר מוצרים מהארץ,

שכבר עברו זה מכבר, את תאריך תפוגתם ונמכרים עכשיו במחיר מופקע למדי.

הילדים שלי עוד מגדילים לעשות, והכינוי השגור בפיהם הוא, ׳פרסי, ערבי, מקסיקני׳,

ולא, אני לא הולכת לספר בדיחה עדתית לא מצחיקה... רק לבאר את הכינוי המורכב.

פרסי, יען כי מביא מוצרים מן הארץ (ראה הגדרה הנ״ל),  

ערבי, כי מוכר לבנה מהלבנט עם דגל לבנון נישא בגאון על האריזה.

מקסיקני, כי מוצאו במדינה השכנה,

אבל מבחינתו המעבר לאמריקה, הוא מושא שאיפותיו,

ולא, הוא לא עסוק בהגדרות ובקונפליקט, הוא מבסוט עד הגג.  

׳מלפפון פרסי׳, הוא פשוט מלפפון ישראלי, קטן,

שקצת קשה להשיגו כאן.

׳׳חזרו׳, ׳חוזרים׳, ׳נחזור׳, ׳יחזרו׳, 

הטיות של הפועל ח.ז.ר, בלשון מקומית מדוברת,

הכוונה לכל מי שעל אף מלכודת הדבש ומזג האוויר המושלם,

גמלה ההחלטה בליבו לשוב לארץ אבות.

תמיד תהיה הגרסה המדוברת: ׳ציונות, שייכות, ילדים, הורים מזדקנים ומשפחה׳,

וזאת הסמויה: ׳פיטורין, גירושין, בעיות או לחילופין הצלחה גדולה׳.

זאת ה'מדוברת׳ ארוגה היטב בסמויה, וגם אלה שעשו מעשה,

לא תמיד ידעו לבאר ולערוך את ההבחנה.

משעשע לשמוע, ינקותא, שנולדו בקליפורניה השמשית,

ומצהירים שהם ׳חוזרים׳.... אבל זה קורה חדשות לבקרים.
 

׳העיר׳, היא סן פרנסיסקו׳,

׳הפרבר׳, הוא העמק,

׳הביצה׳, היא הקהילה,

׳הבית׳, מושג מורכב.

הכל עניין של הגדרות,
 

בערך כך.