'פוסט 'בונוס

רק 

כדי להגיד תודה

׳מה תחכי עד יום חמישי לקרוא את כל הברכות בפייס?׳

שואלת אותי אמא שלי, בשבת האחרונה,

כשאנחנו מוקפות בנוף גלילי, ילדים מקפצים בבריכה,

ומסביבנו, משפחה יפה והרבה אהבה. 

׳תראי, תראי איך הפליאו לתארך וירחב לבבך, והכל נכון, הכל אמת...׳, אומרת לי בעיניים נוצצות האישה, הכי לא אובייקטיבית בעליל, לגבי.

אני מחייכת, ׳נראה, נראה אם אני מתאפקת....׳,

בינתיים, חגיגות ופרידות, חיוכים ודמעות, 

אירועים וחברים של חיים, של תקופות. 

התארכו לי החגיגות על פני כמעט שבוע,

לכשהתיישבתי סופסוף לקרוא את הברכות, 

שחצו מסכים, ימים ויבשות, 

צדקה אימי (כמו תמיד), ורחב לבבי מאוד מאוד.

שהרי גם אם רק אחוז אמת לאמיתה, התברכתי,
ודייני, הלא כך?

הייתי רוצה לענות באופן פרטי לכל חיבוק, 
לכל איחול, לכל מילה טובה,

לכל מי שמצא את הזמן להיזכר, לברך, ללטף וירטואלית, 

לכל מי שגרם לי להרגיש מיוחדת, כמעט כוכבת. 

דרך כוכבי ביום הולדתי, מרגישה ברת מזל, 

וכל כולי, אסירת תודה.
ת ו ד ה 

על המילים, על הכוונה, על המחווה,

ובעיקר, על החברות, השותפות, על שאתם בחיי. 

מודה ומחבקת,

וכמו שאמרו חכמי השכונה אי שם בבת ים,

׳הכל עובר א/עליכם,

אושר, בריאות ואהבה גדולה בליבכם...׳! 

מצרפת שיר שי, 

מאחת המתנות, שעשו לי את הקיץ,

׳עשיני פשוטה׳ סיפרה של חלי ראובן. 

כתבו את זה לפניי/ חלי ראובן 

כל מה שכתבתי

וכל מה שאכתוב

מישהו כבר כתב לפניי

ומישהו גם כתב לפני לפניו

ולפני לפני לפניו

מישהו כבר כתב לפניי הכל

אין רעיון שאחשוב אותו

שלא הועלה על נייר

אין נושא שמעסיק אותי

שלא נזרק בו דיו

ובכל זאת

אמר לי אלוהים

כתבי גם את

את המבט 

שבו רואה

הנשמה שלך

את עולמי

אף אחד לא כתב

לפנייך