הספסל של אורנה

כשאני שואלת חברה ותיקה על ׳מועדון קוראות בעמק׳,

היא מיד אומרת לי בביטול,

׳אה, זה לא בשבילך....׳,

׳למה?׳ אני זוקפת אוזניים וגבות,

והיא מיד מבארת,

׳זה בשביל צעירות וחדשות,

לא בטוחה, שתאהבי את הבנות....׳

׳הבנתי׳, אני עונה, 

ושוב תוהה ביני לבין עצמי,

אם באמת הבנתי,

אם מדובר בעלבון או מחמאה.

איזה מזל, שאני בסוף מקשיבה בעיקר לעצמי,

וכך, אחרי שבחרתי להעיז ולחבור בעולם המקביל,
לחבורה, שנפגשת בעולם הזה,
אני מוצאת עצמי בערב חמים,

במפגש ספרותי, שאיני מכירה בו כמעט איש,

(או ליתר דיוק, אישה;-) 

זה לא מועדון הספר הראשון בו אני חברה,

היה לי אפילו אחד שייסדתי עם חברה יקרה,

ונכחו בו נשים קרובות ואהובות בחיי,

ועוד כמה, שפקדתי לאורך השנים,

כחברה מן המניין או כאורחת מציצנית,

לרוב ישראליים, אבל היה שם גם אחד אמריקאי למהדרין.

ועל אף שכולם גוועו ודעכו לאיטם,

נשארה לי מזכרת נפלאה.

תמיד, תמיד, למדתי, החכמתי, הרהרתי, 

ואולי יותר מכל, התענגתי על אחוות נשים,

הבו לנו נושא, כוס יין או קפה,

ותראו כיצד אנחנו מדסקסות בלתי נילאות,

עולות לגבהים פילוסופים,

ויורדות הכי נמוך כשאפשר, 

(או צריך, או מתחשק או סתם מתבקש...)

אבל ׳מועדון קוראות בעמק׳,

הוא באמת אחר ומיוחד.

שתי נשים מופלאות (האחיות, אורנה ודורית תמיר) וחזון אחד,

של מפגשים ספרותיים חודשיים,

כמעט ארבעים מועדונים פזורים ברחבי המולדת,

עוד כמה בתפוצה,

ואצלנו בעמק,

׳הספסל של אורנה׳, כבר מזמן הפך למוסד.

אורנה תמיר, האישה והאגדה,

מפעילה בנוסף למשרה מלאה ומשפחה מהממת,

שלושה מועדונים מקומיים,

בכל אחד, קרוב לעשרים ואף יותר נשים.

היא אחראית על אספקת הספרים,

על הייסוד, והניהול השוטף.

הפגישות מתקיימות אחת לחודש בכל פעם בבית אחר,

כל משתתפת מביאה גודי׳ס ורוח טובה,

והשיחה, אח השיחה...!

לשיחה, יש לה דינמיקה משלה.

כמעט שנה חלפה, מאז שיצאתי מהcomfort zone המקולל,

הכרתי נשים מדהימות, 

ולמרות התחזית הקודרת, התאהבתי בכולן. 

השתתפתי בשיחות מרתקות,

 קראתי לפחות עוד עשרה ספרים,

נוסף על מה שהייתי קוראת ממילא,

עייפה ורצוצה הגעתי למפגשים,

מהם יצאתי כמעט תמיד בהתרוממות רוח,

מהורהרת ומחויכת.

וחשבתי שזה אחלה ואיזה יופי,

והתמזל מזלי וככה.

עד ש....

עד שאורנה שלחה הזמנה ל׳כנס קוראות 2015׳,

ומיד הבנתי, שאני במקום ה נ כ ו ן !

לקראת שבוע הספר,

שלושה ימים של סדנאות כתיבה יוצרת,
מפגשים עם סופרים, חוויה על מועדונית.

ואני, שבחודש הבא ימלאו לבלוג שלי ארבע,

החלטתי להעניק לו ולי מתנה,

ולקפוץ קפיצת ראש לחגיגה.

ובכן,

הפוסט הזה מוקדש לאחיות תמיר,

ומוקדש לכל אוהבות ספר באשר הן,

חפשו או אפילו עדיף, 

ייסדו מועדון כזה משלכן!