ימים ראשונים

"דרך המכתבים הצצתי אל תוך הסוד, 

ראיתי את הימים הראשונים של הורי, 

כשהיו צעירים ממני,

זה היה מסעיר. 

כאילו הצצתי בעולם לפני שהיה בו אדם..."

לאחר מותם של הוריה מצאה רות קלדרון 

חליפת מכתבים בת שישה חודשים בין אביה, 

שנשלח בשנת 1955 להשתלמות בקנזס הרחוקה, 

לאמה, שנותרה בביתם בתל אביב.

איש צעיר ואישה צעירה שכתבו זה לזה בעברית, 

שהדהדה שפת אם אחרת ומקומות אחרים. 

בין השורות ניכרים קשיים ושמחות, 

רגעי בדידות, עייפות, תסכול וגעגוע. 

וגם אהבה גדולה.
מרגוט, אמה של רות, 

הדפיסה את המכתבים במכונת כתיבה 

ושיתפה את משה, בעלה שבמרחקים, 

בשגרת יומה בארץ ישראל הצעירה: 

דירת שיכון, שני פעוטות, מיתון, 

מקרר שהתקלקל, יום בחירות, 

מאמצי הקמת הקואליציה ומכת ארבה.
משה שלח מאמריקה איגרות אוויר דקיקות 

ובהן תיאורים בכתב יד צפוף 

של מפגש ראשון עם ג'ינס, 

קוקה קולה, טלוויזיה, שדות חיטה, 

מפעל פורד למכוניות וקהילה יהודית אמריקאית.
בין המכתבים היפהפיים של הוריה,

אורגת קלדרון טקסטים משלה, 

מוסיפה פרטים, 

מפרשת אירועים ומשלימה בדמיונה מה שהיה, אולי, פעם.

מאז, כל כך הרבה השתנה,

ישראל, כבר מזמן, לא בימי הצנע,

ואמריקה, נראית הרבה פחות זוהרת.

המהפיכה הפמינסטית עשתה דרך,

ולנשים, יש יותר בחירה.

לעומת זאת, הפוליטיקה הישראלית,

נותרה, כשהייתה, כעורה, פלגנית, 

נשענת על לשון מאזניים סחטנית.

האנטישמיות, 

לא פסה מן העולם,

וליהדות התפוצה, לב רחב,

אבל גם אתגרים רבים משלה.

וגם אם נדמה שימי התום, 

הצניעות והאהבה, 

חלפו ואינם.

כשצוללים פנימה לסיפור,

מגלים את עוצמת האהבה.

כח מנצח.

אהבה לבן/בת הזוג,

למשפחה, 

למולדת צעירה,

לעם היהודי,

אבל גם ליופי העולם, 

לספרות, לאמנות,

לתרבות, לאסתטיקה,

לספרות, לחיים...!

היה לנו הכבוד היום, 

לארח בשעת ספרות את ד"ר רות קלדרון,

אשת אשכולות, 

מראשי תנועת ההתחדשות היהודית,

("קוליקו, קוליקו"...!)

והבת הנפלאה של מרגוט, מרים (גוטי) ומשה קלדרון,

ששיתפה אותנו בסיפור משפחתה,

מסמך היסטורי מרתק בשפה חדשה, 

בארץ אהובה וקשה.

מפגש המשך נפלא,

ל 'לאהוב בעברית' של גיל חובב.

הספר "ימים ראשונים",

זמין לרכישה או קריאה דיגטלית,

בסטמצקי, תודה הילה!

ועכשיו, ממתקים לשבת, 

למי שטרם שבע,

ורוצה עוד קצת רות ותרבות...

ממליצה להקשיב לפודקאסט, להנות מהדרך 

ולראיון של שירלי יובל יאיר את רות קלדרון,

שתי נשים מופלאות, 

בשיחה על בית, ילדות, הורות ומה שבינהם.

רוני קובן ראיין את רות קלדרון בתוכניתו,

פגישה , לשיחה על יהדות כתרבות ועוד, 

ביום חמישי הקרוב, 18/1

תחזור אלינו,

הסופרת והתסריטאית האהובה,

אוריין צ׳פלין, 

הפעם, 

היא תביא איתה אורחת של כבוד,

תמי הלוי.

(אמא של נירית חזן ואלה הלוי)

נפגש לשעה של שיחה קלילה ועמוקה,

צחוק ודמעה.

נדבר על הספר ׳שחוקים׳, 

שמביט על זוגיות בעיניים חומלות ומשועשעות.

את הספר 'שחוקים', ניתן לרכוש,

באתר שחוקים. 

ונארח בחיבוק חם ומנחם את תמי הלוי,

ממייסדות קיבוץ נחל עוז, 

כוכבת הסרט (של צ׳פלין)׳ארבע שעות ביום׳,

תמי היא ניצולת הטבח של השבעה באוקטובר.

איך נרשמים? כאן ועכשיו 

לאהוב בעברית, להתאהב בגיל

זאת הייתה שעת ורדנות 

(שעת אופטימיות בלשון בן יהודה),

שעת בורחנות של ממש,

(אסקפיזם על פי האקמיה ללשון).

על המסך גיל חובב, 

הנין לבית אב"י.

הנכד של לאה אבושדיד, 

הלא היא מומה,

ושל איתמר לבית אב"י, 

הלא הוא בן ציון, 

'בנסיון', 

כפי שכינתה אותו לאתו.

שעה של עברית צחה,

והדגשות בחית ובעין,

כיאה לייחוס ולמעמד,

של בן אצולת הרוח.

שעה של היסטוריה, 

שפה, תרבות,

והמון, המון, 

רכילות.

מי היית איתמר?

הילד העברי הראשון? 

ההיית ה'חצוף הארצישראלי'? 

האם חיית כפי,

שכתבה אותך דבורה עומר,

ב'בכור לבית אבי׳ או ב׳אהבת איתמר׳? 

ואולי דמית ל'נסיך יהודה'? 

כפי שתיארך ירון לונדון? 

ואולי היית בכלל, 'אויר'? 

או 'לוזר מאוהב',

כפי שמחשיב אותך גיל, נכדך?

האם יש אמת אחת? 

והאם זה בכלל משנה...?

 

צללנו למקורות ראשוניים ומשניים,

דיברנו בשבח תחיית השפה העברית,

מהפכה, של ממש, 

שהנהיג בן יהודה,

אבל, את התרומה הגדולה, 

אני בוחרת לזקוף, לזכותן לאמהות,

שבקולן, בשפתן, בשירתן,

הנהיגו את המהפכה הפמינסטית,

הציונית הראשונה. 

דיברנו על הקשר שבין לאומיות ושפה,

ועל שיבת העם היהודי לארצו,

בלי שמץ של ציניות,

זה היה נס! גאולה!

העמקנו בקשר, 

שבין תרבות לשפה.

עמדנו על האתגרים ועל הדמיון,

של הוראת העברית בתפוצה,

או מה שאנחנו מיטיבים לכנות כאן,

'עברית, כשפה שניה'.

והסכמנו פה אחד,

ע ק ש נ ו ת    ו ה ת מ ד ה 

וכמובן שדיברנו על ריב הלשונות,

על מלחמת המעמדות,

ועל קנאת סופרים,

בן יהודה, עגנון וברנר,

מלחמה בשפה ישנה/חדשה,

שהירבתה חוכמה אבל גם דם רע….

ושוב ריכלנו,

על חמדה, ה׳קלפטע׳, 

ודבורה, ה'חולנית',

ומומה, 

שהייתה היפה בנשים.

והיה גם חידון, 

של מילים,

בנות המאה התשע עשרה,

זריף, חליקה ומכושית, 

וכמו שהבטחתי,

קצת מגדנות משמחות, 

חוב קטן מהמפגש,

לאה אבושדיד, 

בציור השמן הנפלא של טפר,

זה, שפיקאסו היטיב לראות בו,

את ניצני הריונה.

התמונה תלויה בגאון במסעדת מומה ,

בקריית ענבים, 

ממליצה לטעום שם,

את הקובנה המפוארת,

מ׳מטבח משפחתי׳ . 

שיר האהבה שכתב בן אב"י ללאתו, אלתו.

עיבד למילים: דודו ברק, 

לחן: נורית הירש,

ןהקול הנפלא, של מירי אלוני.

ואיך אפשר בלי,

אליעזר בן יהודה, היהודי המבדח,

מילים: ירון לונדון, לחן: מתי כספי,

וביצוע חד פעמי של כספי, אלברשטיין והפרברים.

 

החודש,

יתארחו בשעת ספרות 

ביום חמישי 11.1.24

רות קלדרון על ספרה,

'ימים ראשונים'.

ימים ראשונים לרכישה

יש חיבור קוסמי בין הספרים,

ואני צופה לנו שעת אהבה מיטיבה.

ההרשמה כאן

אוריין צ׳פלין חוזרת אלינו שוב,

יום חמישי 18.1.24

לשיחה מרתקת על הספרים, על המצב,

ועל פרויקט של חסד ועוצמה,

בצל המלחמה. 

ההרשמה כאן

הקפידו להירשם לשני המפגשים,

מספר המקומות מוגבל. 

ולא ניפרד, 

מבלי, שאגרום לכם לחייך,

רוצים לדעת איך היה בנסיון בחדר המיטות...?