לא תאנוס

לפני כשבועיים בשיחת חברים,

סיפרתי לע׳, איך אני מתנהלת כשאני בנסיעה לבד.

פעם לפני הקורונה, הייתי נוסעת הרבה, 

אני מרגישה ב׳בית׳ בדי הרבה ערים,

ניו יורק, תל אביב, סן פרנסיסקו או פריז,

(ולא, אני לא מדברת על הפבלות בברזיל…)

לכאורה, מקומות בטוחים, ועדיין,

יש לי כמה כללים די נוקשים ליציאת ערב בגפי. 

(חברות, על השורות הבאות אתן יכולות בכיף לדלג,

הייתן כותבות אותן לבדכן, לו הייתן מתבקשות,

אתן בעניינים האלה, אלופות)

אז להלן הכללים שלי ליציאת ערב:

לעולם לא אצא לארוחת ערב בעקבים, שמא אצטרך לברוח.

את דלת חדר המלון אנעל היטב, עם בריח עליון.

פעם, עזבתי מלון בוטיק באמצע הלילה,

כי גיליתי שאני האורחת היחידה, 

החדר שלי היה בקומת קרקע,

ופקיד קבלה, היה הרבה יותר מידי נחמד.

הוא התעקש להראות לי איך עובד המפתח ואיפה בדיוק המיניבר.

אחר כך אמרה לי חברה שאני ׳היסטרית׳,

אני קוראת לזה ׳אינטואיציה בריאה׳.

בכלל, שונאת חניונים בשעת לילה, 

גם מעליות לבד עם זר, לא עושות לי טוב.

לידיעת הציבור, מטריה יכולה להיות כלי נשק נהדר, 

גם בקבוק פלגרינו קטן מזכוכית,

בטלפון, אדבר בקול רם, 

וכן, אם אין לי עם מי לדבר, כי בבית כבר ישנים,

סתם להרתעה, בקולי קולות, אעמיד פנים.

יש לי אפליקצית חירום, על הנייד, לי, לבנות,

והכרחתי את כל חברותי ובנותיהן להתקינה,

ממליצה! 

אני אגב, ממש לא נועזת.

אינני מדברת על לילה תחת כיפת השמיים לבד,

כמו שמיה טבת דיין כתבה במאמר המדוייק והחזק שלה.

חוץ מאליס מילר, 

לא מכירה הרבה נשים שנוהגות לישון בדד במדבר,

פשוט הפחדתם אותנו...

תקראו את הספר של האישה האמיצה הזאת,

תראו איך זה נגמר שם.

בקיצור,

חוזרים לשיחת חברים מלפני שבועיים,

אני פורסת את מישנתי הסדורה,

בלהט ותשוקה, ׳שרוני סטייל׳,

א׳ מניח יד מהסה על ברכי,

כל הגברים מהנהנים באמפטיה, 

אבל ברור לי שאין כאן באמת הבנה. 

כי זר לא יבין זאת.

אגב, סטארטאפ מדהים שמדמה הטרדה מינית,

(לקוראים עד סוף הפוסט, מובטח)

זהו,

הביקור הסתיים, האורחים עזבו,

ואני נשארתי עם קצת כלים בכיור והמון מחשבות מציפות.

השפה העיברית עושה עוול, איתנו הנשים. 

כן, בסוף שורש הבעיה, מתחילה במילה הנאמרת והכתובה. 

׳נקבה׳, נחשו מאיזה שורש...? 

מול זכר וגבר, שורשים הרבה יותר מחמיאים. 

והמילה ׳בעל׳, גם ׳בעלים׳ וגם ׳בועל׳, 

מילה שהיא בעליל בעייתית. 

זאת לא אמורה להיות ׳מחאה נשית׳, 

זאת אמורה להיות מחאה אנושית.

לכל גבר, יש אמא ואחות או בת, 

דודה, ובת דודה ואחיינית מתוקה.

אז איפה אתם גברים? 

למה לא שומעים את זעקתכם סביב האונס בקפריסין, האונס בשומרת,

האונס באילת, ההטרדות המיניות, אלימות כנגד נשים? 

למה אתם לא מחרימים שחקני כדורגל אנסים?

למה אתם ממשיכים להרים לזמרים, שחקנים ופוליטקאים מטרידנים? 

אולי במקום להפחיד ולהזהיר את הבנות, 

נחנך את הבנים לכבוד, לרגישות ולאחריות.

כדי שננצח במערכה, חייבת להתקיים ברית בין המינים, 

עבודת צוות משותפת למיגור אלימות נגד נשים. 

וכן, אנחנו צריכות אתכם, מגוייסים! 

מלחמה רב מערכתית 

הטיפול בנושא הזה, אמור להיות טיפול רב מערכתי. 

חייבים להיות לו שותפים במערכות החינוך הפורמאליות והלא פורמאליות, 

בתקשורת ובמדיה, בחקיקה, באכיפה, בענישה מידית וחמורה.

איפה חבר הכנסת שיוביל הצעת חוק שתחייב חשיפת פדופילים? 

איפה השופט שיפסוק סופסוף גזר דין קשה למי, שחרב חייה של נערה צעירה? 

איפה ראש הממשלה? וראש הממשלה החליפי? ואיפה הנשיא? 

איפה העיתונאי שיגיד 'לא' לראיון עם כוכב מפורסם שהורשע בעבירות מיניות, 

איפה הבמאי, שיסרב ללהק אותו לסירטו הבא....? 

הראו לי ערוץ חדשות שלא נותן במה לפדופילים עם דמעות תנין, 

מספר בדיעבד את הצד ה'תמים' שלו,

ואבחר בו להיות הערוץ שלי. 

די, מספיק, 

מאסנו כבר בציוצים/ פוסטים/ וידאו/ 

מלאים עיניים מצועפות אמפטיה והזדהות.

תעשו! 

תקצו משאבים, תחוקקו חוקים, תאכפו, תענישו, 

ולא, אל תרחמו וכבוד הנשיא,

תפסיק להמתיק עונשים. 

תחשפו אותם!

איך זה יכול להיות שאני מכירה כל כך הרבה נשים, 

שעברו הטרדות מיניות ואונסים מזעזעים? 

ואיני מכירה אף אנס או פדופיל? 

למה אנחנו שומרים על פרטיותם של עבריני מין? 

הגיע הזמן לחשוף את פרצופם, 

של מורשעים בעבירות מין ובעבירות אלימות נגד נשים, 

לחשוף אותם, את שמותיהם ואת כתובתם, 

המדינה צריכה להגן על הקורבנות ולא על תוקפיהם.

ולפני שנפרד,

כמה כלים מועילים, 

אפליקציה, מיזם, ספר ומאמר,

לעורר עוד מחשבות ולייצר עוד עשיה.

Sekura

אפליקציית בטיחות לנייד 

שתסייע לכן להרגיש בטוחות בלילה לבד.

מטלפון למשטרה בחיוג ישיר, 

התראות לרשימת חירום עם מיקום,

צלצול טלפון ועד סירנת משטרה,

להתקין לכן אפליקציית בטיחות Sekura ולבנות עכשיו.

OtheReality

איך זה מרגיש להיות מוטרדת...? 

ממש לא לנשים בלבד.

חווית מציאות מדומה, סדנאות ומחקר משותף. 

איפה עובר הגבול בין מחמאה להטרדה? 

מה תפקידו של מי שנקלע כצופה לסיטואציה? 

את המיזם המדהים הזה פגשתי לראשונה לפני כשנה,

כשישבתי לשיחה מרתקת עם פרופ׳ מוטי נייגר 

וסיגל הראל מור להדגמה בUnbox, 

חממת היזמות של אוניברסיטת בר אילן. 

אב (מוטי) ובנו (יאיר),

שפיתחו יחדיו סרטון באמצעות טכנולוגיית VR,

ומאפשר להכנס לנעליים של קורבן הטרדה מינית. 

מפגש חווייתי עם סיטואציה,

שממשיך לסדנא שהיא דיון חינוכי ערכי,

ועל הדרך אוספים מהמשתתפים data,

ומעמיקים את המחקר בתחום. 

הסדנאות מתאימות לסביבות עבודה,

אקדמיה, בתי ספר ומסגרות חינוך.

אנשי חינוך, צרו קשר  OtheReality

למאמר של מיה טבת דיין

ביג דיל, אז עוד ילדה נסוגה מהמרחב הציבורי.

הספר של אליס מילר

אליס מילר

!מומלץ

אהבה בימי קורונה

זה אולי חודש אוגוסט, 

שמאגד בתוכו ימי הולדת,

של הרבה לביאות אהובות,

ובתולה אחת.

או החגים המתקרבים,

בצעדי ענק,

כל שנה בתפר הזה,

שבין סוף הקיץ לסתיו.

אולי זאת הקורונה,

שקירקעה את כולנו.

או השריפות, שחנקו אותנו.

ואולי זה עוצר התרבות,

שהפילו עלינו.

יתכן בהחלט,

שזוהי העונה,

בה מנשבות רוחות המדבר,

וקוראות לי, לצאת אליו,

לברנינגמן.

בידיעה עלומה,

שאני הולכת לקבל,

שלל מתנות קטנות,

שימלאו אותי לשנה שלמה.

לא כל כך יודעת מה הסיבה.

אבל יודעת לזהות מה נפשי חפצה,

חוויה, תובנה, תרבות והעשרה.

ומתנות מקוריות וקטנות,

ששמחתי לקבל,

ועוד יותר שמחתי לתת.

ולפני שמתחילים,

גילוי נאות,

לא 'כותבת מטעם',

לא מקבלת אחוזים,

לא מאמינה לשמועות,

כן מאמינה שטוב,

חייבים לחלוק.

אז השבוע, במסגרת, 

אהבה בימי קורונה,

מתנות קטנות,

לעצמנו ולאהובים.

היכון, הכן,

תן…!

מוכנים?

פסטיבל דוקאביב

רק אני יכולה תוך כדי הזלילה הגדולה,

של SVJFF, ממש עכשיו!

SVJFF פסטיבל הסרטים בעמק

לפנטז על דוקאביב, הקרב ובא. 

לא באביב, אפילו לא בראשית הסתיו,

3-12.9 אוטוטו כאן. 

את חלק מהסרטים הזרים, 

כבר פגשתי בפסטיבלים אחרים.

וחלק, הם שלנו,

תרבות ישראלית מקורית ואיכותית.

אז מה יש לי ברשימת הצפייה?

׳דמעות בעיניים׳

׳ילדים על תנאי׳,

׳שיר ערש לעמק׳,

׳אולמרט, האיש שרצה יותר מידי׳,

׳רוקפור, מכונת הזמן׳,

׳מרגרט אטווד׳, מילים הן כח׳,

אז׳נבור, המבט של שארל׳,

׳ריימונד אל בידאוויה׳

׳אהבה זאת לא הייתה׳,

הלמוט ניוטון, היפה והרע׳,

ואלו רק עשרת הפותחים שלי לפסטיבל.

עשרה סרטים במחיר של 150 ש״ח.

מהבית, אין צורך לשלם חניה,

והפופקורן עליכם,

Can’t wait! 

דוקאביב 2020

בקתדרה, עם יערה קידר

כשיערה עוד הייתה במנהטן, 

הייתי עוקבת אחרי ביקוריה בארץ,

אורבת להרצאות,

ומפתיעה חברות טובות בחוויה,

מארץ החוויות.

כך, שכשגילת ונדב האהובים,

מפנקים אותי בשובר מתנה לקתדרה,

אני מיד יודעת מה אעשה איתו.

אני מזמינה את הסנדוויצ׳ית לדייט שבועי עם אמא,

ומול המסך, אנחנו מתמסרות יחדיו ליערה.

בשבוע שעבר ביקרנו את גוסטב קלימט, 

השבוע חגגנו יומולדת 150 למטרופוליטן,

ולי כבר היה העונג לפני, 

בהרצאה של ממש, כאן בעמק,

לשמוע מיערה,

על מלאכת האוצרות ורונית אלקבץ,

על הזהב הכחול ועוד.

בקיצור, להירשם עכשיו.

לחסום את היומן,

ולעוף הכי רחוק שאפשר, מהמסך.

מומלץ! 

קוד הנחה לקתדרה- אננס

קתדרה במוז"א

יערה קידר

יפן עם אילה וחברים

כשתיגמר הקורונה, אטוס שוב ליפן. 

ביקרתי בה פעמיים, וכבר אז,

בדרך חזרה, ידעתי,

שאשוב שוב, ושוב, לארץ השמש העולה.

ובינתיים, יש לי את אילה.

מייסדת ׳יפן חוויה אחרת׳, 

׳Explore Japan׳,

אילה חיה, מלמדת ולומדת את הוויה היפנית,

על כל זויותיה המענינות,

מאסתטיקה לאופנה,

בין מיניות לתרבות,

בין קולינריה לפוליטיקה, 

סדרת הרצאות מופלאה,

למעמיקים בתרבות היפנית והאסייתית בכלל.

יפן חוויה אחרת

לנגוס בתפוח עם גבריאלה 

את גבריאלה וויינשנקר,

פגשתי לפני כמה שנים בתפוח הגדול,

טלי המליצה על סיור אמנות מרתק במוזיאון. 

גבריאלה, היא אמנית רבת כישורים מברוקלין.

עבודותיה, הכוללות צילום, וידאו, פיסול, 

רישום ומיצב הוצגו בגלריות ברחבי ארה״ב, 

ובמוזיאונים מובילים בעולם.

יחד איתה תוכלו עכשיו לסייר, 

וירטואלית בתערוכות מקומיות,

ולטעום אמנות עכשווית ברחובות ניו יורק.

אגב, אפשר בקבוצה, 

ואפשר בפרטי.

גבריאלה, סיורי אמנות בניו יורק

אצל גלה, בין ציור לחולצה

אם מתנה חומרית, אז שתהיה שימושית,

ושתהיה ייחודית, ושתהיה יצירתית,

ושתהיה איכותית,

והיי, אפשר גם שתהיה חוויתית?

נבכי הבלוגוספירה, הובילו אותי לגלה דרין, 

שהעבודות שלה מעטרות את הפוסט הזה.

גלה, מעצבת אופנה ישראלית מקורית,

מבדים איכותיים,

יוצרת מתנות ייחודיות בהדפסות אישיות. 

כשאני רוצה לפנק אהובים,

אני שולחת לה ציור עם משמעות,

והיא בכישרון רב, הופכת אותו,

לחולצה חד, רב פעמית. 

מתנה נהדרת לימי הולדת, לחגים,

או לחובבי טי-שירטים מהממים. 

וכן, היא שולחת לארצות הברית:-)

Gala Label

גחליליות עם קרן ושרון

כמו שהגחליליות אומרות,

׳מסע לארץ היכולות שלנו....׳,

לומדים לצייר בצעדים פשוטים,

כוס יין, עפרונות צבעוניים,

ושעה קסומה ומרגיעה,

שנחתמת בתוצר יצירתי.

מבית היוצר של קרן שביט ושרון רם לאור,

הגחליליות מאירות לי את היום. 

התחיל בתחילת הקורונה ונמשך,

עד עכשיו.

מידי יום חמישי,

ערב שעון ישראל,

כמעט צהריים קליפורניה,

אחרי הצהריים,

ניו יורק. 

גחליליות

ניצוצות עם חגית

מי לא מכיר את חגית זאב....?

ה׳גורו׳ של העמק למדיטציה בשיטת מיינדפולנס,

והרוח הנושבת מאחורי ׳נשימה׳.

לפני כשנתיים, אירחתי את חגית,

לבראנץ׳ השנתי של החבורה האמריקאית,

ולסדנת נשימה פרטית ואינטימית. 

כולנו התאהבנו בה.

עם פתיחת השנה המאתגרת הזאת,

חגית מציעה קורס ניצוצות נשי בזום,

כזה שמשלב את פסכולוגיית הIFS ומיינדפולנס.

מתנה, שכדאי להעניק לעצמנו,

כדי שנוכל להיות טובים יותר לסביבתנו.

Neshima

מיינדפולנס עם תמרה 

באפליקציה.

כן, יש כזה דבר. 

אומנם לא חגית, ולא בלייב,

אבל בהחלט עושה חלק מהעבודה.

האפליקציה Calm,

מבית היוצר של תמרה לויט,

שרק הסיפור שלה עושה חשק,

להתמיד ולהעמיק.

סשנים של מדיטציה לשעת ערב,

פודקאסטים מרתקים,

מתנה נהדרת ונחוצה,

ואיך אמרה לי חברה,

׳שרוני, הצלת אותי עם הcalm שלך...!׳

Calm

אפשר להתחיל בחינם...!

סדנת סטיילינג אישית עם אופירי

כשא׳ האהובה חוגגת יומולדת יובל,

בקול תרועה ושימחה,

ברור לי, שאני לא קונה לה עוד שמלה או חולצה.

טלפון אחד לאופירי, 

המלכה של הסטיילינג,

ויש לי שובר מתנה....!

אופירי תעבור אתכן בסבלנות אין על הארון,

תהפוך במטה קסמים את השוק לשיק.

ובחיוך עם גומה מנצנצת למרחקים,

תעזור לכן להיראות במיטבכן,

בלי להזיע ובלי דיאטה,

ובלי מסע קניות פזרני,

כן, רק עם מה שיש בארון הבגדים הפרטי.

OhN Style