שואה, שריטה, חרטה

שריטה

׳לכל ישראלי יש את שואת העם היהודי,

ואת ׳שואתו' שלו, זאת הפרטית.

כל ישראלי נושא בליבו צלקת מדממת,

של סבא וסבתא, של בן משפחה או שכן,

שחווה בעצמו או בהיותו דור שני או שלישי,

את זוועות השואה....

אנחנו לא רק תבנית נוף נעורינו,

אלא גם תבנית עברנו בטרם היותנו....׳

כך הסבירה לי פעם חברה טובה,

(ופסיכולוגית מוערכת מאוד),

כשניסתה להבין מאין הרגישות והחרדה, 

שאופפים כמעט את כל מה שאני עושה.

אני חושבת שבאיזשהו מקום,

כמו שכולנו יצאנו ממצריים,

מעבדות לחירות במובן התודעתי של הדברים,

כולנו היינו שם, באירופה של ימי מלחמת העולם השנייה,

במובן הטראומטי של הרגשות והמחשבות.

קורבנות, צאן מובל, חלשים, חסרי אונים,

מול גזענות, אנטישמיות ורצח עם.

פעמים רבות בנוף החיים השגרתיים, 

אני מוצאת את עצמי מהרהרת בסוגיות ׳שואתיות׳,

מתבוננת בחיים, בחברויות ונאמנויות לשלטון,

דרך הטראומה הקולקטיבית והזיכרון. 

ישמע ׳שרוט׳, ככל שישמע,

אני בוחנת את חברי המקומיים,

ומנסה לנבא מי מבינהם יציל את משפחתי,

אם תיפול עלינו שואה בשנית,

את משחק ׳אנה פרנק׳,

ואיפה מתחבאים, המצאתי אני. 

(עוד הרבה לפני, "על מה אנחנו מדברים, 

כשאנחנו מדברים על אנה פרנק" של נתן אנגלנדר, 

הספר אגב, מומלץ ביותר.)

כולל נסיונות אומדן אנשים, ושאלות שאת א' מטריפות כמו,

'כמה אנשים יש פה להערכתך....?', במהלך קרנבל (דווקא שמח) הומה אדם,

'זה לא ייאמן, תאר לעצמך, ששם נרצחו שישה מליון, על לא עוול בכפם'.

אני מוצאת את עצמי מסוייטת משאלות בחירה, כמו,

מי מילדיך אתה בוחר להציל, ואיך שורדים לאורך זמן מלחמה,

וגם שאלות פלוסופיות כמו,

,האם יש לקדש את החיים בכל מצב? או שאפשר לטבוע

מטבע לשון חדש: "מוות על קדושת החיים ומה שאינם".

ומקביל, מתנהלת כל הזמן על ציר החיים בתפוצה,

שנע בין זקיפות קומה של צברית ויהודיה גאה,

ובין הרכנת ראש כנועה, בעתות מצוקה.

וגם מהרהרת לעומק בשאלות מוסר,

האם בכל אחד מאתנו חבויה חיה אכזרית?

האם באמת אפשר ל׳כבות׳ את המצפון? 

מתי ובאילו תנאים הרוע מתפרץ?

שריטה, שרוטה, שורטת,

אמרתי כבר?

חרטה

זכרון, סבתא שלי במבטא אידי, משבשת מילים, חרדה ועניינית,

הסביבה, נעה בחוסר סובלנות, לנוכח טעויות השפה,

הסוודר הלא אופנתי, אגירת המזון והדאגה הקבועה.

סבתא שלי מסרבת לכספי השילומים, 

זה ׳כסף דמים׳ היא אומרת, ׳הם לא ייקנו את הסליחה שלי לעולם׳,

אגב, זה בדיוק מה שחשבה על המענקים להורים שכולים,

גם במועדון הזה הייתה חברה מן המניין, 

גם שם עמדה איתנה על דעתה.

אחר כך כשהיא מזדקנת,

ונופלת בפולנית למחוזות ילדותה הרחוקים,

היא קוראת לילדיה, שנרצחו באירופה העקובה מדם,

מחפשת אותם סהרורית בבית אבות מריח ליזול.

היא נרגשת כמו ילדה, כשאני מופיעה במדי קצינה,

כבר לא מכירה איש מסביבה,

אבל נראה שהיא סבורה, שהמדים והדרגות,

מעידים עלי, שאני חזקה,

ובתוך הענן, שהשתלט על צלילותה,

ליבה יוצא אלי בקשרים עבותים של

שייכות, גאווה ואהבה.

סבתא שלי, הגיבורה, והאנטי גיבורה,

של ההסטוריה היהודית,

דווקא היא, לא התקבלה בחיבוק חם ואהדה, לארצה שלה.

(וכמה עצוב, בפרספקטיבה של זמן, כי היא ובני דורה,

היו באמת 'מגש הכסף', ובזכות קורבנם, לנו ניתנה)

כל ימיה נאבקה סבתי , שם וכאן,

בחייה, לא חיה, אלא שרדה.

בערוב ימיה, היא נתפסת,

קצת לא שפויה, סנילית, הזויה.

ואני לא יכולה, שלא לשאול את עצמי,

איפה היינו אנחנו אז כחברה? איפה הייתי אני?

מדוע לא עטפנו אותם, את האודים העשנים, ברוך ואהבה?

איך דרשנו מהם לשכוח, להישיר מבט לעתיד ולהפוך להיות צברים תכף ומיד,

איך אטמנו אוזניים ביהירות, איך הקשחנו את ליבנו, 

איך שפטנו ׳צאן מובל׳ בהתנשאות של מי 'שלחופש נולד'.

איך יצרנו תרבות, המקדשת בריטואל, שכול ויגון,

ימי אבל וימי זכרון, ובד בבד,

הפכנו למדינה, שמפנה עורף לזקן, לחלש.

ואיך גם היום, אומה שידעה גזענות,

חוטאת בה שוב ושוב.

עוד פוסטים מבית סבא וסבתא,

ופוסטים שבין שואה לתקומה וזכרון,

הכל מהארכיון 

היא חיכתה לו בצומת

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/05/blog-post_4.html

כף רגלי לא תדרך שם

http://design-by-sharon.blogspot.de/2012/12/blog-post.html

שיח חרשים

http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/02/blog-post_23.html

בדירת שיכון

http://design-by-sharon.blogspot.com/2013/04/blog-post_11.html

שבוע בשנה

http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/04/blog-post_19.html

על החיים ועל המוות

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/09/blog-post_12.html

הצפירה תפסה אותי בשדה התעופה

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/05/blog-post.html

צילום בגיל

http://design-by-sharon.blogspot.com/2014/08/blog-post_14.html

אל תשליכני

http://design-by-sharon.blogspot.de/2011/12/blog-post_08.html

את חיה בתוך ליבי

לפני שבוע, באופן מיקרי,

במקום הכי לא צפוי על פני האדמה,

התיישבתי לשיחה עם אינדיאנית.

אנדיאנית אמיתית,

כזאת שסכין או מספריים מעולם לא נגעו במחלפות ראשה,

 יש לה קעקועים צבעוניים על כל גופה,

ושם מאוד מקורי, ׳שש נוצות׳ קוראים לה.

בעלה קנה אותה בשישה נשרים,

כשהייתה בת שתיים עשרה.

(שימו לב למוטיב החוזר)

היא מדברת את שפתה עם ילדיה,

שגם הם, מעולם לא ביקרו במספרה.

ועל אף שבשיגרת השנה,

הם חלק ממערכת החינוך האמריקאית,

ועושים שם חיל,

את הקייצים הם מבלים בציד בפאלו ביערות דקוטה.

פושטים את העור מהחיה ממש כמו פעם,

וסועדים את ליבם סביב המדורה,

מוקפים בשבט, בערב רב, שרים שירי עם.

׳היהדות׳ היא אומרת לי היא כמו הדת שלנו,

וכשאני מרימה גבה בסגנון 'מה לדת מונותאיסטית 

עם עבודת אלילים, לשמש, לרוחות, לכהנים וטקסים...?'

היא מיד במאור פנים מסבירה,

גם אצלנו הדת היא בעצם תרבות,

גם אנחנו חיים כאן מאז ומעולם,

גם לנו יש שפה, שזר לא יבין,

גם אנחנו קמים בבוקר ואומרים, ׳מודה אני׳,

גם לנו עשו שואה וניסו למחוק אותנו מעל פני האדמה,

מה שהאמריקאים קוראים ׳חג ההודיה׳ הוא עבורנו יום של אסון,

ואני מיד הופכת וחושבת גם על שואת העם היהודי,

אבל גם על התקומה, יום העצמאות והנכבה

וככה, מן הפוך על הפוך ואיך ולמה.

השיחה מרתקת, מעניינת, מעולם לא יצא לי לנהל שיחה 

עם אינדיאנית אמיתית, בעלת אילן יוחסין מפואר,

שהולך מאות שנים אחורה בזמן.

אני חושבת כמה יפה היא הגישה,

למצוא את הדומה, המחבר, המגשר,

ודווקא משם לפתוח בשיחה,

ואיך אני משילה הגנות, דיעות קדומות,

וכולי בעומק העניין.

שניה לפני שנפרדים,

היא מראה לי איך אומרים בשפתה,

׳אני אוהבת אותך...׳,

מן תנועות פנטומימה שמרמזות על לב פועם,

ותרגומן המילולי: ׳את חיה בליבי....׳

היא לא צריכה לבאר.

זה נראה נהיר והגיוני,

האהבה, היא הלא צורך קיומי,

מקור החיים, הדופק והקצב.

המשפט הזה,

מביע אהבה בכך שהוא שם את העיקר באחר,

כמה כח יש בנו, להחיות אנשים בלבנו,

ה'חיות' שבלב היא נצחית,
וכך גם החוויה והאהבה,

בניגוד למקום שלנו על פני האדמה,

שהוא כל כך אירעי כל כך.

ועוד מחשבה מחלחלת עמוקה,

איך כשאני פתוחה לקבלה,

אני תמיד לומדת משהו חדש.

?איך מנצחים (על) ביקור משפחתי

שנים ארוכות בניכר, אינספור ביקורים,

המון אורחים, חלקם מאוד נוחים:-)

החוף המזרחי וגם המערבי,

עבר מורתי,

עבר עוד יותר רחוק, חוו׳יתי,

כישורי ניהול built in,

(למורת רוחם, של בני משפחתי)

חיבה יתירה לתרבות, אמנות,

הסטוריה, קולינריה, טבע ועיר,

קחו קמצוץ מכל אחד,

וקבלו עיצה ממנוסים,

ובכן, 

איך מנצחים ביקור משפחתי?

ממש כך,

בכוונה,

בתכנון,

בביצוע.

היומן של האשכנזים סגור עד לחגים,

(כן, כן, חגי תשרי...)

עם ביקורים של חברים ומשפחה,

לחלקם, פעם ראשונה,

לאחרים, שניה, שלישית, רביעית,

ויש לנו גם כאלה, שחוגגים עשירית,

או אפילו עשרים...)

אז איך מגוונים? מה למתחילים? 

מה למתקדמים? 

איך לא ׳מתישים׳ את המערכת המשפחתית?

איך באמת ובתמים, עושים את זה,

׳ללא מאמץ׳...

ואם כן, למה כתבתי אז את הפוסט ההוא?

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/06/blog-post.html

זה בכלל אפשרי? 

כוונה

נתחיל בכוונה: ׳לפנק, לפנק, לפנק׳, זאת הסיסמה!

וגם תיאום ציפיות, מבעוד מועד,

מתי בני המשפחה פנויים לארח או להצטרף,

מתי עסוקים ועובדים, 

ומתי האורחים צריכים להפעיל את עצמם,

וקצת להסתדר לבד.

מי מבשל? מתי אוכלים בחוץ? מי על כביסות?

והכי חשוב, מתי מפקידים את הילדים בידיים אוהבות,

ויוצאים לבלות...? 

תכנון

מאמינה גדולה בתכנון עם מקום לספונטניות,

מאמינה גדולה בחלוקה, רק בנות, רק מבוגרים, כל המשפחה,

וגם קצת אחד על אחד...

אני בעד להכין מראש טבלה מסודרת של כל ימי החופשה,

ולשבץ בכל יום, פעילות אחת מוצעת ומי מבני המשפחה מצטרף.

לא׳ אמא של א׳, שהיא גם סקרנית וגם תאבת חיים,

הכנו טבלה עם ׳חיש גד׳, 

גרדי ותמצאי את ההפתעה,

עד שהתברר לנו שמרוב סקרנות והתלהבות, 

היא פשוט מציצה;-)

ביצוע

ובכן, שלא תגידו שאני לא דואגת לכם,

לפניכם מגוון רעיונות לתוכנית ביקורים,

לגזור ולשמור לפי הביקוש והצרכים.

עיר

סן פרנסיסקו על המיים,

סיורים מודרכים בעיר יש המון, בכל מיני דגשים וסגנונות,

דרך אתר העירייה והאוניברסיטאות.

ויש גם סיור ארכיטקטוני מקסים, ליודעי דבר ומתעניינים.

אני חובבת את הסיור של הברווז הידוע (Duck),

שמציע סיור במים וביבשה בדרך משעשעת ומצחיקה,

באתרים הכי תיירותיים בעיר.

גם סיורי אופניים או סגאווי, יעשו את העבודה,

ל׳חוש׳ את העיר ולתור אותה באמצעות חוויה.

ואם חשקה נפשכם דווקא בסיור בעברית,

טלילה גולן, מדריכה ישראלית, 

בקיאה בכל הסודות של המקומיים,

אם תיטיבו לבחור סיור לפי מידת העניין של המשתתפים, 

הרי לכם חוויה מרנינה ואיכותית.

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/02/blog-post_20.html

סיורי אוכל 

כמעט בכל עיר או עיירה, 

סיור קולינרי תפור לבקשתך או בקבוצה,

ראו פוסט על ברקלי ועל סן לואיס אוביסיפו,

ויש גם אחד בסן פרנסיסקו.

http://design-by-sharon.blogspot.de/2012/11/san-luis-obispo.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/05/gourmet-ghetto-tour.html

בנות ופינוקים 

פדקיור מניקור, של סבתא ונכדה,

או אם ובת, בקינוח בית תה כמו מספר אגדה.

וא׳ של א׳,

טענה בשמחה, שזאת הייתה גולת הכותרת של ביקורה! 

עיירות העמק

שיטוט בוקר קל בלוס אלטוס בתוספת קפה או צהריים,

הדאונטאון של פאלו אלטו בשעות הערב, לוס גאטוס, סארטוגה,

צהריים או בין ערביים ב Santana Row, חנויות וכוס יין,

סרט בקולנוע, בקטנה, 

בלי מאמץ והצצה ללב פועם של עיירה.

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/03/blog-post_13.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2011/09/santana-row-san-jose.html

טבע

מסלול הליכה בRancho או ב Hidden Villa

קרוב, מתחת לאף, בלי מאמץ, 

סיורי הליכה במגוון של דרגות קושי,

חוות חיות כמו בסרטים,

ונוף מקסים, מקסים.

יום ב Filoli עם מצלמה, 

עכשיו כשריחות פריחה באוויר,

אין תפאורה יותר הולמת וצבעונית, 

לאלבום התמונות המשפחתי..!

ספורט

אורחים שמגיעים לתקופה ארוכה,

חובבי ספורט ושגרת חיים בריאה,

כדאי ורצוי לפנק במנוי זמני לג׳ים מקומי.

יש מחיר מיוחד לפנסיונרים, JCC או YMCA

נפש בריאה בגוף בריא,

ודרך לצלוח ביקור ארוך, שפויים. 

וזאת ממש עיצת מנוסים;-) 

סטנפורד

מציעה חצי יום של חוויה מרנינה, 

שדרת הדקלים המקסימה,

הכנסיה, הפסלים של רודין,

ושני מוזיאונים יפים במיוחד,
וגם כאן מוצעים לקהל הרחב סיורים בחינם.

אם מקנחים בדאונטאון של Palo Alto

בקצת שופינג בStanford Shopping Center

או בצהריים ב

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/10/blog-post_30.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2012/11/blog-post_1981.html

שוק פשפשים

קסום!

מתקיים בשבת הראשונה לכל חודש, 

ב De Anza, לכל מי שאוהב לצוד מציאות,

ומי שחובב חוויית קניות אותנטית וססגונית.

הייטק

מאחר ומדובר בבירת הייטק העולמי,

סיור בחנות של טסלה, ב Santana Row

או במפעל ב Fremont , 

(אם יש לכם קשרים או חברים עם לב רחב! 

וזאת ההזדמנות להודות כאן לת׳ הנהדר!)

מוזיאון המחשבים בMountain View,

בתוספת סיור ב Google (קשרים;-)

ולאחריו שיט, אופניים וצהריים,

ב Shoreline, ואין ממכם (ומהאורחים) מאושר!

קולטורה

ממליצה בחום, להכנס לכל האתרים,

לזה של ה ICC, ה JCC,

ל Yoshi's SF בעיר, לתיאטראות המקומיים,

ל Saratoga Winery, 

לראות מה מציג,

ולשבץ יציאה אחת משפחתית.

הי דרומה....

כרמל, מונטריי וכביש מספר אחד,

הם תמיד חגיגה...! 

ואפשר אפילו לנסוע מהעמק ליום אחד.

פוסטים רבים כבר פורסמו פה בבלוג,

http://design-by-sharon.blogspot.com/2015/03/day-in-monterey-take-2.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/12/blog-post.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2012_05_01_archive.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2011/08/blog-post_29.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/12/must.html

נאפה

יפה ומרעננת ליום טיול או סופ׳ש,

והכי כדאי,

להשאיר את הילדים עם סבא וסבתא,

ולעשות קפיצה לפרובנס....

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/02/blog-post_20.html

ואת הפוסט הזה נזקוף לזכותה של א׳,

שלפני כשבוע, על כוס תה נטול תה וקפאין, 

(בעצם רק עם לימון), 

סיפרה שהמשפחה מגיעה,

ואין לה אף רעיון,

וגם לכבוד ח׳ שמארחת לחג את כל העולם ואישתו,

והבטחתי לה קצת טיפים והפתעות,

אבל הכי, הכי לכבוד ג׳קי וארי, 

אורחי הכבוד, כמה משמח שאתם פה!