Paris Chez Nous

כבר השתפכתי כאן בבלוג לא אחת על אהבתי לעיר האורות, 

(ראו פוסט Paris Je t'aime, ו׳תמונות פריזאיות׳),

ועל אבא שלי, שהמבטא הצרפתי היה לו לשם נרדף,

מזמר לי על הגברת שנוטלת את עכוזה הרחב לטיול,

עם הרבה טקס בישבן.

כך שבהגיע יום הולדתו השבעים,

בכלל לא היה ספק היכן חוגגים.

אחי הצעיר מודיע לי שפריז, זה היעד,

ההרכב, הורי וילדיהם, בעצם משפחה גרעינית,

כמו פעם כשהיינו ילדים.

האמת, שבתחילה, הרמתי גבה....

רציתי את כל השבט והפקה גדולה, 

אבל אחי, הוא איש חכם,

והשאר, כבר נכנס זה מכבר לפנתאון המשפחה.

אני מתכוננת היטב לנסיעה הזאת,

שהלא מדובר באירוע חגיגי במיוחד, 

הזדמנות כמעט חד פעמית, או חד עשורית,

אני זוכרת, שכולנו מכירים היטב את העיר,

ואת אהבותיו של חתן השמחה,

הוא אגב התעקש שנקרא לילד כך:-)

טבע, הליכה, ארכיטקטורה, היסטוריה, אמנות, שירה,

השפה הצרפתית, העוגות, הגבינות, היין,

בתי קפה וסתם להיות ביחד,

לדידו של אבי,

כל אלה יחדיו הם טעם החיים,

וכך נרקח לו טיול מקסים.

אנחנו מתמקמים בדירה מקסימה
בין ה Place de la Bastille  וה Marais,

ולארבעה ימים מלאים, אנחנו ממש פריזאים.

יורדים ל Pâtisserie  השכונתית מדי בוקר,

ועם באגט טרי וריחני מתחת לזרוע, חוגגים ראשיתו של כל יום,

עם גבינות צרפתיות, בארוחת בוקר ארוכה מאוד.

וכך, בדיוק כשחשבתי שאני יודעת הכל על עיר האורות,

גיליתי לשמחתי הפתעות חדשות.

גולת הכותרת, היא הפתעת ההפתעות,

סיור קולינרי בהדרכתה של שרון היינריך,

זוכרים אותה? זאת מ Paris chez Sharon

(ראו פוסט ה'בלוגריה׳)

אני עוקבת אחרי שרון באדיקות כבר תקופה,

מתענגת על כל פוסט, מתאהבת בפריז שוב ושוב בעזרתה.

ושרון, מקסימה אמיתית, מספקת לנו חוויה שמיימית.

היא פוגשת אותנו בלב ליבו של שוק האוכל Marche de Mubert,

ובחינניות שרונית, בנמרצות ובידענות, היא מובילה אותנו לחצי יום מענג,

של טעמים וריחות, כאלה שרק מקומיים יודעים, כאלה שרק גרגרנים אוהבים.

אנחנו לומדים על מערכת השווקים הענפה של העיר, שמביאה סחורה טריה ואיכותית,

לכעשרות שווקים, שלוש פעמים בשבוע, ברוטציה מרשימה,

בסדר מופתי, נקיון ואנינות, כזאת שיש רק לצרפתים.

אנחנו מתחילים בדוכנים השונים, טועמים שמן זית במגוון טעמים, 

ואחד מיוחד עם פטריות כמהין, חרדל דיז׳ון אמיתי, ריבות במרקחות מעניינות, 

תאנים טריות, כבד אוז משובח, ומאפה לבנוני שמזכיר סמבוסק. 

שרון נעצרת ליד כל דוכן, מספרת סיפור או אנקדוטה, 

מעשירה את ידיעותינו, ועם האוכל בא התיאבון.....

בזכות שרון אנחנו מגלים את ה Fondants Aux Marrons, 

עוגה נימוחה בטעם ערמונים, משהו בין פאדג׳ למוס שוקולד.

(מככבת אצלי במטבח עכשיו;-)

היא עורכת לנו הכרות אישית עם הרוכלים, הסוחרים, ומלמדת אותנו מושג חדש,

Meilleur Ouvrier de France, או בקיצורו, MOF, תואר כבוד לבעלי מלאכה מצטיינים,

שמוענק על ידי נשיא הרפובליקה הצרפתית למתי מעט, עם טקס, כבוד ויקר,

בתוספת קולר בצבעי הדגל, שמעיד על המעמד. 

אנחנו מיד מנהלים דיון על חברה שמוקירה את המקצוע,

את האומן והאמן, את האופה, הטבח, המלצר.

כך אנחנו מתענגים ב Formagerie של  Laurent Dubois, טועמים גבינות ריחניות,

קשות ורכות, ופוגשים בMOF בכבודו ובעצמו.

אצל Patrick Roger , עוד MOF מפורסם, Chocolatier, אנחנו נפעמים,

מחנות שוקולד שמעוצבת כמו חנות תכשיטים, שנדלירים עצומים,

שוקולד שעשוי באמנות, אחד, אחד, מוצג לראווה כמו אבנים טובות ויהלומים.

ושרון מנצלת את ההזדמנות להרביץ בנו תורה על ההבדל בין פרלינים לבונבון או שוקולד...

ושוב טועמים, והפעם, באמת רק כדי לעמוד על ההבדלים:-)

אבל אולי סימן ההיכר הכי, הכי של Roger,

הם פסלי השוקולד העצומים שמעטרים את חלונות הראווה, יגואר או טיגריס? 
בגודל טבעי משוקולד, בהחלט יצירת אמנות מרשימה.

עוד עצירה ב Aux Anysetiers du Roy, Les fondues chocolat

בכלי קרמיקה מקסימים שוקולד אנין  שמוכן להתכה, 

פונדו, שמוכן תוך דקות, והכי מומלץ להגישו בליווי פירות.

עשרות טעמים של שוקולד משובח מרחבי העולם,

ברזיל, קוסטה ריקה וגאוטמלה, 

שוקולד עם תבלינים או אגוזים,

לבן, חלב או מריר,

עם קרמל מומלח, עם קנמון, או ג׳ינגר ותפוז, 

חוויה על חושית ואנחנו על ענן מתוק, מדושני עונג ומבסוטים.

את אקורד הסיום של היום המתוק, אנחנו עורכים איך לא,

בפסאג׳ קטנטן בו נזרעו זרעי המהפכה. 

Un dimanche a Paris חגיגה לעיניים של עיצוב חלל מוקפד,

עם קינוחים ועוגות מרשימות במיוחד.

בית קפה מקסים והצצה לסדנת האפייה,

גם כאן אנינות לשמה. הכל בטוב טעם ובקטן.

אנחנו נפרדים משרון בחיבוקים ונשיקות,

לא לפני שהיא חותמת לאבא שלי על סיפרה הצבעוני,

׳הפטיסרי הטובות בפריז׳, מתנה מקסימה לאבי, המדריך לסיורים מתוקים בעיר!
(אצלי כבר מהקיץ על המדף...)

שניה לפני שנפרדים, היא לוחשת על אוזני מחמאה להורי, 

על רוחם הצעירה והטובה, על שמחת החיים וחדוות הטיולים,

ואני מנפחת חזי בגאווה. 

שתי מסעדות חדשות נוספו אצלי לסל ההמלצות,

 Chez Paul , בהמלצת גילת ונדב האנינים,
אוכל צרפתי, יינות אנינים, יופי של בשר ודגים,

ועוד לא הגענו לקינוחים....! והכל בכל בלי פלצנות ובאווירה ביתית.

La Rose de France את כיכר דופין שהיא בעצם משולשת, גיליתי לפני שנים, די במקרה.

כשאיילת מספרת לי על מסעדה מתוקה בקצה הכיכר, אני מיד יודעת שרגלי ישאו אותי לשם.

בשעת אחה״צ מאוחרת אנחנו יושבים לארוחת ערב מוקדמת, 

מתענגים על מנת פתיחה קטנה ומיוחדת, טונה טרטר, סושי קטן על צלחת ציפחה,
ולעיקרית, דג בתנור על מצע של כרישה,

מרק בצל איכותי בגליל לחם, שנמזג לצלחת במיומנות רבה,

ולקינוח, קרם ברולה שאין כמותו בעולם כולו!

והגלידה הכי טובה בעולם, Berthillon ice Cream

ועוד תערוכה מעניינת על הקאמה סוטרה,
אני לומדת על המקום ממארי פארנס,
פריזאית אמיתית, מבינה איזה דבר....

במה שהיה פעם המרתף של הFauchon.

תערוכות מתחלפות לגמרי out of the box

 Pinacothèque de Paris

חגגנו לאבא שלי יומולדת שבעים כמוהו,

יומולדת לאיש אופטימי תאב חיים, 

שוטטנו ברחובות העיר מלאי שיר, 

אכלנו את עצמנו לדעת,

צחקנו, שוחחנו, התווכחנו,
נזכרנו, חפרנו, טעמנו,

ושוב קינחנו, ושוב צחקנו,

והרבה הלכנו,

ושבנו מרוגשים לכל המקומות האהובים,

ופריז, כמו פריז,

האירה לנו פנים.

עוד על פריז בפוסטים קודמים:

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/08/paris-je-taime.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/08/blog-post_15.html

ועל פרובנס:
http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/08/jaime-jaime-la-vie.html

הבלוגריה

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/11/blog-post_14.html

My Way

ובכן, עוד אחר הצהריים של שלהי הקיץ,
אני נוטלת כוס קפה ועוגית לגינה,
ומציעה לקטנה להצטרף אלי עם פעילות יצירה. היא מיד מתקנת אותי שיש לה שיעורים להכין, ומביאה אחר כבוד לחצר, עפרונות, ניירות וסבלנות אין קץ.
עכשיו, היא מבקשת את עזרתי באיות של שמות כל בני המשפחה. אני מחייכת ביני לבין עצמי, ורואה בדמיוני את הימים, שבהם היא תשתוקק לזמן חופשי, אבל בינתיים, ׳אני זורמת׳, מאייתת ומתקנת. ואז, כשהיא כותבת אות הפוכה, בכתב מראה, כיאה לבת גילה, אני מעירה בעדינות שרצוי לכתוב הפוך, ומיד היא משתלהבת ובאסרטיביות ראויה לציון, 
אומרת לי את המשפט הבא;

׳Well, everyone has different ideas....everyone has his own way of doing things;-)'

אני מחייכת ביני לביני, ותוהה מי לומד ממי,
ומי עושה בזה הרגע שיעורים. 

במסגרת תיקוות, איחולים וגם הבטחות לשנה חדשה,
במוצאי יום הכיפורים ולפני שמחת תורה,
לומדת שיעור שיעור גדול מהקטנה,
בי נשבעתי:-) 

  .....To Do the Best I can, To Do it My Way

לשבת בכסית עם חצ׳קל

אני יושבת שם באולם החשוך,

וכולי התרגשות.

כמו כל אהבותי חברו להן יחדיו,

לערב, שלא יישכח.

׳סיפורי כסית׳, היא הפקת תיאטרון מקומית,

בבימויה וניהולה של עופרה דניאל, 

הרוח והכח המניע מאחורי, ׳במה עברית׳.

השחקנים, חברים ומכרים בני הקהילה,

והכל made in the valley,

בעשר אצבעות, על אמת!

אם יש משהו שמרגש אותי במיוחד בחיים בעמק,

היא היוזמה והעשייה, היש הזה, שבא מתוך האין.

זה מרחיב את ליבי לראות יצירה ישראלית.

כבר בכניסה, אני מתלהבת, 

כשעופרה מסבירה לנו פנים ושואלת אותנו דרך אגב,

׳השמועות אומרות שלמדתם בשז״ר.....זה נכון?׳

כך תוך דקותיים מתברר שאנחנו מכירים מגלגול אחר, 

שדרכנו הצטלבו לפני אי אילו שנים,

הרחק מכאן, ביבשת אחרת, 

בעיר נטולת זוהר, לחוף ים.

שהיא צפתה בא׳ עורך חזרות לפסטיבל התיאטרון,

ושכולנו נדבקו בחיידק שם על מדרגות התיכון,

וזהבה המורה האגדית חקוקה בליבנו בגדול.

אחר כך כשאני אוחזת בידי את התוכניה,

שמעוצבת במלאכת מחשבת בצורת עיתון דבר של שנות החמישים,

אני בכלל מתמלאת ציפייה,

וחושבת לעצמי איך תיאטרון טוב מתחיל עוד במבואה.

ובכן, סיפורי כסית הוא תיאטרון מזן מיוחד,

כזה שכבר מזמן לא הזדמן לי לראות, 

גם לא בתיאטראות רפרטואריים,

גם לא באלטרנטיבי, גם לא בעוף המוזר של הoff.

כסית הוא תיאטרון מקורי במיטבו,

כזה ששנים לא חוויתי,

והוא מביא את סיפורו של הקפה המיתולוגי.

בהפקה צנועה וקטנה, צחקתי, דמעתי, רגשתי, חשבתי,

למדתי, התאהבתי.

באופן כמעט מפתיע, הצליחה ההצגה לפרוט על כל נימי נפשי,

לחדור את ליבי, בערב חד פעמי של מילים וצלילים.

אלתרמן, גולדברג, זך, שירה מקורית, קפה והעיר העברית הראשונה.

הצצה נדירה אל הבוהמה התל אביבית, 

שבה יצרים, יצירה, תככים, בגידה, אהבה וקנאה, 

מככבים בה כשחקנים מן השורה הראשונה.

פתאום קיבלו השירים המוכרים והאהובים, משמעות חדשה, 

המשוררים הנערצים הפכו בני תמותה, למילה הייתה עוצמה.

וברקע הסאב טקסט, של מדינה בהקמה,

של השואה, של מפלצות העבר, של הסכמי השילומים.

ותקווה, שמרגשת אותי מאוד, עד דמעות, בטירופה, בשפיותה,

מזכירה לי את סבתי, מסרבת לגעת בכסף הדמים עד יום מותה.

התלבושות מדוייקות, התפאורה נהדרת, 

מעבירה את כולנו כמו במנהרת הזמן, 
לימים של צנע וקיצוב, של תרבות בהתהוות.

התיאורה חמימה, מזמינה לערב אינטימי וקטן.

והמוזיקה.... אוי המוזיקה...! עדי מלהטט על הפסנתר, 

השירה וההגשה של דיוויד וסיגל, מרעידים את הנשמה.

אני מוצאת את עצמי מאמינה למה שמתרחש על הבמה,

מרחק פסיעות קטן ממני,

הנה אלתרמן האגדי, מפלרטט, מתבסם וסובא, 

הנה תרצה אתר השברירית ונפשה המיוסרת, 

קוראת לי לחבקה, להצילה, לשמור נפשה.

הנה לאה גולדברג בארציות מתפלספת, 
הנה משורר צעיר, ביקורתי ומתריס, 

הנה חצ׳קל איש כסית, שגורם לי כמעט,
להרים את היד, להזמין איזה כוסית.

אנחנו פוסעים החוצה, ליל ראשית הסתיו,
וליבנו עולה על גדותיו,

על ערב קסום, על יצירה מתוך הקהילה ועבורה,

על תרבות ישראלית, שמפעמת בנו ממרחקים,

על אהבת התיאטרון,

ועל המציאות שעולה על כל דמיון,

ועל הדמיון, שמאפשר לאנשי כסית,

אז והיום, 

ליצור.

?רוצים תמונה

׳שרוני, מאוד אהבתי את הפוסט על הברנינגמן,

למה לא פרסמת תמונה שלכם?׳

כותבת לי בתגובה חברה יקרה, בחודש שעבר,

ואני מחייכת ועוברת בחדווה לתגובה הבאה.

׳חיטטתי לך בפייס, ואין שם תמונות....׳

סיפר לי, מחזר משנות העשרה, 

כשביקש לבדוק במו עיניו אם הקסם עוד שם.

׳כמה כתוב אצלך....ואין תמונה אחת לרפואה...׳,

הוא אומר לי בחוסר שביעות רצון,

של מי שיגע ולא מצא.

י׳ פגש אותי באיזה אירוע רב משתתפים,

ובקש תשובה כנה, ׳בדקתי׳, הוא אמר, 

׳אין אף תמונה שלך, לא בפייס, לא בבלוג, לא באתר.....׳

׳אבל למה?׳

ואני הסמקתי קלות, 

גמגמתי חליפות,

ובררתי עם עצמי את שאלת השאלות.

אני הלא משתפכת לבן על גבי שחור,

חושפת, משתפת, מתלבטת קבל עם וקהילה,

בכיכר העיר של העת החדשה.

אז מה העניין? מדוע אני נמנעת מפרסום תמונה?

בטחון עצמי לוקה בחסר? או סימפטומים של אובדן הנעורים?

קמט פה, צלוליטיס שם? זה העניין?

שמירה על פרטיות? דגש על מה שכתוב?
או בהפוך על הפוך,

מסתורין ותחכום? ואולי זאת מבוכה כנה?

ובכן, אם להודות על האמת, עם יד על הלב,

גם וגם, וגם וגם.

ואם אתם עוד כאן, זה כנראה כי כולכם,
על אף המדיום והמציצנות,
שפושה ברשת החברתית ובכלל, 

בוחרים להסתכל בתוך הקנקן.

שלוש שנים וחודש מלאו לבלוג,

מאז לא פספסתי אף יום חמישי,

השתדלתי להתמיד, לדייק, לשתף במחשבה, בתובנה,

ואני אסירת תודה שבאתם כולכם,

שאתם קוראים אותי נאמנה.

אז שלא תגידו שאני לא מתחשבת, 

לכבוד יומולדת שלוש וראש השנה,
אומנם לא בביקיני ולא מהברנינג....
אבל די מהימנה, אני מצרפת תמונה:-)

עשר שנים, תשע נשים

החבורה הזאת נוסדה לפני עשר שנים ומחצה, 

בדיוק עברנו לעמק השליו מהתפוח הגדול,

עצובה וכואבת את הפרידה מניו יורק, 

הזמינה אותי חברה חדשה לערב נשים,

תבואי יהיה מאוד casual, היא אמרה,

ואז עוד לא הבנתי כמה היא דייקה.

לימים, התברר לי שזה היה מבחן קבלה....;-)

וכך נכנסתי באופן לא פורמאלי בפעם הראשונה למעגל נשים מיוחד,

עיני קלטו מיד את השונות וגם את הדמיון,

את אדומת השיער עם העיניים הכחולות,

את הבלונדינית הגבוהה, שיכלה להיות דוגמנית לו רק רצתה,

את האצנית, את השפית, את היצירתית, את הרוחנית, את היוגאיסטית,

את הרוח הנושבת מאחורי הקבוצה, מארגנת, מניעה, 

מנהלת בהתלהבות רבה.

ובינהן, הייתי אני, 

הכי נמוכה, הכי ברונטית, זאת שאנגלית עבורה, היא שפה שניה,

בלי עבר קולג׳י מקומי, בורה בתוכניות טלוויזיה אמריקאיות של שנות השמונים,

זאת שצריך להסביר לה בדיחות, או ניואנסים קטנים.

ואף על פי כן, ולמרות הכל, זה עבד.

שנים ארוכות של מסע משותף בנבכי האמהות וההורות, אחוות נשים נעימה,

אזכרתי אותן כאן לא אחת,

הן זכו לכינוי MNO, כי הכל התחיל בערב אחד של Mom's Night Out.

המון פעמים אני מוצאת את עצמי תוהה על מהות החיבור,

התשובה ככל הנראה נעוצה בחברותא בריאה, לא חונקת, מאפשרת ולא מעיקה,

בערכים משותפים, בכנות, בתמיכה ומסורות נפלאות, שצובעות לי את החיים.

אנחנו פותחות כל שנה בבראנץ׳, עת חזרו הילדים לביה׳ס, מתכנסות לארוחת Thanksgiving לפני היום האמיתי, לשיחת הודיה על הקים, על הכאן על העכשיו.סביב עונת החגים, אנחנו נפגשות לשחק White Elephant
ועם השנים, אני כבר מכירה היטב את החפצים,
עוד מפגש קיץ, איזה hike או שניים,
סיור בעיר וגולת הכותרת, סופ׳ש שנתי נטול בעלים וילדים!
ובין לבין מתקיימים קשרים קטנים, שיעורי פילאטיס,  

צעידות בוקר נמרצות, קפה פה, צהריים שם,

ארוחות משפחתיות או דינר עם הבנים, 

לא עם כולן, לא באופן רצוף, אחת על אחת,

בלי עניינים בלי עלבונות.

אחרי כל סופ׳ש כזה אני נטענת מחדש באנרגיות, בידע, בתבונה.

מדהים אותי כמה ׳בבית׳ אני מרגישה, שייכת לגמרי, כבר לא זרה.

ועוד מדהים אותי כמה ׳אקטיבית׳ אני הופכת להיות בכל התכנסות שכזאת,

פיזית (כי הן כולן עמוק בספורט) רגשית (כי השיחה תמיד נוגעת בנימי נפשי),

אינטלקטואלית (כי רק בנות יכולות לייצר כזה עומק של שיחה) 

ובמטבח,

(כי הן בעניין של ירוק, אורגני, בריא ודיאטתי...)

בסופ״ש האחרון,
ירדנו דרומה ל Morro Bay,

את הדרך עשינו בשיחה עולצת, 

והתעדכנות שוטפת על הקיץ ושנת הלימודים, שזה עתה התחילה. הדרך עצמה הייתה חגיגה, 

שכן היא כללה עצירות משובבות נפש וטעימות נהדרות, התחנה הראשונה הייתה ב Justin.

בין כרמים וגבעות, שוכנת לה המסעדה בנוף קליפורני ירוק. ויש שם גם B&B,
יקב מקומי, חנות קוקטית וחדר טעימות. אנחנו עוצרות לארוחת צהריים נהדרת שכוללת את יין המקום, ולהפתעת כולנו, הוא משובח ודי במפתיע, גם זול.

משם, בין כרמים, שדות וחוות לPasolivo,
חנות שכולה שמן זית, למעלה מעשרים סוגים של שמן זית משובח במגוון טעמים.

השמנים מוצעים לטעימה עם הסברים מעניינים, 

ומי שרוכש, מקבל באריזת פח יפה בנוסף על השמן, גם מתכון בכרטיס קטן.

עכשיו לתחנה הבאה, באווירת ראש השנה, הקרב ובא, Beth מציעה שנעצור, לטעימות דבש, אני מיד מתלהבת. Jack Creek Farms, היא חווה כמו של פעם, שכבר מוכנה לכבוד הסתיו,

דלועים כעורים בדקורציה מקסימה, עצי תפוחים וחנות דבש. אנחנו למדות על סוגי הדבש השונים, 

ועל גידול כוורות בסמוך לזנים שונים של פריחה ועצים. כך שדבש האבוקדו, שהדבורים מפיקות מפרחי העץ, הוא חזק וכהה, ולעומתו, דבש פריחת הלילך הוא בהיר וקליל. טועמות את הזנים השונים, ומתענגות על המתיקות, בשמחה אני מצטיידת בדבש עבורי וגם למתנה, אגב, מתאים במיוחד לטוסט עם גבינת ברי או גבינה כחולה.

לפנות ערב, אחרי צעידה ארוכה לחוף ים לעת שקיעה,

Jeany ואני טורחות על ארוחת ערב בהנאה, 

סלט, דג ופשטידה,

וכולנו פורשות לשינה מתוקה.

בבוקר נתענג על סקונס׳ לצד סלט פירות הדרים, נענע ורימונים.

אחרי הארוחה אנחנו מתכנסות לכיוון 

Montaña de Oro State Park,

׳ההרים המוזהבים׳, כך קוראים לשמורת הטבע היפה הזאת,

בערך שישה מייל של מסלול הליכה בגבעות,

לנוף עוצר נשימה של מפרצונים, צוקים מתחדדים מלב ים,

כחול מלוא העין, עופות דורסים ושחפים מעל המים.

ארוחת צהריים קטנה ופשוטה נאכל ב Garden Cafe

בLos Osos, מרחק עשר דקות נסיעה משמורת הטבע.

בית קפה קטן בחצר, שממוקם במשתלה חיננית ומקסימה,

שתילים נפלאים שמאורגנים לפי יבשות וסוגי אקלים.

בשעות בין הערביים, כולנו כבר בחוויה חדשה,

במעגן של Morro Bay, אנחנו מפליגות בסירה חשמלית,

מסביב לסלע המפורסם בשעה הכי יפה ביממה.

יין ואגוזי קשיו ברוזמרין לכיבוד, 

Cheryl על המוסיקה,

מצב הרוח מרקיע שחקים.

והדאונטאון מסביבנו שוקק חיים,

כי היום ממש היום מתקיים כאן יריד אבוקדו,

ובכן, מוסיקה בכל פינה, ואוירת פסטיבל.

ארוחת ערב נהדרת  אנחנו סועדות ב Bay Café ,

דג טרי וסלט, עוד כוס יין ושיחה עירה
ואין מאושרת ממני על פני האדמה.

בבוקר, תכין לנו Cheryl דיסת קינואה עם אגוזים, תפוחים וקינמון,

Pat תכריז שהסתיו אוטוטו פה,

ואני אחשוב לעצמי,
שהנה עוד מתכון שיכול לפתוח את השנה החדשה, כי הוא גם עם תפוח וגם מתוק.

צפיה בלווייתנים,
צעידה ארוכה על חוף הים,

עוד כוס יין, עוד שיחה,

ושלושה ימים מהנים באים אל סופם.

ואני, כבר בכליון עיניים מחשבת את קיצי לאחור, וסופרת את הימים לretreat בנות,
של השנה הבאה,
להתכנסות וחגיגה של חברות,
טבע, ומזון לגוף ולנשמה.

ואם קראתם היטב בין השורות,
קבלתם הרגע, אחלה המלצות,
סוד האושר הנעלם,

טמון ממש כאן,

שנה טובה!

Quinoa & Apple Oatmeal
Serves 4

Quinoa:
1/2 cup quinoa, rinsed until water runs clear
1 cup water
1 Tbsp brown sugar, more to taste
1/2 tsp cinnamon to start, more to taste
1/4 teaspoon salt, more to taste

Bring all ingredients to a boil in a medium saucepan.  Stir to distribute cinnamon.  Reduce heat to medium low; continue to summer until quinoa has spiraled out and water is absorbed - 15 to 20 minutes.  Taste and add more cinnamon, sugar or salt if needed.


Fruit:
4 apples, cored and cut into 1/2" chunks
1 tablespoon butter
1/2 tsp cinnamon, more to taste
1 Tbsp brown sugar, more to taste
1/4 teaspoon salt, more to taste

Melt butter in saucepan.  Add apples, cinnamon, sugar and salt.  Stir to coat apples.  Cook over medium heat until apples are soft and sauce becomes thickened a bit.
Serve fruit mixture over quinoa.  Add walnuts, raisins, or other dried fruit and nuts for crunch.
You can mix apples and pears with the stovetop method.  Also try tossing peaches with strawberries  or plums with raspberries, blueberries and/or blackberries and  a (1 Tbsp) of cornstarch and sugar (if needed),. Place in a buttered dish and bake at 350 for 20 minutes until soft.
Granola is good for adding crunch if you don't have dried fruit and nuts.