הסוד

"לרצות את מה שיש לי, בזה טמון ה'סוד'...."

ביירון קייטי

את רוב השיחות הכי משמעותיות בחיינו אנחנו מנהלים עם עצמנו, את רוב הדיאלוגים שלי אני מנהלת עם עצמי, 
גם את הויכוחים והקונפליקטים. 

אני כבר שנים סובלת ממחלה חשוכת מרפא שנקראית Over Thinking ותופעות הלוואי שלה הן מחשבות טורדניות ומיגרנות קשות.

מה לא עשיתי? מה לא ניסיתי? 

נגמלתי מקפאין ושוקולד, וחזרתי להשתמש באופן כבד, 
פשוט כי גיליתי שזה לא ממש עובד;-),

דגמתי את מגוון התרופות, טיפולים אלטרנטיביים,

לרבות דיקור סיני ומדיטציות ועוד, ועוד.

עד שגיליתי את ה ס ו ד.

ועכשיו, תחזיקו חזק, אני הולכת לצעוק את הסוד,

חזק, ברור ובקול רם,
תשורת אהבה למי שאינו מכיר, 
ולמי שכן, תקציר שיזכיר. 

לפני כעשור קבלתי מחברה אהובה את ה׳סוד׳,
"לאהוב את מה שיש"/ ביירון קייטי, 

שנים היה הספר הזה השפה הסודית של שתינו,

שכן במקום קבע של כבוד, 

מונח על שידת הלילה ליד מיטתי,

מאיץ אותי לעשות שוב ושוב את 'העבודה',

לבחון באובייקטיביות את המחשבות שלי,

את אמיתותן, את תוקפן.

בהדרגה, חשפתי את הסוד לעוד ועוד חברות,

ה׳סוד׳ שינה את חיי לבלתי היכר, והפך טבע שני,

עד כי בשנים האחרונות זנחתי אותו,

נראה כי כבר אין בו צורך, הוא בתוכי, איתי, 

מלווה אותי בכל תחנה בחיי, כמו מצפן ענייני.

מאז זכרתי לביירון קייטי, חסד נעורים, 
הספר שלה, בלי להגזים,
הוא דברי אלוהים לחיים האמיתיים,
היא נכנסה לפנתיאון של ליבי, 

באופן הכי אינטואיטיבי, קונסטרוקטיבי.

החודש יצא לראות את קייטי בלייב, 
ממש ליד הבית, מתחת לאף, כאן בשכונה.

זה קרה לפני כשלושה שבועות, 

בבית הספר למנהל עסקים בסטנפורד,

האולם היה מלא מפה לאוזן, הכרטיסים (בחינם!),

אזלו כחודש לפני.

היא נכנסה,כסופת שיער בת למעלה משבעים,
(וזה אגב, כלל וכלל לא ניכר...!)

חצאית בצבע בורגונדי וחולצה סגולה זוהרת,

והיא כל כך, כל כך חיונית, חיננית, מאירה ומוארת.

ובכן, אצל קייטי, לא מבזבזים זמן,
ניגשים מיד לעבודה. 

המפגש עם קייטי, מעורר מחשבה, 
הוא תירגול נוקב, ולא הרצאה או הטפה. 

בתיבול צחוק וסיטואציות מוכרות לכל,

היא צולחת בחוכמה את אתגר החיים והתקלות.

קייטי גילתה לעולם את הסוד הגדול,

המחשבות שלנו והאמונה באמיתותן,

הן שגורמות לסבל, צער מיותר.

"כל מה שאני צריכה לדעת, כדי לדעת את האמת,
ניתן לי בדממה, אני קוראת לזה, 'העבודה'...."

ביירון קייטי

ה'סוד' או ה'עבודה' לשיטתה של קייטי,
היא עוצמתית, היא פשוטה,
אפשר לעשותה מכל מקום בעולם,
היא מצריכה מדיטציה, התבוננות עצמית, כנה ומעמיקה, 
ארבע שאלות די פשוטות, ולאחריהן,
יבוא ההיפוך ויביא את התובנה הבהירה, האור.

קייטי מאמינה, שהחיים שלנו יהיו נטולי סבל,

לו רק נטיל ספק במחשבותינו, 
לו רק ננסה לדמיין את חיינו ללא התעוקות של דאגות ומחשבות קשות,נהיה חופשיים באמת לחיות וליצור. 
המפתח לסבל נעוץ במלחמה שלנו עם המציאות, בנסיון להתאימה למחשבות שלנו, לציפיות שלנו מן העולם והסובבים אותנו.

אנחנו לא יכולים להתאים את העולם למחשבות שלנו,

לא יכולים לשלוט במציאות, באחרים,

אבל יש לנו שליטה מלאה על המחשבות שלנו.

כמה שליטה יש לנו בנסיון לשנות מציאות מורכבת או אחרים? אפסית.

כמה שליטה יש לנו בנסיון לשנות את עצמנו? מירבית.


זהו המוטו של קייטי, עכשיו מגיעה העבודה,
וקייטי מנהלת דיאלוג פתוח מן הבמה.
עכשיו כולנו, שלוש, ארבע ולעבודה...! 

* מדיטציה, שיפוט, זיהוי והעלאה כנה על הכתב את הפחד, הכעס, התלונה או התסכולה.
העבודה, היא בעצם חקירה וכוללת את השאלות הבאות:
1. האם זאת האמת?
2. האם אני יכולה לדעת בודאות שזאת האמת?
3. מה קורה לי כשאני מאמינה שהמחשבה הזאת היא האמת?
4. מה הייתי בלי המחשבה הזאת...?

נדהמתי לראות את קייטי מוליכה בסבלנות צעד אחר צעד, צעירה שהתלוננה על כאב עז ברגליה, בעקבות ניתוח שעבר לפני כמה שבועות. היא טרם החלימה כליל ועדיין סובלת כאב.
'מתסכל אותי שכואבות לי הרגליים, זה לא אמור לכאוב....'
קייטי באמפטיה וחיוך מבררת את שתי השאלות הראשונות, 'האם באמת זה לא אמור לכאוב?',
הגברת, להזכירכם החלימה זה עתה מפציעה קשה. כמה אנחנו חסרי סבלנות עם המכאובים שלנו.
היא מוליכה בהדרגה את הגברת להבין, שהמחשבה הזאת רק מעלה את רמת הכאב.
התסכול והעיסוק בכאב, גורם לכאב יתר.
בכלל, היא מספרת, כאב היא תחושה שמלווה אותנו בזכרון או בציפייה.
'מה תהיי בלי המחשבה, ש'זה לא אמור לכאוב',
מה תהיי לו תתני לעצמך את הזמן הנדרש להחלמה ותחשבי על משהו אחר? זה יוריד או יעלה את מפלס הכאב? 


הקסם של האישה כסופת השיער, 
לא מרפה ממני עוד ימים ארוכים אחרי אותו מפגש,
אני מבטיחה לעצמי לחזור ולתרגל, להתאמץ ולדייק, הרי בכל פעם כששכחתי, שילמתי.
ממליצה בחום להציץ בבלוג של קייטי, לרכוש את שאר הספרים,
לגלות לכם חברים יקרים, את הסוד שכלל אינו סודי,
ולבחור במחשבות טובות שירוממו את ליבי.