התותחים עדיין רועמים
הבחירות קשות
והמוזות לא ממש שותקות.
בתוך כל כאוס המלחמה במולדת,
אני מוצאת את עצמי מודאגת מתמיד,
על הבחירות לנשיאות, הבאות עלינו.
מבלי להיכנס לפוליטיקה,
אני תוהה איך אלו המועמדים,
של ה ד מ ו ק ר ט י ה ,
שפעם, הייתה הכי חזקה בעולם.
שני המועמדים רעים בעיני,
אם כי לא באותה המידה.
אני מתלבטת, אם להימנע,
קליפורניה, היא במילא כחולה.
או לבחור באופציה הרעה במיעוטה,
(רמז בגוף הטקסט:-)
בבחירות המקומיות, לעומת זאת,
אני חדורת אמונה.
יש מה לעשות.
אפשר לשנות.
ואנחנו כקהילה,
חייבים ללמוד את המשחק,
לחזק בריתות ולהצביע,
בחירות מושכלות.
וכך, בין רעמי התותחים,
למשחק הדמוקרטי,
האיום על המולדת ודמותה.
והאיום על הדמוקרטיה,
בכל מקום בעולם,
אני בורחת למוזות,
ואלו אינן שותקות.
בין עשייה קהילתית,
לפודקאסטים משובחים,
לקולנוע מדוייק,
ושעת ספרות שלי,
אני מברכת על כל האנשים הטובים,
שצובעים לי את הימים.
סל תרבות,
לא קליל ולא בטוח מנחם,
אבל מאפשר הסחה אינטלקטואלית,
ומומלץ ביותר.
פסטיבל הסרטים היהודי בעמק,
SVJFF
יפתח בסופ״ש הקרוב,
ותהיה לי הזכות לראיין על הבמה,
את נוני דרוויש,
על הסרט,
Telling Nonie
נוני שכלה את אביה,
קולונל מוסטאפה חאפז,
כשהייתה בת שמונה.
המוסד היה אחראי לחיסול.
נוני היא אחת הנשים המרשימות והאמיצות,
שפגשתי בחיי,
והשיח איתה יסוב על נושאים כל כך רלוונטיים,
על איום האסלאם הרדיקלי,
בעולם המערבי, על מדיניות החיסולים.
על מעגל האלימות ועל נישואין מעורבים.
בואו!
חוץ מהסרט הנפלא והקטן הזה,
צפויים לנו עוד כשלושים סרטים משובחים,
דרך הפסטיבל,
לפני יומיים, צפיתי ב The Apprentice
הסרט מתאר פיסת חיים של דונאלד טראמפ,
ועורך דינו, רוי כהן.
לא רוצה לעשות ספויילרים,
אבל סרט חובה.
ולא רק משום,
שמדובר ביצירה קולנועית מרתקת,
במשחק יוצא מן הכלל,
אבל בעיקר,
משום שהוא לוקח אותנו יד ביד,
מעידן התום למה שנהיה.
ובעניין לעניין באותו העניין.
פודקאסט מרתק על הסרט.
מפגש פסגה ספרותי
מאיה ערד, נעה ידלין ואיילת גונדר גושן,
לראשונה על במה אחת!
יום רביעי
6.11.24
19:30
שלוש סופרות מהאהובות עלי,
על במת הבית שלנו בOFJCC
בשיחה על כתיבה בעברית,
בישראל ומחוצה לה,
על נשים שהן סופרות,
וספרות נשים,
על דמויות לא נחמדות ועל מה קורה,
ועל איך תראה השפה העברית.
Homesick
שירי ארצי פותחת סדנת כתיבה סביב רילוקשיין.
המילה הזאת,
שטומנת בחובה,
הגירה, טוב ורע, שייכות, זהות, חיבור,
שורשים , בחירה ופרידה.
כל החומרים הנפלאים האלו,
יועבדו עם שירי,
לתוצרי כתיבה בסדנה זומית,
בת שישה מפגשים,
שתפתח בסוף נובמבר.
שירי ארצי, היא לדעתי,
תסריטאית מחוננת
(בטיפול, תמיד אותו חלום)
סופרת (בוץ , סיפורים מן הפרידה)
מנחת סדנאות כתיבה,
והאישה הכי חמה שאני מכירה.
אוהבת וגם ממליצה.
ושלושה מפגשים, שאני ממש נרגשת לארח,
של שעת ספרות .
אין מקום כזה/ שפרה קורנפלד
זום
יום שלישי
October 29th
TLV 20:00
SF 11:00
NY 14:00
יד ענקות/ דנה. ג פלג
זום
יום חמישי
November 7th
TLV 21:00
SF 11:00
NY 14:00
בני טובים/ כנרת רוזנבלום
זום
יום חמישי
12.12.2024
TLV 21:00
SF 11:00
NY 14:00
פופיק / יערה בר
כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן שָׁאַלְתָּ אוֹתִי
לָמָּה יֵשׁ לְךָ פּוּפִּיק.
אָזְנַיִם כְּדֵי לִשְׁמֹעַ
אַף כְּדֵי לִנְשֹׁם וּלְהָרִיחַ
פֶּה כְּדֵי לְדַבֵּר וְלֶאֱכֹל וּלְנַשֵּׁק
יָדַיִם לְחַבֵּק
הַפּוּפִּיק הוּא מַזְכֶּרֶת, אָמַרְתִּי
מַזְכֶּרֶת בְּאֶמְצַע הַבֶּטֶן.
בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיִיתָ מְחֻבָּר אֵלִי.
וְגַם לְךָ יֵשׁ מַזְכֶּרֶת מִמֶּנִּי אִמָּא?
אֲמָהוֹת לֹא צְרִיכוֹת מַזְכֶּרֶת
הַאֲוִיר שֶׁהֵן נוֹשְׁמוֹת מַזְכִּיר לָהֶן
וּמָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת
וְשִׁיר בְּרַדְיוֹ
וַעֲרֵמָה שֶׁל חוֹל
וְכֶלֶב
וְחָתוּל
וְאֶבֶן יָפָה
וּמְכוֹנִית
וְיָם
וְעֵץ
וְחִיּוּךְ
וְתֶפֶר בְּגַרְבַּיִם
וּפֶתֶק בְּחֻלְצָה
וּבְכִי
וְצִפּוֹר
וּסְוֵדֶר
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ קַר
ממש לפני סיום המפגש הכנה והמרגש
עם הנשים המופלאות מאחורי ׳שפת אם׳,
נשלחת בצ׳ט של שעת ספרות, הודעה.
ע׳ חתומה עליה.
אני מתלבטת אם להתעלם,
או לקרוא לרגש בשמו.
הפיל הגדול הרי במרחב הזה,
מתחילת המפגש,
הוא נוכח, יושב לי בבטן בתעוקה גדולה.
וההודעה של ע׳ לוחצת לכולנו על נקודה רגישה.
אבל הנשים,
האמיצות שהתכנסו כאן,
מורידות לי להנחתה,
אני בוחרת בכנות.
הפיל שבחדר,
הוא האשמה.
והיא כבדה.
האשמה, בה אנחנו מחזיקות.
אנחנו, הן אמהות התפוצה.
אנחנו, ליתר דיוק,
הן הישראליות לשעבר.
אלו , שעזבו לפני עשורים את המדינה.
מגדלות משפחות בשפת אמנו, בלב חצוי.
הילדים שלנו,
חלקם/ן כאן, חלקם/ן, שם.
חלקם/ן עשו עליה,
חלקם /ן עשו צבא,
חלקם/ן לא.
מצד אחד,
ממרחקים,
אנחנו מחזיקות בתחושת שותפות גורל אמיתית,
עושות ככל יכולתנו, הכי, הכי.
אבל אנחנו לא באמת נושאות בנטל,
לא מקריבות את היקר לנו מכל.
אילה דקל, מבקשת את רשות הדיבור,
ואומרת, ׳אין מקום לאשמה׳,
ואבישג רבינר, והדס ליבוביץ, ושני הדר, ואוריין צ׳פלין,
ויערה בר, מחזקות אותה ואומרות פה אחד,
׳אנחנו לא רוצות עוד ילדים מגוייסים,
אנחנו לא רוצות עוד מלחמה.
אנחנו רוצות ילדים שחיים בשלום,
ואנחנו רוצות את כולם/ן בבית עכשיו.׳
הן מדברות גם בשם שרון רשב״ם פרופ ויעל גובר,
השותפות שלהן לאסופה המופלאה,
ופורצת הדרך הזאת, שפת אם.
ומדברות ללב של כולנו,
את אותה השפה שלנו, של האמהות.
ואז יערה בר,
מבקשת לקרוא לנו שיר, פרי עיטה.
׳פופיק׳, ועכשיו העיניים של כולנו מצטעפות.
לכבוד יום הכיפורים הבא עלינו,
אני מבקשת להעביר את האשמה,
למי שבאמת ראוי לה,
ממשלת ישראל העלובה.
אתם המנהיגים. את האשמים.
קחו אחריות.
את האשמה לא ישאו האמהות,
החפצות בחיי ילדיהן/ם,
לא אלו שבתפוצה ולא אלו שבמולדת,
אנחנו טובות בלייצר חיים, לאהוב, לטפח, להזין,
לחנך לערכים, לגדל, לחבק, לעודד, להכיל.
ואנחנו לביאות,
כשזה מגיע לילדים/ות שלנו.
ראו הוזהרתם.
יום הכיפורים בפתח,
מצרפת שלושה ספרים,
שעשו לי את השנה האחרונה,
ויככבו כמובן בשעת ספרות.
המלצת צפייה אחת, מצויינת,
סרט המופת של האחים היימן,
שעוסק ברילוקשיין, אמהות, אשמה וזהות,
וגרם לי לתעוקת פופיק קשה.
ושני שירים שנוגעים עמוק בנשמה,
׳פופיק׳ / יערה בר,
׳מה שלומך אחות׳ /נעמי שמר,
בביצוע המרגש של,
ריימונד אבוקסיס וחווה אלברשטיין- כאן
׳תפילת האמהות׳/ יעל דקלבאום,
של 'נשים עושות שלום'.
יד ענקות/ דנה ג פלג
יום חמישי
7.11.24
בני טובים/ כנרת רוזנבלום
יום חמישי
12.12.24
ומופע אחד, יחיד ומיוחד,
של אחיותינו מ׳שפת אם׳ במולדת.
