מציאות ותקווה

השבוע, לראשונה, 

צפיתי בסרטון חטיפת התצפיתנית.

לא ראיתי שום סרטון מאז האסון,

שקעתי לתוך עשיה,

זנחתי את תפקידי כאמא, כבת, כאחות,

ופשוט יריתי חמ"לים לכל עבר,

מטביעה את יגוני בעשיה,

מטורפת.

פעלתי על אוטומט, 

מעט שעות שינה,

ואינספור קבוצות וואטספ,

מאות הודעות מידי בוקר,

פגישות, תרומות, בקשות,

חיבורים, דמעות, חיוכים,

רק כדי לגלות, 

כעבור שבעה חודשים,

ש כ ל ו ם, כ ל ו ם,

כ ל ו ם,

כ

ל

ו

ם

לא קרה.

הוא הראש והוא אשם,

ממשלת הדמים בראשותו, 

עדיין שם, מלאת עזוז,

ששה אלי קרב.

גם עלי התאנה, שם.

מכסים את ערוות הממשלה,

הנכשלת, 

המושחתת, המפקירה.

מספר החטופים החיים,

במגמת ירידה,

ועוד מעט, 

לא יהיה את מי להחזיר.

ואנחנו, נמשיך להתפלמס ולריב.

מלחמת האחים בעיצומה,

האנטישמיות, מרקיעה שחקים,

כולנו מנסים לתרגל שיגרה,

בשביל השפיות,

בתוך צער אינסופי וכאב,

ועם שק רגשות אשמה.

אני מתבוננת, 

בעיניהן המבועתות,

וחושבת לעצמי, 

הן בנותינו, 

אחיותינו,

דם מדמינו,

ועדיין,

אנחנו כאן, 

הן שם,

ומשפחותיהן,

הן ורק הן,

חיות בסרט אימה.

מידי פעם זורקים עלינו ספין,

לעיתים בכוונה, לעיתים בלי,

ארוויזיון או תחקיר מעורר פלצות,

(תודה דרוקר על האומץ והחשיפה, 

צפינו עם שקיות הקאה)

לרגע,

אנחנו מתאחדים מול שנאת החמאס,

ואז יחד מול שנאת הגויים,

ושוב מתאחדים מול,

שנאת הימין/ ביבי/ רגב/ משיחיים/

חרדים/ פרזיטים/ יורדים/ 

שמאלנים/ פרוגרסיביים.

אני מוצאת, שהימין הקיצוני דומה, 

באופן מפתיע,

לשמאל הקיצוני, 

הפרוגרסיבי המטורלל,

גם אלה וגם אלה,

איבדו אחיזה במציאות,

עושים 'מחקר' ב'טיקטוק',

מפיצים פרשנות ב'טוויטר',

קוראים 'חדשות' ב'פייסבוק',

ועוטפים בויזואליות ב'אינסטוש'.

ומתחשק לי לשלוח את

נציגי הקצוות ההזויים,

לקיטנת קיץ,

על חוף הים בעזה.

שאלה, יתיישבו שם,

להפריח את ההרס והשממה,

ואלה, יתנדבו שם,

ויעשו 'תיקון עולם'.

ובין לבין,

אני, כמו כולם,

עובדת בלייצר שיגרה, נחמה, שפיות.

אחרי האסון,

רציתי להתקשר לסבא וסבתא שלי,

שמתים כבר כמעט ארבעה עשורים,

ולשאול אותם,

איך קמו אחרי השואה,

איך הקימו משפחה אחרי שקברו ילדים,

והאם נחזור אי פעם לחייך ולשמוח, ממש...?

השבוע, במפגש לניצולי שואה,

בהנחיית שירלי יובל יאיר הנפלאה,

וקלפי התודו ליסט הנהדרים שלה.

מצאתי את התשובה,

ברוח האדם.

(המיזם המופלא הזה,

בה הקהילה תומכת בניצולי שואה,

בהנהגתה של נעמה לוגסי האלופה, 

ובתמיכה של שחקניות נשמה,

מאיה ורדי שושני, ציפי זק, רונית פורמן,

אביבית שטיינהרט, מלי לב רם, מירי רובין,

עידית יולי וכל שאר המתנדבים המסורים)

אז בשם רוח האדם,

וכדי לפזר קצת אבקת תקווה,

שלושה אירועים שלא תרצו להחמיץ השבוע.

ושוב,

בזכותן של נשים ויצירתן.

מחר, יום שישי 31.5, 

ערב קל"ב בלוס אלטוס.

ליהיא לפיד, במופע נשי.

מופע נוקב ומחוייך על 'אשת חיל',

הכובעים השונים לראשן של אמהות ונשים,

משפחה, זוגיות, חלומות ומציאות.

ההרשמה כאן

ביום ראשון, 1.6

תיקון ליל שבועות קהילתי,

עם ליהיא לפיד ודנה ברגר,

בלב של הקהילה,

OFJCC PALO ALTO

כפי שהתרעתי, האירוע 

Sold Out

אבל שווה לבדוק ברשתות,

על ביטולים וכרטיסים שמתפנים.

ביום שלישי הקרוב, 4.6

 שעת ספרות עם 

איריס אליה הכהן.

מפגש זומי

TLV 21:00

NY 14:00

SF 11:00

מפגש אחרון לעונה.

איריס אליה כהן,

סופרת, מחזאית ומשוררת מחוננת,

עם 'גלבי', ועוד הצצה,

לסיפרה החדש 'מיין הארט'.

שני לבבות פועמים בשני הספרים,

האחד, מזרחי והשני, אשכנזי.

ושניהם גם יחד הם הסיפור שלנו,

חלק מהפסיפס העדין והמורכב,

של העם היהודי.

בלי ספויילרים, לכו לקרוא...!

ההרשמה כאן

מחשבות מתנצלות על פריחה

ושוב פסח, 

סדר, ממש לא בסדר,

חג חירות, נטול חירות.

מימונה, 

ללא אורחים ובלי שמחה.

חג אביב ופריחה,

עם מרבדים צבעוניים של פרחי העונה,

האם האביב מכה בי תמיד כך…?

או שלשם, 

אני בוחרת להפנות את המבט,

כדי לאפשר קצת מרחב נשימה.

כבר למעלה מחצי שנה,

שאני מתעוררת עם מועקה,

הולכת לישון איתה.

כבר למעלה מחצי שנה,

שמקיף אותי, אותנו, עצב גדול,

שהחרדה משתלטת על הכל.

אני מתקשה להיזכר איך,

נראו הימים שלי, שלנו,

לפני השבר הגדול,

לפני האסון,

לפני החורבן.

מצד אחד, 

כולנו עושים מה שאפשר,

ומסייעים איפה שרק ניתן.

ועדיין, זה מרגיש, 

חסר טעם, גרגיר אבק,

שום כלום, 

עשייה שלא ממש משנה. 

ומצד שני, 

כמו שחברה אהובה, אומרת לי,

׳אני עובדת בנסיון לייצר שימחה׳,

אז גם אני, בדיוק כך.

מפנה את מבטי מידי פעם,

לכיוון הפריחה.

האם האביב תמיד כך, 

יפה כל כך…?

האם מרבדי הצבעים,

השוטפים את מלוא העין חדווה, 

קמים לתחייה מידי שנה? 

או שלפנינו פרס תנחומים,

פעולת הסחה, 

סוג של ספין …? 

אני משתדלת לצאת כל יום לטבע,

חושבת בליבי על אחינו ואחיותינו,

הנמקים במנהרות בעזה.

אלה, שנמנע מהם אור יום

ומרהבי הפריחה. 

אלה, שנמנענו מהם/ן,

חייהם/ן, משפחתם/ן, חירותם/ן,

האם יש בהם/ן עוד תקווה? 

אלה, שהחמיצו כבר שתי עונות השנה,

כל כך הרבה אירועים וחגים, 

אלה, 

שהם/ן חיים, מתים. 

אלה, 

שכותבים/ות עכשיו בנאקתם/ן ובדמם/ן,

את ה׳היגדת לבינך/תך הבא….’ 

אני מוצאת שבכל טקסט, 

שאני כותבת או קוראת,

בכל ברכה לשובם/ן,

מתגנבת לליבי, 

ציניות קלה. 

מתפללת ומבקשת,

שלא נהפוך את זה לעוד קלישאה.

אני לא מדינאית,

לא פוליטיקאית,

וממש לא קוסמת.

אני סתם עוד אזרחית מודאגת,

בקצה העולם. 

אבל אני רוצה אותם/ן בחזרה,

ועכשיו. 

כי אוזל הזמן,

והסיכוי להשיבם/ן בחיים, קטן. 

כי צער המשפחות, 

אינו נתפש, אינו ניתן להכלה,

זאת התעללות לשמה. 

כי מצוות פדיון שבויים,

היא מצוות על. 

כי חטיפתם/ן, היא אות קין, 

על הממשלה, על ההנהגה, 

על היעדר מנהיגות,

על השחיתות, שפשתה בכל. 

אבל גם עלינו, על כולנו,

שנרדמנו בשמירה. 

בשמירה, 

על הדמוקרטיה, על הערכים,

על המדינה. 

בלעדיהם/ן,

לא יהיה היום שאחרי,

לא יהיה שיקום,

לא תהיה שיגרה. 

ולא באמת תהיה מדינה,

בטח,

לא כמו שאנחנו זוכרים אותה. 

ובינתיים,

בין לבין פעילות או התנדבות,

בתוך נסיון אינסופי, 

ולעיתים, כה עקר,

לעשות טוב. 

אני גם מפנה מבט, 

מסובבת את הראש. 

לפריחה, להתחדשות הטבע,

לתרבות, לאסתטיקה, 

למה, שמייצר לי שמחת נחמת פרותא. 

חולקת בשמחה,

מוזמנים/ות להצטרף אלי,  

הפריצה/ יובל אברמוביץ'

יום חמישי 

May 2nd

TLV 21:00

SF 11:00

NY 14:00

ביום חמישי הקרוב,

אארח בשעת ספרות את 

יובל אברמוביץ', על ספרו ׳הפריצה׳.

נשוחח עם אברמוביץ', 

עיתונאי, תסריטאי, שחקן, 

סופר ומרצה, על חלומות והגשמה,

על חיים מלאים של סיפוק ועשייה. 

בואו!

להרשמה למפגש עם יובל אברמוביץ

גלבי/ איריס אליה כהן

יום שלישי

June 4th

TLV 21:00

SF 11:00

NY 14:00

סופרת, משוררת, מחזאית,

היוצרת המוכשרת מאחורי,

"מכתוב", "גלבי", "שחרחורות"

"סבתא טורבו" ו"אלף פואמות",

גם את המפגש הזה,

לא תרצו להחמיץ.

להרשמה למפגש עם איריס אליה כהן

זרות' בתיקון ליל שבועות'

יום שבת

June 1st

Palo Alto

ליהיא לפיד,

היא אורחת הכבוד, 

באירוע הדגל של הקהילה שלי,

תיקון ליל שבועות.

השנה, לראשונה, נצא מהמסך,

לשיחה בlive, על סיפרה, ׳זרות׳. 

שיח אינטימי על כתיבה, 

ועל החומרים מהם עשויה היצירה.

נעמיק בזרות ובשייכות, 

במשמעות הישראליות בארץ ובתפוצה, 

נדבר על טראומה ופוסט טראומה,

על הפצעים והריפוי שאהבה מביאה. 

בואו לפאלו אלטו, לתיקון. 

להרשמה

להרשמה לתיקון ליל שבועות 

מיה טבת דיין

לפני כמעט שבועיים, 

התארחה בשעת ספרות,

מיה טבת דיין,

לשיחה על ׳פמיניזם, כפי שלימדתי את בנותי׳,

מפגש מהורהר על נשיות, מגדר ושחרור,

היה וואוו…! 

הזדמנות להודות למיה על שעה מופלאה.

הספר, 

היה מתנת החג שלי, 

לבני ולבנותי,

וגם לכמה מחברותי. 

ממליצה בחום, 

על קבוצת הווטסאפ של מיה.

שש דקות בשישי, קבוצת הווטסאפ של מיה

 

הפודקאסט של שירלי קרייזל

אם גם אתם/ן כמוני, 

זקוקים לאסתטיקה ולמרחב נאה ומסודר,

להרגשה טובה של שליטה קטנה.

תקשיבו לקול החם והמלטף של שירלי,

שכבר התארחה אצלנו,

עם ׳הבית האופטימי׳,

מבטיחה לכם/ן, הנאה צרופה,

והנעה לפעולה:-)

סיפורו של פסנתר, מהבית האופטימי

הפודקאסט, שיר אחד,

נכנס לחדרי הלב ב׳אשכנזיה׳, 

המלצתי עליו לא אחת…! 

מאיה קוסובר וניר גורלי,

מעמיקים בשירה עברית ובמוסיקה ישראלית,

ועכשיו בגירסתו החדשה, לצפיה, 

שני הפרקים הראשונים,

כל כך מתאימים לתקופה.

שיר אחד בגירסת הטלויזיה

טיפול זוגי, 

העונה הישראלית השנייה. 

ההתמכרות החדשה שלי.

ל'טיפול זוגי' האמריקאי, 

התוודעתי לראשונה לפני כמה שנים,

מאז, יצאה העונה הראשונה הישראלית,

ועכשיו, העונה השניה,

עם שרי אופיר לביא,

מטפלת זוגית ומינית מוסמכת,

שהיא לא פחות ממצויינת.

צפיית מראה, 

שתע/אמת אתכם/ן עם מי שאתם/ן,

ביחיד ובזוג. 

מה החולשות והחוזקות, הערכים, 

איך אתם אוהבים ורבים…? 

ההשוואה בין הגירסה האמריקאית לישראלית, 

היא מרתקת, 

משום שהיא מלמדת על פערי תרבות,

בקיצור, קבלו המלצה,

שתהפוך אתכם ליותר 'מודעים'.

לטיפול זוגי העונה השנייה

אם אהבתם את הבלוג, 

ואת שעת ספרות , 

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי, 

לקבוצת הווטסאפ של שעת ספרות