אל תסתכל בקנקן אומר הפתגם אלא במה שיש בתוכו.
ואל תשפוט ספר לפי כריכתו,
ואני לא…?
אני קוראת והמון,
ספרות יפה, ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות,
הגות, שירה, סיפורים קצרים,
ספרות עברית, ספרות זרה,
קלאסיקה וגם ספרות קלילה,
אני פשוט אוהבת לקרוא.
ועדיין, מעצבת פנים,
נבוכה להודות, שאני גם נמשכת לכריכות,
הן מפתות אותי, קורצות, מדליקות.
(וזה עוד לפני שדיברנו על ספריות וחנויות ….)
אז אני מעיזה לשאול את נטעלי גבירץ המופלאה,
'ספרי מה מאחורי הכריכה?',
" טריביוט לדיוויד הוקני",
כותבת בצ'אט, בר בן יוסף,
"ובריכותיו…"?
ונטעלי משיבה, על חיבתה הכנה לבריכות שחיה,
ומיד מספרת גם על התפוזים ב'מתנדבת',
ומשבחת את המעצבת נעמה נחושתאי,
שאחראית, לשתי הכריכות הכובשות לבבות.
היא מספרת על הכריכות שלה,
שהן כמו הבטחה גדולה, מפתות, נחשקות,
אבל לא ממש חושפות את סוד הספר הגדול,
ודווקא, כשנדמה לי שאין רדודה ממני בזאת השאלה,
אני עולה ברשת על הראיון הזה,
שנטעלי העניקה לדפנה לוי, מישראל היום,
"יש בספרות הישראלית איזה משהו חמור סבר, שפחות קיים בעולם. עטיפות של ספרים בחו"ל תמיד הרבה יותר מפתות. כמו אריזה של כל מוצר אחר, גם אריזה של ספר אמורה ליצור נחשקות, להתקשר לתוכן אבל לא להגיד 'שלום, אני ספר נורא רציני'. זה לא משנה אם אני כותבת על אונס בקיבוץ או על מוות בלידה ועל אלימות במשפחה, זה תמיד יהיה באיזשהו אופן סרקסטי וגם מצחיק וגם מלא המצאות, בלי כובד ספרותי קלאסי. במובן הזה אני חושבת שהעטיפות של הספרים שלי כן משדרות משהו מהאופי של הכתיבה שלי. את העטיפות עיצבה נעמה נחושתאי, שהגיעה מתחום המיתוג, שהבינה שלספר שלי אי אפשר להצמיד ציור של אגון שילה (צייר אוסטרי שנפטר בתחילת המאה ה־20, ד"ל), כי הספר קורה עכשיו…"
מה עוד שאלנו את נטעלי גבירץ?
המון שאלות, חלקן קצת יותר עמוקות,
והיא השיבה על כולן בחינניות וכנות כובשת לבבות ומסך.
אל תשפטו ספר לפי כריכתו,
ב ו א ו לבנות איתי קהילה,
שמפיצה לכל רחבי העולם את המילה העברית הכתובה,
בואו נעשה כבוד לספרות ישראלית יפה,
אנחנו עם הספר, והיי,
זכות, שהיא גם חובה.
ההרשמה למפגש עם יעל נאמן
יום רביעי 5.11
הרשמה- היה לך טוב או היה לך רע
ההרשמה למפגש עם שהרה בלאו
יום שלישי 2.12
ההרשמה למפגש עם דפנה לוסטיג
יום רביעי 14.1.26
ההרשמה למפגש עם יעל טבת קלגסבלד תפתח בקרוב
