השבוע, לראשונה,
צפיתי בסרטון חטיפת התצפיתנית.
לא ראיתי שום סרטון מאז האסון,
שקעתי לתוך עשיה,
זנחתי את תפקידי כאמא, כבת, כאחות,
ופשוט יריתי חמ"לים לכל עבר,
מטביעה את יגוני בעשיה,
מטורפת.
פעלתי על אוטומט,
מעט שעות שינה,
ואינספור קבוצות וואטספ,
מאות הודעות מידי בוקר,
פגישות, תרומות, בקשות,
חיבורים, דמעות, חיוכים,
רק כדי לגלות,
כעבור שבעה חודשים,
ש כ ל ו ם, כ ל ו ם,
כ ל ו ם,
כ
ל
ו
ם
לא קרה.
הוא הראש והוא אשם,
ממשלת הדמים בראשותו,
עדיין שם, מלאת עזוז,
ששה אלי קרב.
גם עלי התאנה, שם.
מכסים את ערוות הממשלה,
הנכשלת,
המושחתת, המפקירה.
מספר החטופים החיים,
במגמת ירידה,
ועוד מעט,
לא יהיה את מי להחזיר.
ואנחנו, נמשיך להתפלמס ולריב.
מלחמת האחים בעיצומה,
האנטישמיות, מרקיעה שחקים,
כולנו מנסים לתרגל שיגרה,
בשביל השפיות,
בתוך צער אינסופי וכאב,
ועם שק רגשות אשמה.
אני מתבוננת,
בעיניהן המבועתות,
וחושבת לעצמי,
הן בנותינו,
אחיותינו,
דם מדמינו,
ועדיין,
אנחנו כאן,
הן שם,
ומשפחותיהן,
הן ורק הן,
חיות בסרט אימה.
מידי פעם זורקים עלינו ספין,
לעיתים בכוונה, לעיתים בלי,
ארוויזיון או תחקיר מעורר פלצות,
(תודה דרוקר על האומץ והחשיפה,
צפינו עם שקיות הקאה)
לרגע,
אנחנו מתאחדים מול שנאת החמאס,
ואז יחד מול שנאת הגויים,
ושוב מתאחדים מול,
שנאת הימין/ ביבי/ רגב/ משיחיים/
חרדים/ פרזיטים/ יורדים/
שמאלנים/ פרוגרסיביים.
אני מוצאת, שהימין הקיצוני דומה,
באופן מפתיע,
לשמאל הקיצוני,
הפרוגרסיבי המטורלל,
גם אלה וגם אלה,
איבדו אחיזה במציאות,
עושים 'מחקר' ב'טיקטוק',
מפיצים פרשנות ב'טוויטר',
קוראים 'חדשות' ב'פייסבוק',
ועוטפים בויזואליות ב'אינסטוש'.
ומתחשק לי לשלוח את
נציגי הקצוות ההזויים,
לקיטנת קיץ,
על חוף הים בעזה.
שאלה, יתיישבו שם,
להפריח את ההרס והשממה,
ואלה, יתנדבו שם,
ויעשו 'תיקון עולם'.
ובין לבין,
אני, כמו כולם,
עובדת בלייצר שיגרה, נחמה, שפיות.
אחרי האסון,
רציתי להתקשר לסבא וסבתא שלי,
שמתים כבר כמעט ארבעה עשורים,
ולשאול אותם,
איך קמו אחרי השואה,
איך הקימו משפחה אחרי שקברו ילדים,
והאם נחזור אי פעם לחייך ולשמוח, ממש...?
השבוע, במפגש לניצולי שואה,
בהנחיית שירלי יובל יאיר הנפלאה,
וקלפי התודו ליסט הנהדרים שלה.
מצאתי את התשובה,
ברוח האדם.
(המיזם המופלא הזה,
בה הקהילה תומכת בניצולי שואה,
בהנהגתה של נעמה לוגסי האלופה,
ובתמיכה של שחקניות נשמה,
מאיה ורדי שושני, ציפי זק, רונית פורמן,
אביבית שטיינהרט, מלי לב רם, מירי רובין,
עידית יולי וכל שאר המתנדבים המסורים)
אז בשם רוח האדם,
וכדי לפזר קצת אבקת תקווה,
שלושה אירועים שלא תרצו להחמיץ השבוע.
ושוב,
בזכותן של נשים ויצירתן.
מחר, יום שישי 31.5,
ערב קל"ב בלוס אלטוס.
ליהיא לפיד, במופע נשי.
מופע נוקב ומחוייך על 'אשת חיל',
הכובעים השונים לראשן של אמהות ונשים,
משפחה, זוגיות, חלומות ומציאות.
ביום ראשון, 1.6
תיקון ליל שבועות קהילתי,
עם ליהיא לפיד ודנה ברגר,
בלב של הקהילה,
OFJCC PALO ALTO
כפי שהתרעתי, האירוע
Sold Out
אבל שווה לבדוק ברשתות,
על ביטולים וכרטיסים שמתפנים.
ביום שלישי הקרוב, 4.6
שעת ספרות עם
איריס אליה הכהן.
מפגש זומי
TLV 21:00
NY 14:00
SF 11:00
מפגש אחרון לעונה.
איריס אליה כהן,
סופרת, מחזאית ומשוררת מחוננת,
עם 'גלבי', ועוד הצצה,
לסיפרה החדש 'מיין הארט'.
שני לבבות פועמים בשני הספרים,
האחד, מזרחי והשני, אשכנזי.
ושניהם גם יחד הם הסיפור שלנו,
חלק מהפסיפס העדין והמורכב,
של העם היהודי.
בלי ספויילרים, לכו לקרוא...!
