קרינה, לירי, דניאלה, אגם,
נעמה, רומי, אמילי, ארבל,
ירדן, קית, גדי ועופר.
השיבה הביתה של חטופינו,
טיפין-טיפין,
אחרי שממשלת החורבן הפקירה אותם/ן
כמעט חמש מאות ימים.
ואני מרגישה מחוברת, ודואגת,
מתעוררת בלילות שטופת זיעה,
כל שעה עגולה לעקוב אחרי עדכוני השחרור.
הגוף שלי נכנס לחרדה
ומגיב רע כשאני רואה את ההמון צובא עליהן/ם. אני צוללת לכל סרטון ולכל כתבה,
כולל הלרלורים המיותרים של העיתונאים/ות.
ומצד שני,
כמה חשוב לכבד את פרטיות הניצולים והמשפחות הגיבורות,
שהפכו בעל כורחן לסלברטיאים/ות,
מהסוג שאף אחד/ת לא רוצה להיות.
אני מרגישה, שכפו עלינו ריאליטי פסיכופתי. מהצד של תתי האדם, לא היו לי ציפיות,
אבל ההנהגה העלובה שלנו,
אשמה, אחראית
וחייבת לשלם את המחיר.
את כולם/ן עכשיו…!
* מטעמי סלידה מצביעות ומצדקנות יתר,
לא כללתי את שמות התיאלנדים,
על אף ששמחתי מאוד על שחרורם,
ואני כוללת אותם ב'מודה אני' השבועי.
שירלי
הדיסוננס הבלתי נתפס בין המולדת לתפוצה,
בין האישי לציבורי,
בין השגרה לימים ההיסטוריים האלה,
שאנחנו חווים, מזמן לי הרבה מחשבות.
אני מוצאת את עצמי מודה,
מדי יום, על הטוב.
את ההרגל הזה אימצתי מזמן.
אבל עכשיו יש לי כלי מדהים,
ה'תודו ליסט' של שירלי יובל-יאיר,
שהבליחה לשעת טובה בשעת ספרות,
ומשם כבר גררתי אותה פעמיים למפגש הודיה
עם ניצולי השואה של העמק.
משחק ההודיות משדרג לי כל מפגש,
בקיצור, הכי, הכי ממליצה…!
ל'תודו ליסט' של שירלי
שלומי
את שלומי שבן כבר יצא לי לראות כמה פעמים. האיש וירטואוז,
מלהטט על הפסנתר בכישרון רב.
אבל השבוע,
כששמעתי לראשונה את השיר על אשת החייל,
על במת הבית ב-JCC שלנו
(שורה ראשונה באמצע…!
נסתרות דרכי האלוהים:-),
היה זה בוקס אמיתי בבטן של שיר מחאה מתוחכם.
וכששלומי סיים עם 'מודה אני'
של האדמו״ר רבי מאיר אריאל בעל הנס,
וואוו, כולנו דמענו.
הנה ההודיה שלי ליום הזה,
ליפעת אורגד, לרונית ג’ייקובס, לענבל שגב, לצוות המהמם של ה-ICC
ולקהילה האהובה הזאת,
שהיא כבר מזמן סוג של משפחה מורחבת.
ורד וגליה
השיר הנכון
אם גם אתם/ן זקוקים/ות למנת שירה ביום,
ושיח נשים שיעיף לכם/ן את הצ׳אקרות לאלפי כיוונים,
תירשמו לפודקאסט הנפלא של ורד עצמון וגליה שושני, ותקבלו לוואטסאפ, מידי שבוע,
כמה דקות מזוקקות טוב,
שירה מעוררת מחשבה.
והשבוע, ויסלבה שימבורסקה,
המשוררת האהובה עליי.
לשיר הנכון
איימי
Amy Sherald
SFMOMA
גילוי נאות – אני מהמתמכרות.
כבר ביקרתי שלוש פעמים בתערוכה המדהימה הזאת, ועוד רגלי נטויות…!
איימי שרלד מציירת כרזות פופ ארט של נרטיבים מבוימים וזהויות מעוצבות.
היא יוצרת דיוקנאות של אפרו-אמריקאים,
לרוב כאלה שהיא פוגשת במהלך יומה.
איימי מיטיבה לשלב דיוק ריאליסטי אמריקאי עם אלמנטים פנטסטיים כמו תלבושות צבעוניות ואביזרים סוריאליסטיים – חליפות מפוספסות, גביעי גלידה מרובי שכבות, ארנבים בכובעים ועוד. הגודל העצום של היצירות,
כמו גם הרקע הצבעוני והעשיר מוסיפים לממד החזותי של כל יצירה,
תוך תשומת לב לפרטים, כמו בחירת האביזרים, סגנון הלבוש והבעת הפנים.
שרלד מתארת את יצירתה,
כאמצעי להציג דימויים של אפרו-אמריקאים מעבר לנרטיב ההיסטורי השולט,
ומדגישה כיצד ציוריה משקפים את החוויה השחורה בהווה ובעבר.
לתושבי העמק – אל תחמיצו!
עד מרץ בSFMOMA.
תמרה
Tamara de Lempicka
De Young
הכרתי אולי שתי עבודות של תמרה,
לפני שגררתי שתי חברות טובות למוזיאון בשבוע שעבר.
לא הכרתי את סיפור החיים המרתק שלה,
ובוודאי לא את כל הסקנדלים של האישה פורצת הדרך הזאת.
עם יצירות שניחנו באלגנטיות קרירה ותחושת חושניות נועזת, תמרה דה למפקה (1894–1980) סייעה להגדיר את סגנון האר-דקו.
ציוריה משקפים את הזוהר והאנרגיה של פריז שאחרי המלחמה,
ואת הברק הקוסמופוליטי של הוליווד.
התערוכה הזאת, היא הרטרוספקטיבה המוזיאלית הגדולה הראשונה של למפקה בארה”ב,
ןהיא מציגה יותר מ-100 יצירות,
כולל עבודותיה הפוסט-קוביסטיות מפריז של שנות העשרים,
דיוקנאות ונשים בעירום,
וכן טבע דומם מלנכולי מימיה האחרונים במקסיקו ובארה”ב.
והיא כמובן יהודייה מבית,
שנישאה לשני בעלים יהודים
וניהלה רומנים מפוארים (בהם, היא פחות הקפידה על המוצא והמגדר:-).
אל תחמיצו את הסרט ביציאה,
ב-De Young, עכשיו…!
מאיה, אורנה, יניב
ארבעה מפגשים טובים באים עלינו בחודשיים הקרובים – שלושה בזום ואחד בלייב…!
כל הפרטים כאן.
יום חמישי
6.2.2025
יש עוד מקומות,
הפיצו את הטוב!
חנינה- נרשמים כאן
יום חמישי
6.3.2025
עוד מעט אור- הרשמה
יום חמישי
27.3.25
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו- הרשמה
יום ראשון 2.3 בלייב
לייב- דורית חכים ואוריין צ'פלין- הרשמה
דורית ואוריין
שעת ספרות בלייב!
ובמולדת 2.3
ואפרופו, 'אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו של איצקוביץ',
ובכן, שתי נשים דווקא כן עזבו.
אחת, את פאלו אלטו,
השנייה את טקסס.
עם שתי הנשים המופלאות האלה,
אשוחח על רילוקיישן והגירה,
על נשים ויצירה, על קולנוע וספרות,
על זהות ושייכות.
תכירו:
דורית חכים קרמר / הכיוון מערב
ואת אוריין צ’פלין / ארבע שעות ביום,
משהו קורה לבלה, שחוקים
מספר המקומות ממש מוגבל,
ההרשמה אישית ומחייבת.
לקבוצת וואטספ שקטה ומלאה כל טוב
