Tuesday, July 17, 2018

סלט ישראלי על קצה המזלג




מי מפחד?

מי מפחד כשהוא שומע ׳אללה הוא אכבר...״?
שואל חסן אגברייה, המנהל המיתולוגי של ׳גשר על הוואדי׳,
את נבחרת ״סלט ישראלי״.
רק הגיע, רק פתחנו את ההרצאה וכבר, טאדאם, 
הוא מפיל עלינו פצצה.
אני נזכרת בטיול למרוקו, בסמטאות הצפופות של פאס ומרקש,
המואזין הקורא לקהל מאמיניו להתפלל, 
איזה רעד עבר בי, איך פחדתי, איך סוככתי בגופי על ילדי,
איך בושתי ונכלמתי מהפחד שתקף אותי. 
איך נזכרתי מיד בשיעורי ההיסטוריה, 
אני מרצה על אנטישמיות ועלילות הדם,
האין אני נוהגת באחר, אותו דבר?
האין אני תוצר של מערכת חינוך יהודית חילונית ומתבדלת?
איך יתכן שחייתי כאן עד בגרותי ואין לצידי אף חבר מוסלמי? נוצרי? דרוזי?
ולא רק לי, אני מוקפת בבועה של אנשים כמותי.
נאום השבטים של ריבלין, המסע שלי לפולין אל שורש הרוע והפחד מהמואזין,
מערבולת של חוויות ורגשות הבהירו לי, 
׳סלט ישראלי׳ יהיה הפתרון לפחד הזה שמפעפע בין המגזרים.
סלט יהיה הגשר לכל המחסומים והגדרות שבונים לנו הפוליטיקאים,
שמלבה התקשורת, שמעצימה הרשת החברתית.
אהבת חינם תהיה התשובה לשנאת חינם.

חסן מתחכם, מקשה ומחדד את השאלה,
״מי מפחד כשהוא שומע ׳אללה הוא אכבר׳, באוטובוס...״?
אני מיד עוברת לצד המפחד, 
ומסביבי גם כל הערבים של הנבחרת, 
עכשיו כולנו צוחקים.








חלומות מתגשמים

לפעמים, חלומות כן מתגשמים
בשבוע שעבר זה קרה לי, הגשמתי חלום.
המיזם ״סלט ישראלי״ יצא לדרך, 
סמינר המנהיגות הסתיים בהצלחה גדולה,
מאז, אני על ענן.
לא יעזור לכם כלום, חזרתי להאמין באדם,
חזרתי לקוות שהמדינה עוד תתעשת ותעלה על הדרך הנכונה.
כל כך הרבה אנשים טובים מסביבי,
כל כך הרבה רגעים נצרבו על ליבי, 
מחממים אותו באהבה ותקווה, שקשה להעלותם על הכתב.
אני יודעת, די נסחפתי, 
השתוללתי עם וידאו ותמונות מרגשות ברשת,
ניסיתי לשתף בקסם שהתרחש במחזור הראשון של סמינר המנהיגות, ׳סלט ישראלי׳, לא בטוחה שהצלחתי.
רק מי שנכח שם, 
חי, נושם, אוכל, חווה סלט, 
יבין על מה אני כותבת.
מנה מזוקקת של אופטימיות צרופה, 
שתלך עם הנבחרת,
לדרך ארוכה וטובה.





סלט על קצה המזלג

אז מה עשה לי את זה? רוצים לטעום סלט? ובכן, ממש כך.

לראות בני נוער שעד עתה היו זרים גמורים, 
תוצר של מערכות חינוך נפרדות וכלי תקשורת מפלגים, 
נשענים על רשתות חברתיות מפמפמות שנאה ושסעים,
משוחחים, מתקרבים, שרים ורוקדים,
כאילו הכירו זה את זה מאז ומתמיד.

להקשיב לשמונה עשר בני נוער מובילים,
לבושים לבן בחולצות של סלט, שרים בגרון ניחר את ״וויקפדיה״ של חנן בן ארי, ומבקשים ״אל תכלאוני בשום כלוב....אני הכל, אני לא כלום, אור אינסוף עטוף בגוף...״,לשמוע בקולם איך הם מתקרבים יום יום אל המילים, מבינים אותן הכי עמוק שאפשר,
מפנימים שאפשר לעשות שינוי, שניתן.
אני דומעת, אני מתרגשת, 
מעולם לא הייתי כל כך מאושרת.

לחייך חיוך רחב, 
כשכל הפעלה, מפגש, ארוחה, הופכת לריקוד סוער ושמח למוסיקה בכל השפות, בכל המקצבים ומכל התרבויות..
וכולם, כ ו ל ם רוקדים, 
כן, כן, בטח! גמאני.

להתרגש כשהבנים הערבים (מוסלמים, דרוזים ונוצרים, דוברי ערבית) מתעקשים להצטופף בחדר אחת עם הבנים האתיופים, 
מריצים צחוקים עד השעות הקטנות של הלילה,
מקבילים בין ערבית לאמהרית, 
ומתלהבים מהדומה והשונה.

לשמוע את רנין, אשת חינוך מרשימה מטמרה, 
מלמדת את כל נבחרת סלט שיעור במנהיגות וגורמת לכולנו,
לרצות להיות קצת כמוה.

להיווכח שאפשר אחרת, כשאמיר המדריך, 
מבטיח לקחת את רוח סלט לבאקעא אל גרביה,
ולייצר מפגשים של נוער ערבי ויהודי.

לרוות נחת כשאסעד וגיל מתראיינים לעיתון, והכתב מחמיא על העומק והבגרות, ואני מתנפחת מגאווה כאילו הייתי איזו אמא שניה.

להתרגש עד דמעות, כשהחבר׳ה שלא שוחים,
מצליחים להרביץ בריכות בעמוקים. 

להתלהב, כשכל הנבחרת תופסת גלים ומצליחה לעמוד על הגלשנים.

לעוף עד השמיים, כשיונאס ובנימין מצאו פתרון יצירתי לחניות נכים,  המחשבה שחשבו על האחר, מוכיחה לי שאהבת חינם מדבקת....!

להתאהב כשהחבר׳ה מתלוננים על המרצה,
״הוא ניסה לפלג ביננו, לפרק אותנו כקבוצה עם הפרובוקציות שלו, אבל אנחנו לא ניתן לו....כי קודם כל, אנחנו חברים...״

להאמין שאפשר גם אחרת, כשעולים על שולחן הסלט נושאים מורכבים כמו חוק הלאום, ועדיין מתקיים דיון בסובלנות וכבוד.

להתפלא לנוכח קבלת שבת ברוח שישי סלט, בערבוביה של ריקוד אתיופי, דבקה והורה, בהתלהבות גדולה.

להתפעל איך ירדן ברגישות ותבונה אינסופית מוליכה את הקבוצה תהליך חינוכי אמיתי.
יד ביד, משאלת הזהות, מי אני? לחגיגה ולמורכבות של רב תרבותיות, למנהיגות, ממנהיגות ליזמות, משם ליזמות חברתית, כל הדרך, עד שיבער בכולנו, ״תיקון עולם״,
ונשבע אמונים לעשות, לשנות, לפעול.








ברכת הדרך

זה היה שבוע של הרבה אור, ניצוצות, ניצוצות של סובלנות, כבוד, דיאלוג, חוויה, לימוד, עשייה, השראה, גאווה, חברות, אהבה, תקווה, אומץ, אמונה, שמשו בערבוביה אחת את חזון הסלט. 
שמונה עשר בני נוער מובילים נבחרו מבין מאות להיות חוד החנית של ״סלט ישראלי״, הם יוצאים לדרך חדשה של עשיה ושינוי חברתי בין כל העדות, הדתות והמגזרים בחברה הישראלית. 
לא, זה לא יהיה פשוט, כבר לא באווירת קימאמה לחוף ים עם ריקוד הBubble ברקע. 
זה יתרחש בסיר הלחץ, שנקרא ׳מדינת ישראל׳, בצל הדיונים על חוק הלאום, עם התחממות הגזרה מדרום, לנוכח פערים חברתיים ואפליה, בחום ולחות איומה, 
לקחנו על עצמנו את המשימה, לעשות סלט.


מזל, דסאש, בנימין, יונאס, בת אל, מייסאן, 
לינה, דוניא, ליאור, אסעד, סובחי, גיל, שרעבל, 
נסרי, נגה, אימרי, ליאן, מריאן, 
אהובים שלנו, אני יודעת שאמרו את זה קודם, לפניכם,
אבל זה לא משנה, גאים בכם וסומכים עליכם שתשנו את העולם,
אחר כך מבטיחים, כמו שאומר השיר, יבואו כבר כולם....!








תודות

הזדמנות להגיד תודה אישית לכל האנשים המופלאים שגרמו לקסם להתרחש וליוו את מיזם ׳סלט ישראלי׳ מיומו הראשון, 
בעצות וחיבורים, פתחו דלתות, שאלו שאלות, חיבקו, חייכו, אתגרו, למדו, האמינו,  תמכו והשתתפו.

ירדן בן פורת, רנין דיאב ואמיר ענבוסי יקרים, תודה על הדרכה וכיוון, ערכיות וחינוך בשיר, בדיון, בריקוד, בהפעלה ומשחק, בים, בדשא נוף וביבשה :-)
נבחרת סלט התברכה בהדרכה ברמה גבוהה ומרשימה, זה לא היה מתרחש בלעדיכם, וכולנו אסירי תודה.

וועדת ההיגוי של סלט, דר׳ הילאל טרודי, דר׳ ניירוז זועבי, שרון גלפרין, שמואל יוסף, עומר זוננשטיין, ירדן בן פורת, 
תגידו, מה הייתי עושה בלעדיכם....? 
הכל הכל, הכל בזכותכם! 
עושים סלט בעצמנו כבר חצי שנה, מתלבטים, מתווכחים, 
לומדים הלכה למעשה את היופי והמורכבות ברב תרבותיות, חולמים יחד ומגשימים יחד. עונג צרוף לצאת אתכם למסע "סלט".

ליונה קנלר, מנהלת החשבונות האחת והיחידה, שדואגת שאסתדר עם התקציב, ומסירה ממני בירוקרטיה וחשבונות, מפנה אותי לחלום חלומות.

לאורי בראון גיל, על ייעוץ משפטי, אורי, אתה החבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי.

לעמית מאיר מרגלית מ"נוף משותף", תודה על התובנות והתמיכה בתוכן, על הנכונות לחלוק מנסיונך, אתה איש יקר!

אבישי נכון, אלון פרנס, אפי רמתי וטלי אבן צור מקימאמה, אין עליכם, לא היו ולא יהיו....!
כמה רוח ושמחה הבאתם למיזם ואיך נרתמתם באהבה לקסם הסלט, ברוח קימאמה עם מוסיקה ובריזה של ים, הייתם לנו הבית הטבעי לעשות בו סלט.

לדוברים מעוררי ההשראה, שבאו לחלוק איתנו סיפור ונטעו בכולנו תקווה ומחשבה, שמואל יוסף, דורון טיה, חסן אגברייה, אמיר אשכנזי ורחלי בללי, הפכתם את הסלט שלנו לעשיר ועמוק בטעם וברעיונות, הייתם לנו דוגמא חיה לאיך אפשר לשנות.

לברוריה שושני, מנהלת תוכנית המנהיגות בקריית ביאליק, ברוריה, שכולה נתינה אינסופית ואהבה צרופה, את מלכה!

לכל מנהלי בית הספר, מרכזי שכבות, וראשי התוכניות, שלא פחדו להמר על סלט, והכניסו אותנו בדלת הראשית באמונה גדולה, ולמיכל ישראלי מהריאלי, שהייתה הראשונה.

לנמרוד גליקמן ולעופר פנחסוב על התמונות הנהדרות.

לחברים שלי, שלא ראו ממני הרבה בביקור הנוכחי,
לילדים שלי, ששמחו לחלוק אותי עם ילדים אחרים,
ולאיש שלי, שמזכיר לי יום יום באהבה שאני יכולה הכל,
ת ו ד ה 




עוד על "סלט ישראלי",

סלט ישראלי, תוכנית מנהיגות לנוער

"ישראל היום", סלט ישראלי, שוברים את המחסומים

"בעניינים", בשבילי? סלט ישראלי

אתר הבית של סלט ישראלי

עמוד הפייסבוק של סלט ישראלי


No comments:

Post a Comment