׳אני ערבי יהודי שנשוי לערביה מוסלמית....׳ אומר צחי הלוי בראיון לעומרי אסנהיים, אולי בסשן הכי טעון של סלט ישראלי.
הוא מנסה לשבור את השתיקה הרועמת, שמשתררת בעיקבות התמונות של הסרט, זה שפתח את מפגש ׳פאודה׳.
אני זעה באי נוחות על הכסא שלי.
אולי הגזמתי קצת? להוריד כזאת פצצה טעונה של הסכסוך הישראלי פלשתינאי ביום השני לתוכנית?
אני תוהה מה חושבת לעצמה רנין, כשהיא צופה בתקציר ׳עובדה׳ על משימת הסתערבות בעזה.
אני מחפשת את עיניה החכמות במפגש, היא לא שם.
הווילון בבוקלמן מתנפנף,
היא יצאה.
למה?
לשתות מים ביום שרבי או כמחאה על הדיון?
מה חושבים כל הילדים של סלט שמזהים עצמם כ׳פלשתינאים׳…?
ולעומתם, איך מרגישים הדרוזים? הבדואים? שמשרתים בצבא ורואים את זהותם שלובה ונאמנה למדינה ?
ויחד עם זה השפה, התרבות, המראות, מרגישים להם הכי משפחה...? איפה הם בקונפליקט הזהות הזה?
מה מרגישים היהודים? הצברים? מצד אחד, אין ספק שהכרח המציאות של מיקום ישראל בשכונה הכי אלימה במזרח התיכון מחייב אותנו בצבא חזק ומתוחכם....
אבל הי, האם האופציה הצבאית לא אמורה להיות בבחינת המוצא האחרון?
האם מיצינו את כל האפשרויות המדיניות לשלום?
האם גם בני בנוער היהודים, נעים כמוני בין הצדקה לאשמה?
אני שואלת את עצמי ואחר כך גם בקול רם את כל שותפי לתוכנית,
האם אנחנו לא טועים כשאנחנו בוחרים במופגן לגעת בעמוקים? במורכבות?
האם לא נכון היה פשוט לחבר סביב מחנה קיץ, שעוסק רק בכיף......?
רנין חוזרת תוך דקות, שוב אני נרגעת,
שוב רק לשניות.
אסעד מקשה ושואל בגילוי לב, האין כאן פרובוקציה של המסתערבים? הוא מבקש לברר, אולי בעצם הצבא יוצר את ה׳פאודה׳ והקונפליקט?
וצחי מסביר שמדובר ביחידת עילית שמטרתה למנוע את הפיגוע הבא. הוא מסביר את עיקרון ׳טוהר הנשק׳,
וכמה חשוב היה לו כלוחם וכמפקד, שחפים מפשע לא יפגעו.
׳כל זמן שנתעסק רק במי שצודק....לא נגיע להבנה, לא נגיע לפתרון..…׳
כולנו בני אדם, רב הדומה על השונה, ועלינו ללמוד לכבד ולהכיל את הרב תרבותיות בחברה הישראלית....׳ אומר צחי.
עומרי מסביר לבני הנוער, שפאודה בעצם ׳האנישה׳ את הצד השני של הסכסוך.
בשני הצדדים יש צדק, כאב, אהבה, חמלה, שכול, משפחה, אנושיות.
וכולנו בסוף, איזה סוג של כלי משחק בידי כוחות גדולים יותר,
הפוליטיקה מקצינה את הסכסוך, המציאות, לדבריו, עוד יותר מורכבת מ׳פאודה׳.
צחי מתרפק ומתפייט על הערבית, ׳פאודה׳ קירבה את כולנו ליופיה ולעושרה של השפה הערבית.
אני על סף דמעות כשאמיר אנבוסי מספר על זיכרון ילדות, שנדחק לתהומות השיכחה,
ועולה שוב חי ומאיים אל מול הסידרה.
פחד של ילד מוסלמי בן שמונה, מבקעה אל גרביה, שחווה טרור.
חלונות הבית התנפצו, דם, צבא, סירנות, פחד.
כולנו ׳פוסט טראומטיים׳ במדינה הזאת, אני חושבת לעצמי.
החיילים/ילדים, שנשלחים להגן על מולדתם ולמנוע את הפיגוע הבא,
ילדי הדרום, שנולדו ל׳צבע אדום׳ וירי רקטות.
עפיפוני התבערה שמאיימים על השדות בעוטף,
בדבר אחד אין לי ספק,
הפחד של ילד ערבי הוא בדיוק כמו הפחד של ילד יהודי.
השריטות בשני הצדדים מבטיחים את המלחמה הבאה.
צחי ועומרי מנהלים שיח אינטליגנטי ועמוק, הילדים משתתפים, הם רהוטים וחכמים, בנימוס ואסרטיביות הם עומדים על דעתם.
׳אפשר לנהל דיאלוג בנושא נפיץ בדרך תרבותית, כך בדיוק צריך להתנהל השיח בחברה הישראלית. שיח של כבוד, סובלנות, הכלה....׳ אני חושבת לעצמי ומברכת את עומרי וצחי, שמעודדים את הילדים לחשיבה ביקורתית.
׳תלמדו את העובדות, תחשבו, תערערו על הכל ורק אז תסיקו מסקנות....׳
׳אפשר לנהל דיאלוג בנושא נפיץ בדרך תרבותית, כך בדיוק צריך להתנהל השיח בחברה הישראלית. שיח של כבוד, סובלנות, הכלה....׳ אני חושבת לעצמי ומברכת את עומרי וצחי, שמעודדים את הילדים לחשיבה ביקורתית.
׳תלמדו את העובדות, תחשבו, תערערו על הכל ורק אז תסיקו מסקנות....׳
אבל מהן העובדות?
יכול להיות שיש כאן סיפור מרובה נרטיבים? מרובה אמיתות? ומי בכלל כותב את ההיסטוריה?
׳ ערבי זה לא מקצוע......׳ אומר כאמל אגבריה לנבחרות ׳סלט ישראלי׳, הוא מספר על הקריירה שלו שהתחילה אי שם כיו״ר מועצת התלמידים בעיר תל אביב יפו, ילד שכונות, שכבר אז ידע היטב, שהוא קורץ מחומרים של מנהיגים.
׳ערבי לא צריך לנהל רק ערבים.....׳ הוא מוסיף וטוען, שהשיח היה כבר מזמן אמור לחצות את גבולות ה׳קורבן׳, למען ברית רחבה יותר בין קהילות מוחלשות, שנועדה לברוא מציאות טובה יותר בחברה הישראלית.
אגבריה מדבר על סיכסוכי שכנים, שבהינתן הפקטור הלאומי, הופכים לתקריות לאומניות.
הוא שנון, הוא חכם, הוא ערכי, מצחיק, הוא מנהיג,
ואני יושבת שם ויודעת, שהחבורה שלי קורצה מכל אותם החומרים,
שעשויים מהם מנהיגים.
יוסי ישראלי מספר על השותפות שלו עם מוסטפא טכרורי, זאת שהולידה את המתקן הכי מתקדם בעולם למיון ומיחזור אשפה. הוא מעורר בכולנו השראה גדולה ותיקווה, כשהוא מספר על Teco Group, החברה, שהקימו השניים, חברה המשלבת טכנולוגיה למען אקולוגיה. השיח מתעמק בערכים המשותפים שיש לשני המנהלים, חיים משותפים, קיימות, אקולוגיה. בעצם המאמץ הוא משותף כנגד זיהום הסביבה, מאמץ משותף ליצירת עולם בריא יותר וחברה הוגנת יותר.
אני רואה איך נדלקות לרמי העיניים. אורן מבקש מהנוער לחזור להרצאה של אמיר אשכנזי, על ׳מנהיגות ויזמות׳ ולחשוב יחדיו על המודל העיסקי של Teco, עכשיו כשמדברים הייטק, העיניים של מוחמד, צוף, גומא וסאלח נדלקות,
ואני כבר יודעת שעוד יצא מכאן משהו טוב.
כשסמי אסעד מדבר על אחוזי השתלבות נמוכים בתעסוקה ובאקדמיה של המגזר הערבי בשוק הישראלי, ועל החזון של ׳קו המשווה׳, העמותה אותה הוא מנהל, כולנו מתמלאים השראה, יש עוד מה לעשות, העבודה היא רבה. אני מספרת לילדים על דר׳ הילאל טרודי, חבר וועדת ההיגוי של סלט ישראלי, שהקים את ההתאחדות האקדמית, ששמה לה למטרה להגדיל את אחוזי המגזר הערבי בעולם האקדמי. סמי מציג לנבחרת סלט הבוגרת את המודל שלו לדיוק הקריירה. הנוער נהנה ממפגש מרתק וכלים אמיתיים לקריירה עתידית.
גם סמי וגם יוסי, הם הורי ׳סלט ישראלי׳ גאים, נגה ודוניא, בנות הנבחרת הבוגרת כבר מנהלות שיח אחר.
׳חינוך מתחיל בבית…׳, אני חושבת לעצמי.
אנחנו מזפזים בין השפות, עברית, ערבית ואנגלית, מתנהל ויכוח על מה צריכה להיות השפה הרישמית במדינה, אם יש מקום לשתי שפות רשמיות? מיכלי מסבירה ברהיטות את עמדתה בעניין וליאנה עונה בערבית.
אני חושבת לעצמי שתי מחשבות בהירות, האם אין בהדרת הערבית, אי שוויון? ואיך כשמקשיבים באמת, בלב פתוח ונפש חפצה, על אף פערי השפה, כולם את כולם מבינים.
העיניים שלי מצטעפות, כשבר אומרת לבדיע, ׳שנינו נולדנו כאן ואנחנו בני אותו הגיל....צר לי שאינך מרגיש כאן בבית, שאתה קורא לעצמך פלשתינאי...׳ האם קיימת אפשרות אחרת? או שזוהי הזהות של בדיע, נער חכם, מוסלמי, ערבי ישראלי, פלשתינאי. מה אנחנו כחברה יכולים לעשות כדי שבדיע ירגיש כאן בבית? כדי שערביי ישראל יהיו שותפים לחברה? אולי לקבוע סט ערכים, מחייבים את כולם? ואולי אם נכיל את הזהות פלשתינאית - ישראלית, זהות שמשולב בה כאב העקירה לצד פרגמטיות ותקווה להשתלבות, לשותפות, אולי אז נצליח לחיות יחד?
בנבחרת הבוגרים צוללים לשיח נרטיבים עם עומר זוננשטיין, כותבים סיפורי חיים, יכול להיות שהמדינה הזאת היא בעצם בבואה של הסטראוטיפים ממנה היא עשויה…?
אליס מספרת למצלמה, איך רק עכשיו היא מבינה, שהיא אינה רוצה להיות תוצר של ׳שטיפת מוח׳, שהיא צריכה לחקור בעצמה כדי להגיע לאמת שלה, לעמדתה.
כשאורן מספר לנבחרת בסשן על שירה בנקי ז״ל, שהוא היה שם, ממש שם, במצעד. מתפתח דיון על שינאת חינם ואהבת חינם. ואחד הנערים מספר, שלראשונה בחייו הוא מבין לעומק את משמעותה של גזענות והסתה, ואת תוצאותיה.
מה שמתרחש כאן, הוא סלט אמיתי.
תחת אירועי המחאה האתיופית, כשמדינה שלמה סוערת ועוצרת,
אנחנו נפגשים בתופים ובמחולות למעגל שמייח בראשות הרב שמואל יוסף ודורון טיה,
וסיפור עלייתם ארצה, האחד במבצע משה והשני במבצע שלמה.
לאחריו, אנחנו מתיישבים לשיח נוקב על שוויון ואפליה.
שמואל יוסף הוא איש חינוך ומנהיג העידה,
בנועם הליכותיו, בחוכמתו כי רבה,
הוא מיטיב לנתח את מורכבות המצב.
גלית, מנבחרת סלט החדשה, מספרת שסלומון טקה ז״ל הוא בן דודה,
אני שואלת אותה מה הייתה רוצה לבקש מחבריה לנבחרת,
והיא כבר מדברת בלשון סלט,
כשהיא אומרת: ׳המחאה היא לא רק של האתיופים.... היא מחאה נגד גזענות ובערות,
היא מחאה בעד שוויון וסובלנות…׳
בת אל מבקשת מהנבחרת, ׳בפעם הבאה, בואו איתי להשמיע את קולכם היא מבקשת,
בהפגנות, ברשתות החברתיות…׳
לראות את יונאס ומזל, בני העידה האתיופית, בעמדת מנהיגים,
מציגים את המורכבות בכזאת תבונה ורגישות,
מעורר בכולנו התרגשות.
ואני לא יכולה להתאפק וחושבת על צחי, שמדבר על ׳רב הדומה על השונה׳,
ועל כאמל שחושב שכבר הגיע הזמן לברית חדשה, ברית בין האוכלוסיות המודרות בחברה,
ועל יוסי, שמצא דרך לשלב כוחות נגד זיהום,
האם כולנו יכולים לשלב כוחות בעד שוויון וסובלנות?
האם לא הגיע הזמן להניח לסטראוטיפים ולדיעות הקדומות לחבל לנו בחיים?
בסוף היום, כמו שמריאן אומרת, כולנו אנשים.
הילדים מתאהבים ברחלי בללי, בסשן שלה ׳לראות את האור....׳, בתרגילים פשוטים, המלמדים על האתגרים העומדים בפני אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. לא זוכרת מי זה היה, אולי מוהאנד, שאמר, ׳זה שלא הצלחתי לדבר עם פה מלא מים, לא אומר שאין לי מה לומר..…׳ אני מתאהבת ברחלי שוב, היא אישה מופלאה, מנהיגה אמיתית.
היא מצליחה לייצר אצל בני הנוער הזדהות ואמפטיה ואז היא דוחקת בהם, ולא מרפה,
יש לכם משימת שינוי, כל אחד יכול, מי בקטן ומי בגדול, להביא אור.
את ברק היכרתי בקימאמה בשנה שעברה, עו״ד שבחר לעבוד במה שעושה לו טוב, כמו שנאמר, ׳רק בשמחות....׳
הוא הקים את ׳מברוק׳, עסק חברתי שמפיק חתונות למי שנזקק וצריך..... אבל רגע, זה לא נגמר בחתונה בחינם,
הזוגות שנישאו דרך מברוק מחוייבים בהתנדבות ונתינה לקהילה.
ברק הוא איש עם ניצוץ בעיניים, והוא חבר אמת לסלט,
כשהוא מציג בפני הנבחרת הבוגרת את המיזם המצליח שלו,
כל האוזניים והעיניים נפקחות בעניין,
בעצם ברק, הבריק לייצר את מברוק,
אני מתבוננת בנבחרת הבוגרים,
ויודעת שלכל אחד מהם יש את הכלים,
לגדול, להעיז, להוסיף עוד ׳ברק׳ לסביבתו ולחייו.
באחד מערבי הסמינר, בחוות הגלישה, לרחש הגלים,
מתחלקות שתי הנבחרות בין ארבעת המנחים.
לסשן בן שעות של פסיפס משפחתי.
אורן כנען, מספר לנוער על משפחתו שכבר דורות רבים בארץ,
נודדת בעקבות אסונות, מרעידת האדמה בצפת למאורעות בחברון,
לירושלים, שמחוץ לחומות ועד לקיבוץ מסילות.
אמיר אנבוסי מספר סיפור בסגנון ׳אלף לילה ולילה…׳,
על בני ערב, על הנביא מוחמד, על לוחמים ללא חת,
על מעיין ובת הרועים שמשקה לרוויה לוחם שנפצע,
ואז בחיוך צנוע ׳אמיר סטייל׳, הוא מסביר, ׳זהו מקור שם משפחתי...׳
מיכל חסקלוביץ׳ מרתקת כהרגלה, מגוללת ב׳מיכליות׳ את סיפור משפחתה,
שיש בו ניצולי שואה ואסירי ציון וכמיהה גדולה לארץ הזאת.
׳ושבו בנים לגבולם...׳
ורנין דיאב, מטמרה, מוסלמית גאה,
תספר, שהסבא שלה הניף את ב1948 את דגל הכניעה.
האם בגד בערכיו? או שהיה מנהיג חכם ופרגמטי במיוחד…?
אני נוטה להסכים עם סבתא של רנין,
בזכותו, סבה של רנין, יש עדיין יש בטמרה, ישוב ערבי.
אני מקשיבה בעירנות לכל הסיפורים,
זה היופי של סלט, כולנו ריקמה אנושית אחת,
של רב תרבותיות מגוונת ועשירה.
לכל מי שאל,
סלט ישראלי היא לא תוכנית קיץ.
סלט ישראלי היא תוכנית איכותית חינוכית רב שנתית, שמתקיימת לאורך השנה ברוח המגוון, החוויה, הלמידה, העשיה וההשראה. סלט ישראלי היא תוכנית צומחת, שבוגריה, מנהיגיה.
סלט ישראלי היא תוכנית מנהיגות לנוער מכל הגוונים של החברה הישראלית, שמטרתה לייצר שגרירות של שיח סובלני, שוויוני ומכבד. סלט ישראלי היא תנועה שתשנה את פני המדינה.
ובסלט, כמו בסלט, הקסם מתרחש בערבוב, בתשוקה, במגוון האיכותי של החומר האנושי, בנדיבות, בשמחה.
הקסם של סלט ישראלי מתרחש בזכות אנשים טובים, ערכיים ונדיבים.
זוהי ההזדמנות לומר להם תודה.
תודה!
לתורמים הנדיבים. תודה למשפחות זאב, ניב, רונן, שחם, דיין, שוורץ, עינב, שלף, פיינטוך, מלחין, יגור, סנדהאוז, לבב, גולדשטיין, אלון, גוטסמן, גבריאלוב, פסטרנק, פלג, לנדן ואשכנזי, נפלה בידינו זכות גדולה להיות שותפים לחינוך הדור הבא.
תודות לוועדת ההיגוי, שרון וויט גלפרין, עומר זוננשיין, דר׳ הילאל טרודי, דר׳ ניירוז זועבי, שמואל יוסף, רונן דרורי, סביל חטאר, ירדן בן פורת, אורי גיל בראון ויונה קנלר על תמיכה ושותפות אמיתית.
ברכות לצוות סלט, למנהלות התוכנית מיכל חסקלוביץ ורנין דיאב ולמנחי סלט אמיר אנבוסי ואורן כנען, על תוכנית חינוך איכותית וייחודית בנויה לעילא ולעילא...! הכל בזכותכם ולזכותכם!
נרגשים ומצפים עוד לצעוד יחדיו דרך ארוכה ומשמעותית.
תודה לאבישי נכון, אלון פרנס, אפי רמתי, תמי מנקוביץ׳ וטלי אבן צור מקימאמה, הייתם לנו בית טבעי וחוויתי לעשות בו סלט ישראלי, תמיד בחיוך, בקלילות ובשמחה, א ו ה ב י ם אתכם!
תודות לצחי הלוי, עמרי אסנהיים, כמאל אגבריה, יוסי ישראלי, סמי אסעד, ברק אוסטר, רחלי בללי, עומר זוננשיין, שרון וייט גלפרין, אמיר אשכנזי, שמואל יוסף ודורון טיה על מפגשים מעוררי השראה, שהפכו את התוכנית למרתקת, עשירה וייחודית.
תודה לאהובה ינאי, גילי ורויטל ממתן, משקיעים בקהילה, על ניהול כספי המיזם ברצינות ומחשבה.
תודה לנבחרת סלט הבוגרת על השותפות בהנהגה, תודה לנבחרת הצעירה על התעוזה, ותודה להורים, שגידלו כאלה נערות ונערים.
תודה לנבחרת סלט הבוגרת על השותפות בהנהגה, תודה לנבחרת הצעירה על התעוזה, ותודה להורים, שגידלו כאלה נערות ונערים.
תודה לחברים הפרטיים שלי, שיש להם תמיד עיצה טובה, משוב, תובנה וחיבור משובח לטובת סלט.
ולכל האנשים המדהימים, שפגשתי בדרך והפכו להיות חברים, אוהבת לפגוש אתכם לקפה וסלט!
אתם יודעים מי אתם, אלו שתמיד נכונים לעזור בחיוך ובשמחה,
אתם אנשים י ק ר י ם!
בזכותכם!
עשרות שגרירים של בני נוער, מדברים סובלנות, חושבים שוויון עושים דמוקרטיה,
פעילים היום ומשנים את הנוף הישראלי.
בשאלון, שערכנו לשתי הנבחרות עלו הנתונים הבאים:
100% ממשתתפי התוכנית ימליצו על התוכנית לחבריהם.
100% ממשתתפי התוכנית העידו, שהתוכנית גרמה להם להיות פתוחים וחברותיים למגזרים אחרים,
לימדה אותם על רב תרבותיות בחברה הישראלית וגרמה להם לרצות לעשות שינוי!
רוצים להיות שותפים?
1. מכירים נוער איכותי, כזה שקורץ מחומרים של מנהיגים? בכיתות ט׳ וי׳…? עודדו אותם להגיש מועמדות כל הפרטים באתר
2. מכירים אנשי חברה, פוליטיקה , רוח ואמנות, שדוברים את ׳שפת הסלט׳, נשמח לארחם למפגש. שדכו לנו....!
3. מכירים מועצות מקומיות וערים שהם בעניין של חיים משותפים? עשו לנו חיבורים…חברו, חברו
4. רוצים לתמוך בתוכנית? יותר משאבים, יותר ילדים, יותר השפעה. כל תרומה קטנה כגדולה תתקבל בשמחה והערכה
עוד מהארכיון של סלט ישראלי ...
קרן אור של סובלנות
מנהיגי העתיד מכל השבטים בשבוע של סלט ישראלי
עושים את ירושלים
סלט ישראלי, שוברים את המחסומים
בשבילי, סלט ישראלי
סלט ישראלי על קצה המזלג
איך הכל התחיל?
