Thursday, March 30, 2017

לדוג בסן פרנסיסקו







׳תני לי את החכה׳ היא אומרת לי, ׳לא את הדגים...׳
ואז זורקת לי פתיון בתוספת מחמאה, 
׳איך את תמיד מוצאת את כל המקומות השווים?׳
׳לא יודעת׳, אני מיד מצטנעת. 
׳אני פשוט תלמידה שקדנית וסקרנית אמיתית....׳ 
יש לי תמיד הרגשה, שיש איזה מקום בו מבלים כולם,
שבטח יש איזה סוד, שטרם נגלה לאוזני,
איזה פלא, שטרם זכיתי לראות, 
שיש איזה פנינה, שעוד חבויה בצדפה.
נו, הבנתם, ניחשתם נכון,
ס ק ר נ ו ת  
משם בדיוק באה אמביציית הגילוי והחשיפה.
משם בדיוק באות הציפיות, ולעיתים גם האכזבות. 
אבל אם יש דבר אחד שהפנמתי בשנות טיולים ומחקרים,
משהו, שלמדתי מאבי עוד בצעירותי, 
זה שתמיד, אבל תמיד,
צריך לסמוך על המקומיים. 
הביטו סביבכם, מי יכול ללמד אתכם יותר טוב מכם.
הרי כל אחד מאיתנו, יכול לכתוב את ה׳עשיריה׳ הפותחת שלו,
עכשיו בשלוף, בלי מאמץ, 
כולנו יודעים איפה הטוב שלנו, כשהוא מתחת לאף. 




עכשיו אני עונה לה ברצינות תהומית, 
(מידי, אולי?)
ואחריות של בלוגרית ׳לא מטעם׳ כי אם לגמרי עצמאית.
אני מתחילה בראיון מקומיים, שואלת חברים טובים,
משם עוברת  לבלוגספירה, 
(כל הזכויות שמורות לחגית),
כאן אני בוחרת רק במקור ולא בחיקויים.
כאלו, שבאמת חוו וחווים טיולים. 
אותם אנשים שהם טיילים בנשמתם, 
ומדליקים בהוויתם. 
מי שמעז להעיז, 
זה שבוחר ברפטינג בנהר שוצף, 
בסדנת טנטרה חושפנית, 
בקריוקי מול המון אנשים,
בסשן של ריקודי בטן, 
בטיפוס על הרים.
נו, הבנתם נכון, אני מחפשת רק את המקוריים.
אחר כך אני בוחנת בעיון אתרים, 
קוראת בעיון תגובות,
ומתעכבת גם על ביקורות ולא רק מחמאות. 
אותם אני ממפה לנודניקים/ קמצנים/ לא מפרגנים/ 
ושוקלת את דעתו של מי שנשמע ענייני. 
כשאני כבר בשטח, 
אני מראיינת כל מי שנקרה בדרכי, 
מנהלת שיחות נפלאות עם נהגי אובר, ליפט ומוניות,
עוצרת את זאת עם הפירסינג על הלשון, 
היא, פשוט נראית לי מבינה היטב את הרחוב. 
שואלת את המלצר לטעמו הטוב, 
מפלרטטת עם עוברים ושבים.
השיטה שלי לא מתאימה לביישנים,
לא להססניים וגם לא למרובעים. 
זוהי כל כולה של התורה,
זוהי ה׳חכה׳ חברים,
את הדגים, תדוגו לבד,
ואחרי שתדוגו דגה יפה ועשירה,
נכון שתזכרו לי חסד נעורי
ושתשתפו בריחות וטעמי הארוחה? 

ובכן יקירים, אם בכנות עסקינן.
כן, לפעמים אני מתאכזבת,
לפעמים אני מאכזבת.
כי בסוף, רק אנחנו יודעים מה עושה לנו טוב, 
ועל אף שלא אחת קיבלתי אימייל מזרים גמורים בזה הלשון,  
׳קורא אותך באדיקות, אנחנו ממש דומים, 
המלצות איפה קונים בעיר, סיגרים....?'
אני יודעת, שכמוני יש רק אחת,
וצברית ׳גיקית׳ חובבת היסטוריה, אמנות ותיאטרון,
רגשנית ומצטעפת מאידיש, ערבית מרוקאית במבטא אלג'יראי בתיבול צרפתית, 
תודו שזה שילוב די מטריד.

עכשיו, 
כל ההקדמה הארוכה הזאת, 
נועדה לספר לכם חברים,
שהדייגת חובבת דגים,
והנה שלל הדגה מהעיר הקרובה, 
שלא מפסיקה להפתיע ולרגש מחדש, 
הכל בכל ממש בזה הפוסט.




לצפות
Monet כבר כאן!
The Legion of Honor 
כמובן,
חגיגה של אימפרסיוניזם במלוא הדרו,
ואפילו גיליתי כמה עבודות לא מוכרות.
לכו לראות את האמן שידע יותר מכל,
לגלות את המציאות בכל תנאי האור.

לחוות
תיאטרון
Hamilton 
כן, דגמתי כבר לפני שנה, 
וחשבתי שעל אף שלגמרי overrated,
והמחיר מופקע,
מדובר במחזה משובב, בשירה וריקוד מופלא,
והשחקנים, נאים, אחד, אחד....(במו עיני בחנתי....)
ובסיפור היסטורי משוכתב של הזמן החדש.
וכמו בעיר, רק בעיר,
לפני כשבוע, 
כשפסעתי להנאתי ברחובות הסואנים,
נפנפתי לשלום לשחקן הראשי. 


לגלות
Amado's
ממש לא רק חנות....!
במסווה של חנות סן פרנסיסקואית טיפוסית,
נחבא אל הכלים במרתף קסמים, 
אולם קטנטן ואפלולי,
ובתוכו יופי של תיאטרון ומופעים.



לצעוד
Wild SF Walking Tours
אחרי שתסיירו איתם פעם אחת,
תודו בפה מלא, שאין שני להם.
סיורים מקסימים מלווים בסיפורים ושירים, 
ומבט חדש ומתריס למקומות שכבר מכירים.
היסטוריה, מוסיקה, רכילות ואמנות,
בסיור שכולו Out of the Box
(אמתכם כבר דגמה את כולם,
למעט אחד בשל גשם אכזר)
עם הקבוצה האמריקאית, הישראלית, 
עם משפחה, לבד, איתו, איתן,
ושוב אשוב, לחוויה המרנינה.



לאכול

Foreign Cinema 

המקום לבראנץ׳ מהסרטים
כששריל, חברתי המבינה והאנינה,
לוחשת על אוזני לפני כמה שנים,
את הסוד הכי סודי, לבראנץ׳ מהסרטים,
אני מיד נוצרת את ההמלצה החמה, 
ומשלבת ביום של אמנות רחוב,
בMission District,
בחווית אמהות ובנות, שעוד תיכנס לפנתיאון.
במה שהיה פעם בית קולנוע,
בפטיו חינני פתוח ומחומם, 
בראנץ׳ נפלא לסופשבוע,
ארוחות ערב והקרנות פרטיות.
והיי, כשהמימוזה אל הכוס תימזג,
והשמיים יאירו לכם את יומכם,
כשתבצעו את הלחם הפריך,
ותצחקו בקול עם חברים,
הודו לחברות טובות,
על המלצות משובחות.


ללמוד
Leica Store & Gallery
תערוכה מרשימה של הצלם, 
Henri Cartier Bresson,
זה הצלם כבר כיכב בMOMA לא מזמן,
כבר אז נשבתי בצילומים היסטורים שחור לבן.
לפני כשבועיים, כשצעדתי עם ההורים,
ביום הלימודים שלי בעיר,
נרגשנו לגלות בגלריה חיננית,
תערוכה היסטורית קטנה ומקומית.
רוצו, אוצו, כי ימיה ספורים.

לשתות
קפה 
בלא אחר, 
מ Reveille Coffee
קפה וסנדויץ' או סלט על אי תנועה,
במדרון חלקלק,
צעיר, טעים, נעים,
אח...! אין על העיר!

לשתות
משקה
El Techo
המקום ליפים וליפות,
לקוקטייל אלכוהולי ביום שמש נעימה,
בגג ואוירת מסיבה,
הייתם שם?

לשטוף 
Galeria De La Raza
לשטוף ת'עיניים בצבע ומראה
סיור אמנות רחוב בMission district,
כבר סיפרתי על סיור אוכל ואמנות רחוב,
The Foodie Adventure
מוסיפה שמחה על ששון 
ומגלה את זאת הגלריה, 
צבעונית, מגוונת ובהחלט חד פעמית.


למתוק
Dandelion Chocolate
סדנאות שוקלד וסיורים מתוקים,
למתחילים ולמתמחים,
וגם לסתם קפה וקינוח מועשר,
עצירה שתעלה את מפלס הסוכר.








Friday, March 17, 2017

התגעגעתי, אז באתי

או 
יחסינו לאן?



ואז הגיע יום חמישי, והיה ככל הימים. 
ואני, הלא הבטחתי לקחת הפסקה, 
למען הדבר הבא,
אבל מה עושים בהפסקה?
איך ׳מכבים׳ את הרעש התמידי המנקר בראשי? 
איך משתיקים את קולות הרקע?
איך מדייקים את המחשבה, את העשייה?
איך שבים לראות את העולם, כמות שהוא,
נטול העט, הטאבלט  או העדשה? 
ומה עונים לשלל המיילים האוהבים, 
שמספרים איך נגעתי קצת,
בכל פעם, במישהו אחר. 
מה אומרים למי שמבקש שאשאר?
איך מגיבים למי שמתגעגע, שהתאכזב?
איך זוכרים ימי הולדת כשאתה רק כאן,
בעולם האמיתי? 
איך מברכים כשבכלל לא מבקרים?
ואיך 'משחררים' את המחשבה המרצדת בראשי,
"מקווה שהם לא נעלבים...." 
איך יוצרים מחדש, משהו שלי, בקולי, בדמותי.
ממש כמו שזה היה בהתחלה?
איך מבעירים מחדש את הניצוץ והתשוקה?
ולמי אני כותבת בכלל? 
לעצמי, או לעולם?
ואם לעצמי, אז למה לא למגירה?
ואם לעולם, אז למי אני נאמנה? 
ומה זה בכלל ׳להמציא את עצמך מחדש?׳ 
מי אמר שזה מה שנחוץ לי ?
רק החשיבה על זה מייגעת למדי.
ולמה בכלל, אם הכל עובד נהדר? 
למה להיצמד למסורות? למה לא?
מה קורה לנו בשיגרה?
מה קורה בחופשה או בהפסקה? 
מה קורה בהפתעה?   
ומהי עשיה, ומהי יצירה?
ומהי בכלל הצלחה?
בסולם שלי או בסולם הבריות?
ואם כבר בריות, איך הפכנו כולנו ל׳הדיוטות׳? 
נוהים אחרי פירסום מפוקפק, 
ומה קרה לנו, 
שאיבדנו את עצמנו לרשתות החברתיות,
ואיך הסכמנו שתופר פרטיותנו,
ואיך הסכמנו שיחליטו עבורינו,
מה ׳נחשב׳ ומה ׳נכון׳,
ומהו אידאל היופי, ומהי ׳הגשמה׳.
ומיהו בן חורין? 
אולי רק זה שלא אכפת לו מכל הנ"ל.


אז נעלמתי ונאלמתי להפוגה קצרה,
ויצאתי לי לחופשה,
אבל הי, כיצד אמורה בכלל להראות ׳חופשה׳...?
אקטיבית או נינוחה? עם אג׳נדה או נטולה?
כן, כן, אם קראתם היטב בין השורות,
קיבלתם הצצה לביקורת עצמית פאר אקסלנס,
צללתם איתי למוחי הקודח רעיונות ועשיה.
את כל השאלות האלו ועוד המון אחרות,
שאלתי את עצמי בנופי באלי מוקפת במשפחה,
בג'מייקה חבוקה איתו באהבה,
וב"חפוזון מולדת", 
מתרוצצת, מתייעצת, 
עובדת, חוגגת, יוזמת 
ו מ ת ע נ ג ת .
וככה, בלי אג'נדה ברורה,
ועם המון כנות וכוונה.
בתוך הכחול האינסופי, 
במעמקי הג׳ונגלים,
לקול מצהלות הקופים, 
לרחש הגלים, 
למקצב התופים,
לחיבוק חברים,
פתאום חזרתי לשמוע באופן רהוט,
אותי.





הבנתי, שיש בו בבלוג הרבה ׳אני׳ ביום יום.
הוא משלב יצירה, סקרנות והתבוננות,
עם איזה סוג של שיתוף, חיבור ונתינה,
לרעיונות, למקומות, לרגשות,
לאנשים, לעשיה, למחשבות.
מתוך רכבת הרים של רגשות, 
חזרה אלי המוזה וניפנפה את שערי,
ליבי יצא למפגש השבועי, 
לצד, נשימת רווחה והקלה, 
שהנה הגיע יום חמישי, 
ובכלל אין בו קליטה.
גיליתי, כמה ׳תובעני׳ מצידי לכתוב מידי שבוע,
וכמה ׳יומרני׳ לצפות בכל פעם מחדש,
להרנין, לרגש, להצחיק, לחדש.



התגעגעתי, אז באתי,
ואתם בוודאי, תשאלו ובצדק,
׳שרוני, יחסינו לאן...׳?
ואני אענה בכנות,
ש׳אין לי מושג...׳,
ברשותכם חברים אהובים,
אמשיך לבוא מפעם לפעם לביקור קל,  
אל דאגה, נשאר בקשר חם,  
אתם הלא קוראים אותי כמו ספר פתוח, 
לבטח תדעו איפה ומתי הפגישה. 

ועכשיו הצצה למה שעשה לי את החודשים האחרונים.
ולמי שמתעצל, או למי שקורא משמאל, 
כחלק מההפתעות הבאות, 
קבלו מדיום קצת אחר.








גילוי
רעיונות חדשים באים רק כשנחים והכי כשמעיזים! 



למי שמעדיף רשימה, 
הרי היא מונחת בתחתית, ממש כאן:-)





תערוכה 
פרחים, רבותי, פרחים....!
מסתיימת עוד יומיים, לא להחמיץ.
Bouquets to Art 2017
כן, כן, כתבתי על זה בדיוק לפני שנה,
נבואת זעם, נחמה ומזון לנשמה




סדרת טלויזיה 
The Crown
קרדיט לענת.
כי אולי הדם של המלכה הוא כחול, 
אבל הלב שלה, 
כמו שלי ושלכם, של בני אנוש. 

סרט
United Kingdom
לא לשם המשחק, 
בעיקר בשם ההיסטוריה, הקולוניה 
והיבשת השחורה, 
לראות את הדרך שעשינו/ לא עשינו מאז.

La La Land
לפנטזיה מרהיבה, מוסיקה נפלאה, 
לסיפור עם ניצוצות אגדה.

Jackie

לאופנה ורטרו פאר אקסלנס 

Hiding Figures
לצדק חברתי ופמיניזם אמיתי

Bienvenue à Marly-Gomont
נו, הייתי חייבת שניים צרפתיים, להבנת נפש המהגר באשר הוא בעולם.



Cigarettes et Chocolat Chaud
כי אין על אהבת אם ואין על אהבת אב.



ספר
כאב/ צרויה שלו
לספר הזה עוד שוב אשוב,
בינתיים קבלו חפוז.
מהו כאב? פיזי? ריגשי?
מה משליך על מה? 
ומהו תפקידה של רפואת הכאב אם בכלל?


ארול אחד/ ניסים קלדרון
ביוגרפיה של האחד והיחיד, 
ספר עיון, שכתוב מסורבל.
אבל אם אהבתם את אריאל, 
הרי לכם הצצה מעניינת לנבכי חייו.

The life changing magic of tidying up/ 
Marie Kondo
בעיקר עבור ההשראה 
לSpring Clean,
שבא עלינו לטובה.

'מכתוב׳/ איריס אליה-כהן
ספר, שכולו יצרים, אהבה ובגידה,
ומחשבות על דמות התא הזוגי,
ומדינה שהיא בפועל דו לאומית.

גלבי/ איריס אליה-כהן 
ספר, שקראתי בשקיקה עם חשיפת פרשת ילדי תימן.
הייתה או לא חטיפה? ממוסדת? או עצמאית? ועל אף שהכל מתחבר להפליא,
במן נאיביות תמימה, 
הוא מזמן הרבה נקודות למחשבה.


מופע
Luzia
בשביל הקסם, ההומור, הפעלולנות והחוויה.


Love Sick
בשביל המוסיקה, האהבה והבריאות.

Hamilton 
גם עליו כבר כתבתי רק כשיצא,
בשניה לפני שהפכתי קשוחה
לטעמי, יפה ומקסים,
אבל בסוף היום עוד מיוזיקל,
עם מערכת יחסי ציבור יוצאת מן הכלל.


טיול
Bali
Jamaica

Israel



סדנא
חנוך פיבן וביקור בתיבת האוצרות של טל (בקרוב, קרדיט לחגית)
וכאן בעיר, סדנא שכל כולה על ויקטור הוגו,
האיש והאגדה, רק בצרפתית כמובן:-)

באסה
אנטישמיות בכל פינה,
והכל מתחיל בהנהגה.

השראה
חיים בחוקוק באקולגיה וקהילה.


על הכל ועוד ועוד ו ע ו ד,
ממש בקרוב!