עונת המתנות

,תמיד היא מגיעה, העונה הזאת

.שבין חג ההודייה לחג המולד

,כמה שלא אתכונן, כמה שלא אחשוב

.היא תפתיע אותי שוב ושוב

,צינת הסתיו תבשר את בואה

.הולוואין יהיה הסנונית הראשונה

,הרחובות יקושטו באורות צבעוניים

,מן הבתים ניחוח האח המבערת

.ועל הדלתות יקרוץ זר השפע והטוב

 ,החנויות והבוטיקים ילבשו חג

,ויכריזו על מבצעים בלוחמה פסכולוגית

שכולה שירי חגים ואני אשאל את עצמי
Do I know it's Christmas time...?

סקלת הצבעים תנוע בתחכום
,'מהכתום, שחור של 'ליל כל הקדושים

,לדלועים הכתומים ולאלה הירוקים
.הכעורים של חג ההודייה
,כעבור חודש, יסתנוורו עיננו
,מהאדום הבוהק והירוק העמוק
,של חג המולד, זה העוטה זהב מלכותי

.כי ללא צל של ספק, הוא חג החגים

 .ובינהם, צנוע אך איתן
,גם חנוכה שלנו מככב

.בכחול רויאל ובכסף נוצץ

,ככה זה באמריקה, הכל עונתי

.לכל דבר יש את הזמן שלו

 ,והכל, בכל, נועד לשכנע אותנו במילים חלקלקות

,בשירים קיטשיים ומתקתקים, באותות ובמופתים

.לפתוח את הארנקים ולהפוך לצרכנים כפיתיים

 ,וכך כל שנה, אני ניצבת מסוחררת אל מול השפע

,וחלונות הראווה, מחפשת איזו תשורה מיוחדת

.שכל כולה כוונה ואהבה

,את הפרס הגדול, תמיד גורפים אצלי מתנות חוויה

 'הצגה, סיור טעימות משובח, סדנת בישול, או מסאג

:-)למארחים ומנקיור לבשלנית
על כל אלה, אתם עדי, כבר כתבתי לכם
  ?במרוצת השנים, זוכרים
   כשדגנו יחד בסן פרנסיסקו או כשביקרנו
 בסן פרנסיסקו למתקדמים 
הפעם, ברשותכם חברים,פוסט, שהוא כולו

ה  מ  ל  צ  ו  ת 

,וכן, אם יורשה לי, עם אינטרס קטן אישי

,כל ההמלצות הן תוצרים מיוחדים

 .כולם היו ועודם, חברי הטובים

,ואם אתם בעניין של עוד גילוי נאות
את ההשראה לפוסט מתנות, קיבלתי מהבלוגרית מספר אחת, חגית אברון

מתנת חוויה

Frozen Moments / רננה בן ארי

,רננה היא חברה חדשה בקילומטרג׳ השנים

.אבל חברה טובה אם מודדים בעמוקים

,חפשו את המופע המיוחד של רננה

 ,מסע לנבכי הנפש של אישה 
.שכולה תשוקה ויצירה

,מופע אישי אורקולי אמיץ 

,שכולל סיפור חושפני וצילומים מרהיבים 

,על מחלה ומוות 
.על חיים וחיוכים

,על החיבור בין העולם של מטה וזה של מעלה

.על הקו השביר שבין חולה לבריא

,על תקווה, על כוונה
.על דיוק ובעיקר על חיבור ואהבה

,בסוף המופע 
.אל תשכחו למסור לרננה חיבוק וד״ש חמה 

,והכי חשוב, אל תעזבו בלי הספר הנפלא

,שיזכיר לכם חדשות לבקרים 

!כמה החיים יפים

אה, ואם תורשה לי אזהרת מסע 

.לא לבעלי לב רגיש, מחלים או חלש

מתנה מתכלה
IMA, Cooking With Heart

,את סודות המתנה המתכלה

.למדתי משני ביקורים ארוכים ביפן

!המתנה המושלמת לארוחת שבת או חג

,על אופות העמק המופלאות
.כבר כתבתי פה  ארוכות 

,אבל היום
,אני הולכת לספר לכם על חברה טובה

,שהמוצרים שלה מקשטים את כל חנויות העמק
הכי מזכירים את המטבח של אמא
,ממש כמו שמם, נרקחו בהמון נדיבות ואהבה

.ומתאימים לכל אחד ואחת

,(למאותגרי בישול (כמוני 
.אבל גם לאנינים במיוחד

,סידרה של תבלינים
.שתשדרג לכם כל תבשיל או סלט
,ועוד סדרה של אורז חגיגי
,(בסגנון ירושלים (מג׳דרה 

,סיישל או קסיס

!כמה פשוט, ככה טעים
?איפה קונים? איך עושים
כל הפרטים ממש כאן

מארזים מקסימים לחגים אפשר להרכיב לבד

או לרכוש בקפה ב

OFJCC
,הכי הכי מתאים לאירוח חגים
 !החברים האמריקאים שלי הכי התלהבו 

מתנת נשמה

מה למדת מהסיפור/ גיורא פישר

,גם על גיורא הקולגה שלי
,מלפני מלאנת׳לפים שנים

,חקלאי עם שחר ומורה לתנ״ך מתריס ביום

,שהיה לעת זיקתנו המשורר האהוב עלי

.גם עליו כבר סיפרתי לכם

,שמחה לבשר שגיורא הפיח חיים בספר שירה חדש ונפלא

״מה למדת מהסיפור״ 

.הספר מונח אחר כבוד ליד מיטתי 

.מתנה מקסימה מאיריס, הא׳ השניה בחיי

,הספר הוא אח צעיר לשני ספרים נהדרים

פרי עטו של האיש והאגדה

.״אחרי זה״ ו״צירי חיים״

.תשורה מקסימה לאוהבי שירה

,אגב, כמו תמיד
.טובים השלושה מן האחד

מתנת השראה
 /עין כרם לטייל ולבשל
עין מור פנינה ועתליה, פתאל מיכל

?זוכרים את עתליה ואת ארוחת הבוקר ההיא

,זאת שטעמה עוד על שפתותי
?ונופי ביתה עוד מהדהדים ממרחק 

?זוכרים את פנינה, פנינת עין כרם

?האמא של והמדריכה טיולים מספר אחת

,ובכן השתיים בספר שכולו חשק והשראה

.אנינות מתובלת בעומק ותייירות
,ממתק ממתק 

,ואם החכמתם במחשבה תחילה

,וצרפתם סיור עם פנינה 
,סדנא או בראנץ׳ עם עתליה

.הרי שקבלתם מתנת חוויה מיוחדת במינה

,מתאים לימי הולדת ליום רומנטי או משפחתי 

.לחג, או ליום גיבוש חברתי

מתנה מתוקה

Sweet/ Ottolenghi & Goh

,כן, כן, אני מאלה, שקונה ספרי בישול
....ואף פעם לא משתמשת בהם

,כן, כן, אני מאלה, שקונה ספרי בישול
,רק כי הצילומים קורצים לי ממרחקים

.והם כל כך אסתטיים ויפים

,כן, כן, אני מאלה, מודה ומתוודה
,בלי שמץ של מבוכה 

שספרי הבישול אצלם הם פריט לעיצוב השולחן

?...אז מה

,כן, כן, אני מאלה, שכל פעם כשאוטולונגי בשכונה

,אני קופצת לבקר ותמיד מזמינה חברה טובה

,ספר, שפשוט מרחיב את הלב גם בלי סוכר

,מתוק, מתוק, ממש ממתק 

!ואחלה מתנה


מתנת שמן ואור
Trader Joe's
 ,'אמא שלי קוראת לו 'טריידרז ג'וייס 
במבטא אידי משהו ומאוהבת עד כלות בחנות הקטנה והנפלאה הזאת 
,גמאני מאוהבת בה, במיוחד לפני החגים 
שעה שמארזי שוקולד מקסימים מקשטים את המדפים. ועכשיו, ממש לכבוד העונה
מציעים שם נרות ריחניים וקרם ידיים נפלא 
כולו על טהרת שמן הזית, סטייל 
L'Occitane
תוסיפו בקבוק שמן זית חינני
ונר ריחני ברוח החנוכה
.שישרה האור על זה החג

מתנה ייחודית
Shado Art The Moment

,כן, כן, כבר סיפרתי לכם עליה 
'ב'הדואר בא שלשום

.חברתי העונה לשם, רונית האמנית

,למתנת שאדו, שמנציחה רגעי אושר

 ,ביצירה מרשימה וייחודית
.לעולמי עולמים

עכשיו, כבר יש לרונית אתר 

 Etsyוחנות ב

,השכונתית בעיר Baboo SF וגם

 .מוכרת מגוון עבודות מדליקות 

,את זכות המתנה הייחודית הזאת

.יזכרו לכם לדורות

,מתאים במיוחד ליום הולדת עגול
,ליום נישואין, להולדת, לברית, לבר/בת מצווה
?ואולי הכי לסבא וסבתא או לחתונה
,אל תחכו כמוני לדקה התשעים
!....הזמינו כבר היום

מתנה לתמיד
או 
המתנה שתגרום לכם אושר 
,אם יש משהו שגורם אושר לאורך זמן
,אומר הגורו שלי לענייני אושר, טל בן שחר
.הרי היא תרומה או עשיה למען הזולת
,וסבתא שלי האלג'יראית הייתה אומרת
'....ש'מי שנותן מקבל הרבה יותר
,כל אחד ימצא בוודאי את האירגון 
.שעושה הכי טוב בעיניו
אני רק יכולה לספר לכם
 על מגוון מוסדות מדהימים
 מ'בית איזי שפירא' ועד 
'St Jude Hospital'
'לקט ישראל'
.או 'מעגלים' שלנו

נתינה
אם אי פעם קבלתם ממני כרטיס ברכה של לימי,  חברתי האהובה, אזי דעו  לכם שאתם אהובים עלי ויקרים לליבי, שכן אני מקמצת בכרטיסים המיוחדים 
לימור גרטסל מלכת אמנות הניר, לוחות
.השנה וכרטיסי ברכה 
להשיג בחנות הספרים 'סיפור פשוט', תל אביב 
או ב'פרחי שמיר', רשפון 
אפשר גם במייל

שלושה ימים בפורטלנד

׳מה יש לך לחפש שם?....׳ 

הוא שואל אותי וארומת החמצה מתגנבת להבל פיו,

׳אה, אני יודע, זה כי לא היית בברן השנה...?׳ 

׳ממש לא...׳ אני מיד מצטדקת, 

׳פשוט הזדמנו לנו ימי חופש מבית הספר בראשית אוקטובר,

ועוד לא ייצא לבקר את השכנה מצפון....׳

אני מסבירה, והוא מיד קולע בול.

׳תגידי זה לא כמו שסן פרנסיסקו פעם הייתה, 

לפני ההיי טק והמפץ הגדול....?׳

׳ממש כן...׳ אני מתלהבת,

׳כמו שאמרת בתוספת קמצוץ בוסטונואי, 

או אוירת החוף המזרחי,

וקצת כמו שפעם נראתה ברוקלין או הסוהו...׳ 

זרוקה, מתריסה, ירוקה,

מדיפה ניחוחות של מאפיה טובה,

בשילוב המוני הומלסים וריח גראס באויר,

ירוקה, מגניבה, מחוספסת, אותנטית לעצמה.

׳Keep Portland Weird’ 

קורא לי שלט חוצות מרחוק,

ואני, הכי בעד, שערים תשארנה קצת כמות שהם. 

שתפסקנה להשתנות כל כך מהר ולהידמות לעיר אחרת,

שנדמה להן, שהיא נראית יותר מפתה או יותר זוהרת.

׳הישארי כמו שאת......׳, אני רוצה לומר לה, לפורטלנד, 

ובמקום זה אני לוחשת לו בטלפון,

׳חבל שאתה רחוק, היית מאוד נהנה כאן איתנו ועם הבנות.....’

והוא כבר בסיפור הבא של חייו, אומר לי,

׳יאללה אמא, חייב לרוץ, תעשו חיים טוב?׳

מה שנקרא בהגהה המשפחתית, ׳מסכם אותי׳.

ועכשיו, תורי לסכם לכם חברים:-)

שלושה ימים עמוסי חוויות בפורטלנד היפה,

שהאש כילתה יערות רבים מסביבה בשרפות האחרונות,

ועכשיו עיני הכל נישאים לגשמים ולסערות ולתוצאותיהן ההרות.

מה עושים בשלושה ימים בעיר שכנה?

שאם להודות על האמת, היא לא איזה כוכבת....

טועמים קצת מכל מה שיש לה להציע, 

טבע, יערות, נהר, גשרים, ארכיטקטורה, קפה,

אורבניות, קולינריה ואמנות. 

יום ראשון

לילה בבית צף על המרינה היפה של נהר קולמביה,

בראנץ׳ עם שלל הדגה ב Island Café 

מתיישבים על המים, ונהנים מצבעוניות הבתים הצפים,

מהיאכטות והסירות העוגנות ומהתחרדנות בשמש הנעימה.

אני והוא על סלט בתוספת סלמון מפולפל, 

בשילוב מנצח עם סנדויץ׳ טונה צרובה קל,

הבנות על Fish & Chips (לך תבין ילדים....)

משם בנהיגה על כל הגשרים שמובילים לדאונטאון,

מתמקמים במלון בוטיק חינני, The Nines Hotel,

ששייך לזן חדש של מלונות שאני מחבבת,

מה שנקרא ׳מלון אמנויות׳ במבנה לשימור.

חגיגה של עיצוב פנים, צבעוניות ויצירתיות. 

ממש ליד כיכר שכולה גזלנים או בשמם העממי, 
food trucks,

כאן תוכלו לטעום את ניחוחות כל העולם.

ואגב, יש אפילו סיור מומלץ, שאני שומרת לפעם הבאה,

 Portland Food Cart Tour.

משם, לשיטוט אמנות מרחיב לבב ב Portland Art Museum 
וממול ב Oregon Historical Society, 
הכל בכל בבלוק אחד.

תערוכה קטנה ומקסימה שכוללת קטעי ארכיון טלוויזיונים מרתקים על JFK ועוד תערוכת צילומי נשים בת מאה שנים ממש נחבאת אל הכלים.

עכשיו הפסקת קפה בבית קפה מתוק להפליא ׳Case Study Coffee׳ והליכה משובבת למזרקות המעניינות Keller Fountains Park.

ארוחת ערב נהדרת ב Urban Farmers במלון,

בסגנון ‘farm to table’ 
וסרט בנות לערב ‘A Big Sick’ 

ומה עוד נחוץ לו לאדם כדי להיות מאושר?

אולי פשוט שינה ערבה עם אהוביו?

יום שני

׳היום, נצא קצת מהעיר, לטבע, ליערות, למפלים......׳

אני חושבת לעצמי ומפנטזת על גשרים תלויים, יערות עבותים, מפלים שוצפים, נהרות ואגמים.

ואכן הדרך נפתחת בהבטחה רבה, ירוק מלוא העין,

נהר רחב ידיים, רכבת משא איטית וארוכה מוסיפה לאווירה.

ודי מהר מתברר, שאורגון טרם החלימה מהשרפה הגדולה,

שהשתוללה ביערותיה, וכילתה חורש רב. 
רוב המסלולים סגורים לתיירים. מן רמז אפי מפענח לעתיד לבוא בשבוע אחר כך על נאפה השכנה,

והאמת, נחמץ הלב למראה הבערה.

בינתיים, נעצרים במה שנראה בהתחלה קצת כמו פרס תנחומים, 

אבל לא.

הסכר וטורבינות החשמל של Bonneville Dam,

מספקים הצצה מרתקת לייצור חשמל באמצעות מים, 

ואולי יותר למגוון זני דגי הסלמון שחיים שם ושוחים נגד הזרם, 
כדי להטיל את ביציהם בנהר.
סיור מעניין לבריכות הדגים ופיקניק בצל העצים והפרחים.

משהבנו שאין מצב להרוויח מסלול טבע על אמת,

אנחנו שבים אל העיר ואל הריאה הירוקה שלה, Forest Park. 
מסלול בן שעה ביער ירוק עד, מוביל אותנו לPittock Mansion, 
בית אחוזה בן מאה וקצת.

מסע בזמן וסיור חטטני לחדרי הילדים, למטבח המאובזר,

לספריה הכבדה, לחדר האוכל, לכלי הפורצלן, 

ולחדר הפינתי, שטוף שמש ואוויר,
שנועד לסייע בתהליך החלמתו של בעל הבית, משחפת.

ביקור בגינה המרנינה של האחוזה, 

נוף עוצר נשימה של העיר ועצירה של ציור בטבע. 

מכאן הישר, למסעדה צרפתית קוקטית ונהדרת,

קטנה ואנינה, 
Le Pigeon קוראים למלכה,

והביף בורגניון שלה הוא הכי טעים שאי פעם נטעם,

גם הטונה החריפה וההמבורגר אין עליו.

והקינוח, טרם נשמע כזה מן דבר,

שלוש שכבות של שוקולד וריבת תירס

מעורבבת עם קורנפלקס בתפזורת, 

והחייך שלי מעונגת ומא/עושרת. 

ממש ממול, יופי של חנויות וינטאג׳ וגם סטיילינג ואופנה,

ויש כאן ממש הרגע פתיחה חגיגית לתערוכה,

יין, גבינות ואמנות מתריסה.

יום שלישי

היום השלישי והאחרון שלנו בעיר הוא בעצם שבת,

וכל פורטלנדאי יידע לומר שזהו היום לשוק.

אנחנו פותחים את הבוקר בSaturday Market

ומתלהבים מיצירתיות אמיתית, מדוכן פרחים צבעוניים,

עבודות של חיתוכי לייזר מרשימים, משחקי מחשבה,

צילומים, ציורים, קרמיקה ייחודית ונפחות זכוכית מדליקה.

אבל בעיקר מתרגשים, 

מהמוסיקה החיה שמתנגנת מכל פינת רחוב,

הוויב החינני וכל ההומלסים המתודלקים והמחוייכים.

כשאנחנו רואים תור, אנחנו נעמדים מיד,

Voodoo Doughnuts , כעבור שניה הבנו, מדובר במוסד. 

תוך עשרים דקות, גם לנו יש קופסא ורודה,

מלאה בסוכר, (על סופגניית בייקון, ויתרנו הפעם:-)

תוך כעשר דקות הליכה, אנחנו Powell's City of Books ,

עוד חנות שהפכה לאגדה, תרתי משמע!

היא משתרעת על בלוק שלם, וכן, היא מצריכה מפה להתמצאות. 

כמה קומות של ספרות יפה, ספרים חדשים ומשומשים,

ויש אפילו חדר נפרד, מחווה של כבוד לספרים נדירים,

כולל עותקים בני מאות שנים.

׳כאן הייתי מוכנה לגור׳, אני חושבת לעצמי.

ומבלה שעה ארוכה עם הסנדוויצ׳ית,

שירשה את האהבה לספרות יפה, בדפדוף ושמחה.

אני נזכרת בכל חנויות הספרים האהובות עלי בעולם,

מפריז לזאת בבוסטון, שכבר כתבתי עליה, 
ניו יורק ותל אביב, ובטח, בטח, גם זאת השכונתית.

שיטוט אורבני חינני ב Pearl District, 
שהפך להיות מאוד in!

ועוד קצת טבע שניה לפני שנפרדים, 
בגן הוורדים המרהיב בWashington Park,

ארוחת פינוק בLittle Bird Bistro 

שוב על טהרת המטבח הצרפתי,
ושוב הלשון שלי מעונגת ואינה יודעת שובע. 

עוד סרט לקינוח בקולנוע הפינתי,

אחרי המיני מקרונס׳

ומה אמרתי לכם?

החיים יפים ! לפעמים אפילו יפים מאוד....!

יאללה לך הבייתה ביבי

!.....J'accuse

קריקטורה ערן וולקובסקי/ הארץ

אי אפשר להאשים את ביבי בהכל, 

זה נכון. 

הוא לא אשם....!

הוא לא אשם שנתקענו בשכונה הכי גרועה במזרח התיכון,

הוא לא אשם שהקונגרס הציוני סירב לאוגנדה,

הוא לא אשם בכיבוש וגם לא בהתנחלות הראשונה,

אבל איכשהו אני כבר לא זוכרת את ישראל בלעדיו.

ובזה הוא בהחלט אשם, אשם גדול.

דמותה של ארצי האהובה, של מנהיגיה האמיצים,

אבדה לי בחשכת שילטונו,

עד כי איני מצליחה להיזכר, איך נשמע קול שפוי. 

איני זוכרת מנהיגות ישרה, כנה, 
שכל כולה למען אזרחי המדינה. 

איפה בן גוריון? איפה בגין? איפה רבין?

כל אלו היו בני תמותה, לא חפים מטעויות, 

תקופתם לא נקיה ממחדלים וסקנדלים, 

גם לא מאגו מנופח או ׳דילים קואליציונים׳,

ויחד עם זאת, 

לפחות בראש עניינם שמו לפניהם את

טובת הציבור, אינטרס אזרחי המדינה.

הם הבינו את כובד האחריות,

הם ידעו שהם לא אדונים,

לא רוזנים, לא מלכים, לא נסיכים,

הם הפנימו שהם משרתי הציבור. 

זה כבר זמן מה שאני מתבוננת מהצד בחרדה,

׳המדינה זה אני׳ של לואי, 
הפכה לסלוגן של ביבי, 

ושומרי ראשו, ביטן את רגב,

בבהמיות, בעילגות, 
בגרוטסקיות מגינים על שליטם,

מזכירים לי את שומרי הסף באיזה סרט מצוייר.

ועל הגברת הראשונה, 
פסיכולוגית בשירות הציבורי ביום, 

ומתעמרת במני נפטלי ועובדיה, בלילות,

קטונתי בכלל מלהביע דיעות.

ואיפה ביבי? איפה האח של יוני גיבור ישראל? 

מוג לב, פחדן, תככן.

יושב לו במגדל השן שלו, 
מתחכך ומוזג הון לשלטון,

מצדד באישתו כשהיא מיבבת,
ומלינה באוזני מאדם דה פומפדור,
מצקצקת בלשונה, 
על מצב המטבח, 

ותקציב משכן ראש הממשלה.

על הכל הייתי מוכנה קצת לסלוח, 

על הקמצנות של הזוג, 
על החמדנות, על הנהנתנות, 

על הרהיטים, 
שעשו דרכם באופן מפתיע לבית בקיסריה, 
על הכל אפשר למחול.

אבל לא על מה שקרה בימי שילטונו לחברה הישראלית,

התפצלנו חברים, התפלגנו כליל.

וראש הממשלה שלנו הוא אומן,

אומן הפלגנות, השיטנה, ההסתה, 

הצליח בגאונות לייצר אוירה של השתקה והפחדה. 

אני לא יכולה לסלוח לביבי על מטבע לשון גזעני,

׳הערבים נוהרים לקלפיות....׳,
כאילו לא כל אזרחי המדינה שווים.

אני לא יכולה לסלוח לביבי על 

׳ הם מתכננים הפיכה שלטונית....׳,

כאילו אין כאן דמוקרטיה, כאילו אין מקום לביקורת, לפלורליזם, לחופש עיתונות וביטוי. 

אני לא יכולה לסלוח לביבי, 

שהפך את השמאל למוקצה מחמת מיאוס,

שהוציא מהמילון וגם מהיומיום
מושגים כמו ׳סובלנות׳ ודמוקרטיה׳,

אני לא יכולה לסלוח לביבי,
על הנסיון לייצר כאן אוטוקרטיה. 

אני לא יכולה לסלוח לביבי על חוקי צינון שכל מטרתם,

היא למדר, למגר, להקטין, לתחמן, להעלים, 

כל כוכב פוליטי עולה, אם בשמי מפלגתו או לא. 

זוהי בוודאי הסיבה שבגללה לפיד/ דרעי/ בנט/ סער, 
יושבים כל כך בשקט.
אני לא יכולה לסלוח לביבי,
שהפך את הפוליטיקה מסואבת ומורעלת,
שאיש מבין חברי לא מעוניין להכניס
ראש בריא למיטת נתניהו החולה.

אני לא יכולה לסלוח לביבי ורעייתו על הדוניסטיות חזירית, 

על סיגרים, שמפניה, מתנות ותכשיטים, 

בעיקר משום שהוא וחבר מרעיו השחיתו לי את אמות הסיפים.

הם, הם שינו לחלוטין את סולם הערכים ואת הקוד המוסרי.

אני לא יכולה לסלוח לביבי על זילות מערכות החוק והמשפט,

אני לא יכולה לסלוח לביבי, 
שמשוכנע שהחוק שלו, אחר משל כולם,

אני לא יכולה לסלוח לביבי, 
שבטוח שהוא מורם מעם.

אני לא יכולה לסלוח לביבי על פריפריה נחשלת, 

על עוני ומצוקה, על פערים חברתיים צועקים מרה, 
אני לא יכולה לסלוח לביבי,
על היחס למשפחות השכולות, 
על הזילזול בנכים,

אני לא יכולה לסלוח לביבי
על היחס הנירפה לחלכאים ולנדכאים. 

אני לא יכולה לסלוח לביבי,

על שהיפנה גב ליהדות התפוצה ונכנע לחרדים, 
במתווה הכותל, ובשאלת הגיור, 
על זה אני ממש לא יכולה לסלוח לביבי.

כי כל ישראל כבר מזמן לא אחים,

כי לתקוע טריז בין יהדות התפוצה למרכז הרוחני, 
תהיה בכיה לדורות, 
שכבר המיטה ועלולה שוב להמיט עלינו אסון.

אני לא יכולה לסלוח לביבי
על שויתר על ברית ישראל אמריקה השפויה, 
לטובת ברית ימנית מסוכנת והזויה. 
ברית שמעמידה בסכנה כל חלקה טובה.

אני לא יכולה לסלוח לביבי
על ממשלה מגוחכת, 
על שרת תרבות גסת רוח, 
בורה, נבערת ומתלהמת.

על אורן חזן, שהוא אות קלון למנהיגות.

אני לא יכולה לסלוח לביבי,
שהוריד את ממשלת ישראל לזנות.

אני לא יכולה לסלוח לביבי על קיפאון מדיני,

על ייאוש וחידלון משני הצדדים,

אני לא יכולה לסלוח לביבי שהוכיח לפלשתינאים, 
פעם אחר פעם מחדש,

שאין להם מה להפסיד, שאין קצה תקווה,

שאין אופק חדש, שרק בכוח אפשר.

ואני לא יכולה לסלוח לביבי, 

ששטף את מוחנו בסיפורי שואה והפחדה,

מקבע את המציאות המדומה שיצר, 

שעל חרבנו נחיה לעד. 

אגב, די משעשע לראות כיצד נאלם הוא דום לנוכח גל האנטישמיות הפושה בעולם.

מה קרה לשואה? 
ההפך ביבי את שואתנו והפך למכחישה? 

אי אפשר להאשים את ביבי בהכל, 

זה נכון. 

הוא לא אשם....!

הוא לא אשם שנתקענו בשכונה הכי גרועה במזרח התיכון.

בכל השאר, 
הגיע כבר הזמן להגיש כתב אישום,

מצידי, שיהיה "תיק מליון",

ובואו נתחיל עם זה שלא נסלח לו, 
באופן הכי דמוקרטי שיכול להיות,
בבית המשפט, בהפגנות, בגילויי דעת.

ויאמר העם את דברו ביום הבוחר,
וטובה שעה אחת קודם, 
באופן נחרץ,

בהמון. 

קריקטורה מושיק / מעריב

* חברים, אל תתבלבלו, 
זהו לא פוסט שמאלני, 

המסר הוא אחד, 
נתניהו'ס, נמאסתם....!

יאללה לך הבייתה ביבי,
וקח את שרה איתך,

שלום ותודה.

** קריאת חובה: שלום לקנאים/ עמוס עוז
(תודה בתיה על מתנת יומולדת מעוררת מחשבה)

*** צפיית חובה: בן גוריון, אפילוג