Thursday, July 30, 2015

לבשל את עצמי לדעת






,מחר כבר נעלה את עין כרם על ראש שמחתנו
.והדף שלי ריק. אין לי תבשיל ואין לי סיפור
,מחר, אשכים קום למפגש הסיום ואין לי מה לומר
.ואיני בטוחה אם למדתי דבר
.מחר אפגוש את חגית, כולה צבע וגיל
.ואודה לאל על התרגיל
,אבל מחר אוטוטו כאן
.והדף שלי מיותם


:לפני חודשיים 
לפני חודשיים קלטה את עיני מודעה קטנה
׳פותחת סדנה חוויתית לכתיבה בדגש על זכרונות אוכל. הסדנא תתקיים בביתי מדי יום שישי....׳
,הכותבת, בלוגרית אהובה
?זוכרים את חגית אברון מה״בלוגריה״
:אני מיד מתפתה לה ועונה
,׳רוצה, רוצה, רוצה...! אני הכי אוהבת לכתוב ולאכול
,איילה, בת דודתי, לא אוכלת ,שנים שהיא שומרת
,אבל היא סופר מלהטטת כשהיא אופה ומבשלת
,והיא עדיין לא יודעת אם היא אוהבת כשהיא כותבת
.לדעתי, היא סופר מוכשרת
,בקיצור, כל הכישורים והאהבות
,מצטרפות: שתיים במחיר אחת
?אפשר
,חגית מאשרת את ההשתתפות במייל חם
.והשאר עוד יסופר


לפני כחודש
בבוקרו של יום השישי, עת עקרות הבית, טורחות על ארוחת השבת, שקשוק כלים עולה מן המרפסות, מצעים מאווררים מקשטים את החלונות, הרדיו מזמר, בחוץ חם ולח, השמש יוקדת, האור מסנוור. תכונת עבודה אצל האחר ויום החופש הפרטי שלי, גורמים לי להרגיש קלה, כלה, קלילה
,אני מחנה את האוטו תחת ענף סורר ונדמה לי שמצאתי צל
,עולה במעלה המדרגות פוגשת בדלת עם שם משפחה משולש
.מחייכת לעצמי, נוקשת, נכנסת, מהנהנת לשלום
,מתמסרת לצנינות המזגן, לדירה הנעימה
,לאווירה הנינוחה, ריח שקשוקה עולה באפי
.ושבע נשים מסביבי כבר מדגדגות את סקרנותי
.בסוף המפגש, כבר נפלתי ברשת ועכשיו אני ממש מאוהבת
.בה, בבלוגרית המוערכת
.בהן, חבורת נשים מיוחדות ויפות
.בימי השישי, שעוד צפויים לי לבוא
.בהפתעות, שהכינה עבורינו חגית
.בטעימות הטעימות
,באפקט ׳פרוסט׳, שזה עתה גיליתיו לראשונה
.והוא עובד עלי מאז ללא הפסקה
.מאוהבת עד כלות במה שהנפש שלי חפצה



לפני שבוע
׳בשבוע הבא, אתן מתבקשות להביא מאכל ולכתוב סיפור קצר
אה, ויש לי רעיון, עוד לא שאלתי את פנינה...אבל אולי נעלה ירושלימה, ונפגש בעין כרם למפגש האחרון....?׳
,היא מוסיפה את זה בדרך אגב
,כאילו להמתיק את הגזירה
,ואני, אני נעה באי נוחות
,כבר הסברתי לה לא אחת, שאני ממש לא בעניין של בישול
,ואיך אני תמיד בורחת לעיצוב, מחפה על כישורי מטבח בינוניים
 בהפקת (הזמנת) ארוחות מכאלה שמבינים, ועיצוב שולחנות 
מהסרטים





מחר
,מחר כבר נעלה את עין כרם על ראש שמחתנו
.והדף שלי ריק. אין לי תבשיל ואין לי סיפור
,מחר, אשכים קום למפגש הסיום ואין לי מה לומר
.ואיני בטוחה אם למדתי דבר
.מחר אפגוש את חגית, כולה צבע וגיל
.ואודה לאל על התרגיל
,אבל מחר אוטוטו כאן
.והדף שלי מיותם



היום
השכמתי קום, ופתחתי המקרר, העגבניות האדומות קראו לי לאוספם באהבה, הן הצטופפו בתחכום מנצלים כל טיפת מקום בסלסלת הפלסטיק השקופה
,חול דק כיסה אותן וראש ירקרק בצבץ בהתרסה אצל חלקן
הן התמסרו לזרם המיים, ונתנו אמונם בי שעה שסכין חדה חתכה אותן לשתיים בלי רחמים, בזריזות וענייניות, שאופיינית רק לי. עכשיו, מר בצל ירוק ביקש להצטרף לחגיגה, בטח שהסכמתי, אני הכי נדיבה. שוב חזרתי למקרר, עיני חיפשו את השחורים המגולענים, ידי התכסו בשמנוניות נעימה, שעה שזייתי הקלמטה עשו דרכם למסננת הקטנה. עצלה ומזדרזת, מבלי לחתוך, הוספתי אותם לתערובת הצבעונית. סחטתי מיץ לימון טבעי, זה המעט שאני יכולה לתרום למאמץ המלחמתי. בזקתי מלח גס, שמן זית משובח. הוספתי טאץ׳ של גרעיני דלעת ירוקים
ירבבתי, כיסתי, ויצאתי לדרכי
,מוכנה להכריז שלמדתי המון
,ועדיין איני יודעת דבר
,ואין לי כל כוונה להתחיל לבשל או להשתנות
,ואת  ׳סלט הבית׳
,המתכון המנצח אגיש ברוב פאר וטקס והדר
.רק כדי שחגית קצת תחמיא מול כולן ותקשור לי זרי דפנה
,ואם לא הבנתם, קיבלתם עכשיו המלצה לבלוגרית הכי שווה
!ולסדנא, שהיא כולה מ מ ת ק



Thursday, July 23, 2015

ניסוי בבני אדם




,קצת כמו ב׳מטריה הגדולה של אבא׳
,קחו אנשים מכל קצוות תבל
,מפולניה, מהונגריה, מרוסיה ובריסל
,מאתיופיה, מרוקו, עיראק ואלג׳יר
.והפליאו בתרגיל
,הביאו אודים עשנים
,פוסט טראומטיים לפי כל אמת מידה
.ושדכו אותם לתרבות מזרחית שמחה גאה
.קבצו אותם יחדיו
,באי קטנטן של שפיות יחסית
.כן, יש בו כבר תושבים, אבל הם לא ממש נחשבים
,הכריזו על דמוקרטיה ויהדות
,ואל תתנו את הדעת בקונפליקט או בניגוד
?מה יש
?אנחנו הרי ׳עם סגולה׳ קטן עלינו, אלא מה
,כעת, פזרו סביבם שכנות מוסלמיות עוינות
,לוטשות עיניים רעות
,משטרים טוטליטריים, מנהיגים הזויים
.חלקם רגועים חלקם על סף התמוטטות עצבים
,אם זה לא די, הוסיפו לכור ההיתוך
,קצת ערבים עם זהות לאומית חזקה
.וגם כאלה שחפצים להיטמע, ולא צולחת דרכם
,הוסיפו לקבוצה את כל קשת זרמי היהדות, חילוניים, אתאיסטים
,מסורתיים, חרדים, זרם המזרחי, רפורמים, משיחיים
.ולשם העניין והגיוון, גם אנטי ציונים אדוקים
,אה, כדי לבחון את מידת הסובלנות לאחר
 .פתחו את הגבולות לפליטי עולם קשה יותר
,בשם ׳הפלורליזם׳
,צופפו אותם בשטח קטנטן
.ותנו לנערים לשחק לפני
,את הטמפרטורה הגבירו לחום המירבי
,פשוט טגנו אותם בשמש בוהקת חזק
.והוסיפו לחות רצחנית
,מדי שנתיים, תנו להתנסות במבצע צבאי או מלחמה
.מדי חודש בירי רקטות או פיגוע דריסהֿ
.פשוט כדי להוכיח לעולם, שעם ישראל חי
,וודאו שיהיה גם קושי כלכלי, חוב לאומי
,ודעת הקהל הבינלאומית
(...רצוי שתהיה שלילית, מאוד שלילית)
,הדגישו פערים, יצרו משברים
,אה... ובשביל התפאורה
.על הלוקשיין להיות במקום הכי יפה בעולם
,לאורך חופים עוצרי נשימה
,בארץ שיש בה מדבר והר
,כרמים, בוסתנים, פרדסים ושדות
.סמטאות צרות של ערים עתיקות
,לצד אורבניות חדשנית וערים מדליקות
,והרי לכם הסוד הגדול
,לחיים בטירוף אינסופי
,לפרץ של יצירתיות, גאונות ושגעון
.שאין לו אח ורע בשום מקום
,להדוניזם וייצר חיות וגם לזילות של חיים
,לאומה, שכולה סטארטפ אחד ענק
,למדינה, שאי אפשר להישאר אדיש לה
,שמאוהבים בה עד כלות
.ומתעבים באותה נשימה
,שאי אפשר בלעדיה
.ואי אפשר איתה
,קצת כמו תרגיל ב׳אח הגדול׳
.כשהמציאות עולה על כל דמיון
,אח... מולדת יקרה
?מה נהייה
.ליבי יוצא אלייך באהבה גדולה ודאגה




Thursday, July 16, 2015

,עת השתחררתי




,כשאני נכנסת לאוטו
.אני עוד לא יודעת מה יוליד היום הזה
:אני מציעה לרותי שלוש אפשרויות
א. חנויות מעוצבות למשעי באיזור השרון
 ב. מסאג׳ וספא מפנק ביום לוהט
ג. הרפתקה
,ורותי, כמו רותי
.מיד בוחרת באפשרות האחרונה

:מי שמכיר אותי היטב, יודע
א. שמאיר אריאל הוא הפסקול של נעורי ואהבתי
.ב. שזאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, זאת הייתה עיסקת חבילה
ג. שאחד הביטויים השגורים דרך קבע בפי: ׳נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן...׳, ולא, הוא לא מקורי שלי, שאלתי אותו מהאחד והיחיד, מימי טרמינל. מאז כבר שאלו אותו ממני עוד רבים אחרים
(?שואל משואל, פטור) 
 ,(ד. שלדעתי, עם כל הכבוד לביאליק (ויש כבוד
לו היו נערכות בחירות היום לתפקיד ה׳משורר הלאומי׳
,אריאל היה זוכה ברוב מוחץ
,אלא אם כן גיספן היה מתמודד
(:-אבל זה כבר לפוסט אחר)

כך שכשא׳ מודיע לי שקרא איפשהו שתרצה הכריזה על ׳חורבן הבית׳
קלעה לקשיים כלכליים ומוכרת את כל אוצרותיה ואוצרותיו
,אני מיד מעקמת פנים, וחושבת לעצמי
,מי כבר יילך לשם...?, ׳אוכלי נבלות...׳
.לעוט ככה על הפגר, לא יפה
,אבל הערכה והאהבה לאיש הזה
,בתוספת הסקרנות, שהפכה לי לשם נרדף
,ובעידודה של רותי שבחרה בהרפתקה
.מוליכות אותנו לשם, ממש לשם
.כמו בבלוז כנעני, לפרדס חנה, כרכור




,כמו בלשיות אנחנו מתחקות אחר הכתובת
.ומגיעות ליעד
,בפנים, המון חפצים בעירבוביה
,כתבי יד, ציורים, רישומים
,ניירות צהבהבים נושאות כתב יד צפוף
,מחיקות, תיקונים, פתקים קטנטנים
(....תזכורות, מספרי טלפונים (עוד בשש ספרות
.שירים, שטרם הולחנו וכרזות דהויות מימים שהיו
,כלי בית, תחפושות, תכשיטים
,קומץ משוגעים מעריצים
,ותרצה אחת
,מלהטטת בתיאטרליות חרוזים
.מדגישה הברות, משתעשעת במילים
:בפנים, כבר ברור לי
.א.שאבוי למדינה, שזה סופם של אמניה
,ב.שליבי עם האוצר הבלום, שבעוד דקות או ימים
 ...יתפזר מפה לכל דיכפין, איזה יאוש או חוסר אחריות
.ג. שאצא מפה, כשידי מלאות במזכרת מהאיש המיוחד ההוא

,בהתחלה, אני רק מתבוננת בה מרחוק
.קצת פוחדת להתקרב
,כעבור שעה, אני מתיישבת איתה לשיחה
,והיא מספרת לי איך הכירו
׳בת עשרים וחצי הייתי.... ואומרים עלי שהייתי יפה...׳
.תרצה עדיין יפה
.יפה וכנה, אמיתית
.אמיתית וכנענית, ויש עליה ארומה של קיבוצניקית
ולא, היא לא ממש ב׳מיינסטרים...׳
,אני שואלת על ׳הצנחן המזמר׳
ותרצה עונה, שזה מה שגרם להם לעזוב לשנתיים את המדינה
(לשליחות׳ (היא מדגישה את הח׳
׳עם ארגון הבונים דרור, מאיר היה השליח הכי טוב שיש...׳
,ואני חושבת לעצמי שתמיד אנחנו מאשימים את השליח
,איך עצמנו עיניים לנוכח הנבואה של ׳ירושלים של ברזל׳
.ושניצני החורבן, כבר אז החלו לבצבץ


,אני יוצאת משם בחיבוק חם
,עם המקור של ׳רישומי פחם׳
,ספר בהוצאה קטנה ומוגבלת
חולצת ׳עברנו את פרעה...׳
,ועוד כמה רפרודוקציות של רישומים, שירבוטים
,צר לי שהמקדש הזה של יצירה
,מתפזר לכל עבר, לכל המרבה במחיר
,בעוד ימים לא יהיה לו זכר
,ולא ניתן יהיה להתחקות אחריו
.׳חורבן׳, הכריזה תרצה
אני מבטיחה לשירז, הבת הבכורה והמבוגר האחראי
.שהיצירות היקרות, מצאו בית אוהב וחם




את שתי התחנות הבאות, אני זוקפת לזכותה
,של הכוהנת הגדולה לחיים טובים וסטייל
.חגית אברון
,׳גבריאלה ורות׳ היא האתנחתא הטובה
,בית קפה מסעדה ביתית
,שהזמן כמו עצר בה מלכת
,שנות השבעים של שנות ילדותי
,שולחנות פורמייקה וכיסאות בסיסיים
(היום קוראים לזה ׳אקלקטי׳ וזה נחשב in)
,לוק נונשלנטי ולא מתאמץ להתיפייף
,סלט ירוק שנחתך באופן גס, על המקום, ממש לכבודי
.ורותי מתבשמת מתבשיל בשר בייתי


,הקינוח של היום
.הוא מקום יחיד ומיוחד במינו
,במבט ראשון, זה נראה כמו חצר גורטאות
,אבל כשהילה, בעלת המקום
,פותחת עבורינו דלת עץ מקסימה
.אנחנו משפשפות את העיניים בתדהמה
,׳דורותיאה׳, נגרייה, מרפדייה של חפצים עם נשמה
,הילה, משפצת, מנגרת ויוצרת בחריצות ורצינות, שאין כמותה
.רהיטי עץ מרהיבים ביופיים
.כריות וטקסטיל לבית ויופי של גופי תיאורה
,אנחנו מפטפטות עם הילה
,והיא מספרת איך בחרה בשם
,ששרה אותו לפני שניים וחצי עשורים
,שמדובר ב׳דורות׳ של חפצים
,שלסבתא רבא שלה קראו ׳דורותיאה׳
,אי שם בגרמניה שלפני המלחמה
,ועל כרטיס הביקור, הצריף של סבתא רבא
.נראה ממש כמו כאן
,רותי יוצאת עם כסא בצהוב לימוני
,שקרא לה בשמה
,ובכרית נוי, שאין עוד כמותה
,ושתינו יוצאות עם שיר בלב
(...כמובן של מאיר אריאל)
,ועוד זכרון לאוסף שלנו
.שהוא מגוון עד מאוד

,כל היום מתנגן לי ׳טרמינל׳ בראש
,ואני חושבת לעצמי, שימי טיול קצרים או ארוכים
,מפגשים מעניינים, חוויות ולמידה, הם עבורי
.ממש, ממש, ׳רפואיים, ובהמון מובנים, טעם החיים
?אז מה היה לנו שם
למנה ראשונה, בית אריאל או חורבן הבית
.אבל לשירים יש תוקף נצחי
לעיקרית, ׳גבריאלה ורות׳- ארוחה ביתית, במקום שהזמן עצר בו מלכת
 לקינוח: ׳דורותיאה׳- רוח חדשה ברהיטים שעבר זמנם




 טרמינל
מילים ולחן: מאיר אריאל

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה

לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל
לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן
וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן

לוקח את עצמי לשירותים להרגע
גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר
קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר

ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה
יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה
רמקולים מנומסים נותנים לי התראה
כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה
הולכת ונילחצת לי החוצה הכרעה -
איי לאב יו טרמינל בלה מיה!

רץ בחזרה סוויסאירה להספיק את טרמינל
חתיכות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל
אך היא כבר לא שם וקצין הביטחון כנ"ל

רמקולים מנומסים עם טון יותר תקיף
אני צריך כבר לעלות למעלה להשקיף
כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף

כמעט בלי נשימה אני נתקל במעקה
אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה
בואינג של סוויסאייר מחליק עוצר מחכה

בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם
לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם
דרך הדמעה של הליצן המשתומם

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות
בשדה למטה מתחילה התרוצצות
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה
השלופה הקלופה
הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה
הצרופה הגלופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה




Thursday, July 9, 2015

טיול בתוך תמונה



.יש לי הרגשה שמתבוננים בנו, שעוקבים אחרינו
,אנחנו מצלצלים באינטרקום
,ואחרי שיחה קצרה באנגלית
,נפתח שער ברזל חשמלי וירוק
,ומשאיר אותי פעורת פה בתוך תמונת נוף
.כאילו מפה, אבל ממש לא

,אנחנו נכנסים אל גינה מוריקה ועצומה
,מתמכרים לשקט, ליופי, לריחות
,צמחייה ארץ ישראלית מצוייה
,עצי זית, גרניום משתפך וטרסות אבן
,מסביבי, בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים
,הנוף לוואדי שוטף את העיניים במראות מרהיבים
,השביל מתפתל וקורא לי לבוא ולתור אותו
,לפתע, אני מבחינה
,סביבנו רק נשים
(וגם הן בודדות.....)
,מדי פעם מגיחה נזירה לבושה שחורים
,אבל רובן, נראות כאילו נלקחו מתוך סרט רוסי
,עבות ירכיים בחצאיות ומטפחות שיער רקומות
,אחת אוחזת בידה מטאטא, השנייה משקה את הגינה
,בתנועות פנטומימה הן מצביעות אל ראש הגבעה
.כאומרות, ׳זה שם׳
,יום קיץ חם, ואנחנו מטפסים במעלה המדרגות
,נשימתנו כבדה
,עכשיו נגלה לעיננו הפלא, הזהב של המוסקוביה
.ממש במרחק נגיעה
׳מקרוב זה נראה קצת פחות....׳
אני חושבת לעצמי, ובדממה צועדת פנימה לתוך הכנסיה
.העיניים מתרגלות לאור הרך
,נזירה בבגדים צבעוניים רוקמת לצידה בקבוק כהל נקי
.והיא לוגמת ממנו תוך כדי מלאכת יד


,לכנסיה הרוסית בעין כרם שמות מרובים
,ה׳מוסקוביה׳, ׳המנזר של לו גורקי ההררי׳
,׳הכנסייה של ייליזבטה פיודרובנה׳
,ואפילו השם הנדוש
.׳כנסיית השילוש הקדוש׳
,היא תחקק בזכרונכם לעד
,ודווקא לא בגלל מה שבפנים
,אלא דווקא בגלל דברים שרואים משם
,הכנסיה לוכדת את תשומת ליבי על צריחיה המוזהבים
,בסגנון פרובוסלבי על בצלצליה הנוצצים
,עוד בביקורי הקודם בעין כרם
?כבר אז אני משתאה, איך מעולם לא הייתי בה
?איך אינני זוכרת אותה מסדרות החינוך בבירה
,התשובה עולה מגוגל די מיד
בנייתה הושלמה רק ב2004




,יומיים בעין כרם, והפעם למתקדמים
?מה עושים

,לנים במלון אלגרה, שליבי יצא אליו כבר מזמן
,על שום מה? על שום היותו קטנטן, במבנה משוחזר
,טובל בירק, וצופה אל צריחי המנזרים והכנסיות של המקום
על שום עבודות האמנות הישראלית, המקשטות את המקום
.על שום היותו ירושלמי בכל כובד משקלו
על שום ארוחת הבוקר המפתיעה לטובה במטבח הפתוח מעשי ידי אומן

,פותחים בארוחת צהריים משובבת לב ומענגת חיך
!במרפסת המקסימה בבראסרי עין כרם כמובן
,הוא על צלחת כבדים ביין, ואני על פילה מוסר בשפצלים
.ושנינו על קראף יין משובח מעמק האלה
,מדושני עונג, אנחנו פורשים למנוחת צהריים קצרה
.ולאחריה, סיור שקיעה בכפר
,עין כרם מהלכת עלי קסם
,במיוחד באמצע השבוע
.לפני שנחילי תיירים פושטים עליה
,שיח בוגנוויליה פרוע בסגול אדום כיין
,חרסים מהם נשפך גרניום משתובב
,צריחי המנזרים, הפעמונים
,הכנסיות, הדלתות הצבועות בכחול עז
,הגלריות, האנשים היפים
,וצינת הערב, שאפשרית רק כאן
.כשחום יולי מכה בחוזקה בשפלה
,בכלל עין כרם, היא כפר פרובאנסי
.שייך, לא שייך לארץ הזאת

,חוזרים לקפה של שעת בין ערביים
,באותה המרפסת, ומשם לסרט
,בתיאטרון ירושלים
,׳המילים הטובות׳ של שמי זרחין
,משאיר אותנו  speechless
,גם בגלל השפה, גם בגלל המוצא
,גם בגלל הסרט, שהוא פשוט ממתק
!וגם כי חלקו.... צולם ממש כאן
,עכשיו, בטני כבר מקרקרת
,ומאחר שלא חוזרים למסעדה
(:-טובה ככל שתהיה, בפעם השלישית ביממה)
,אנחנו נערכים לסעודת חצות
.בגג זרוע כוכבים בחדרנו הקט במלון
,אגוזים, גבינת צאן, כעכים וזיתים
,נפרשים בחדווה על ניר מכולת גס
,ריחות יסמין ולבנדר עולים באפי
.הפסקת חשמל מייצרת לנו ערב רומנטי להפליא


בבוקר, נשכים קום לטפס במעלה המדרגות האינסופיות אל ׳כנסיית הביקור׳ היפה, נציץ אל בית הקברות ואל המערה
,ועל אף, ש׳המוסקוביה׳ במרחק נגיעה, ממש מעבר לגדר
.אין אליה גישה, אלא דרך הכביש המוביל להדסה עין כרם
,אחר כך נשוטט בגלריות האמנים השונות
,נחזור ל׳רות׳ ולאריחי הקרמיקה המרהיבים שלה
,נבקר את ׳צדוק יהודה׳, הצורף הגמולוג
,שאחראי לטבעת היפה המעטרת את אצבעי
(עוד מימי ניו יורק העליזים, כבר 12 שנים)
,נאזין לסדנת תיפוף בבית הסמוך
,נציץ לתוך בית האבן הראשון בישוב
,׳הבית העתיק בעין כרם״
.בן שמונה מאות שנים ועוד היד נטויה
,נתוודע לשולמית מ׳חלב ודבש׳
,חנות טבע בסגנון קליפורני
,נבקר ב׳חפץ כפיה׳, בית מלאכות עתיקות
,ונבטיח לעצמנו שבפעם הבאה
.נשתתף בשמחה בסדנה לפיסול באדמה

,ובכן יקירי
?רוצים נסיעה לפרובנס בניחוח טוסקני
?עם נגיעות יווניות, רוסיות
?רוצים להרגיש נאפה, קליפורניה
?בלי כרטיסי טיסה ובלי בידוק בטחוני
?רוצים להרגיש בחו״ל אבל יחד עם זה, הכי מקומיים
,מחפשים בילוי של יום מקסים
?כשאפשר לחזור וללון במיטה הפרטית הביתית
!....עין כרם, חברים





פוסטים מהארכיון על הבירה:

http://design-by-sharon.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_11.html

http://design-by-sharon.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_19.html

Thursday, July 2, 2015

הספסל של אורנה





כשאני שואלת חברה ותיקה על ׳מועדון קוראות בעמק׳,
היא מיד אומרת לי בביטול,
׳אה, זה לא בשבילך....׳,
׳למה?׳ אני זוקפת אוזניים וגבות,
והיא מיד מבארת,
׳זה בשביל צעירות וחדשות,
לא בטוחה, שתאהבי את הבנות....׳
׳הבנתי׳, אני עונה, 
ושוב תוהה ביני לבין עצמי,
אם באמת הבנתי,
אם מדובר בעלבון או מחמאה.
איזה מזל, שאני בסוף מקשיבה בעיקר לעצמי,
וכך, אחרי שבחרתי להעיז ולחבור בעולם המקביל,
לחבורה, שנפגשת בעולם הזה,
אני מוצאת עצמי בערב חמים,
במפגש ספרותי, שאיני מכירה בו כמעט איש,
(או ליתר דיוק, אישה;-) 

זה לא מועדון הספר הראשון בו אני חברה,
היה לי אפילו אחד שייסדתי עם חברה יקרה,
ונכחו בו נשים קרובות ואהובות בחיי,
ועוד כמה, שפקדתי לאורך השנים,
כחברה מן המניין או כאורחת מציצנית,
לרוב ישראליים, אבל היה שם גם אחד אמריקאי למהדרין.
ועל אף שכולם גוועו ודעכו לאיטם,
נשארה לי מזכרת נפלאה.
תמיד, תמיד, למדתי, החכמתי, הרהרתי, 
ואולי יותר מכל, התענגתי על אחוות נשים,
הבו לנו נושא, כוס יין או קפה,
ותראו כיצד אנחנו מדסקסות בלתי נילאות,
עולות לגבהים פילוסופים,
ויורדות הכי נמוך כשאפשר, 
(או צריך, או מתחשק או סתם מתבקש...)

אבל ׳מועדון קוראות בעמק׳,
הוא באמת אחר ומיוחד.
שתי נשים מופלאות (האחיות, אורנה ודורית תמיר) וחזון אחד,
של מפגשים ספרותיים חודשיים,
כמעט ארבעים מועדונים פזורים ברחבי המולדת,
עוד כמה בתפוצה,
ואצלנו בעמק,
׳הספסל של אורנה׳, כבר מזמן הפך למוסד.
אורנה תמיר, האישה והאגדה,
מפעילה בנוסף למשרה מלאה ומשפחה מהממת,
שלושה מועדונים מקומיים,
בכל אחד, קרוב לעשרים ואף יותר נשים.
היא אחראית על אספקת הספרים,
על הייסוד, והניהול השוטף.
הפגישות מתקיימות אחת לחודש בכל פעם בבית אחר,
כל משתתפת מביאה גודי׳ס ורוח טובה,
והשיחה, אח השיחה...!
לשיחה, יש לה דינמיקה משלה.


כמעט שנה חלפה, מאז שיצאתי מהcomfort zone המקולל,
הכרתי נשים מדהימות, 
ולמרות התחזית הקודרת, התאהבתי בכולן. 
השתתפתי בשיחות מרתקות,
 קראתי לפחות עוד עשרה ספרים,
נוסף על מה שהייתי קוראת ממילא,
עייפה ורצוצה הגעתי למפגשים,
מהם יצאתי כמעט תמיד בהתרוממות רוח,
מהורהרת ומחויכת.
וחשבתי שזה אחלה ואיזה יופי,
והתמזל מזלי וככה.

עד ש....
עד שאורנה שלחה הזמנה ל׳כנס קוראות 2015׳,
ומיד הבנתי, שאני במקום ה נ כ ו ן !
לקראת שבוע הספר,
שלושה ימים של סדנאות כתיבה יוצרת,
מפגשים עם סופרים, חוויה על מועדונית.
ואני, שבחודש הבא ימלאו לבלוג שלי ארבע,
החלטתי להעניק לו ולי מתנה,
ולקפוץ קפיצת ראש לחגיגה.
ובכן,
הפוסט הזה מוקדש לאחיות תמיר,
ומוקדש לכל אוהבות ספר באשר הן,
חפשו או אפילו עדיף, 
ייסדו מועדון כזה משלכן!