שיבושי לשון

תום היה אומר הכוף במקום הפוך

ומאיה הפליאה לבקש לימולדה במקום לימונדה

במיולדת (יום הולדת)

אבל הכי היא אהבה לטוס 

ולבלות בשדה תרופה (תעופה).

כשרצתה הקטנה להפגין אסרטיביות ראויה לשמה,

הייתה טוענת בנחרצות, ׳בשום פנים ואופק (אופן), לא!׳

ליבי אוהבת פביתה (חביתה)

והיא משויצה שכל הללדים (ילדים)

הם החברים שלה!

ו׳אמא אני כבר דדולה!' (גדולה), היא מתעקשת!

והיא אוהבת לראות ׳עלי פוטל' (הארי פוטר)

וכשהיא באמת חוששת היא אומרת, 

זה מחחיד (מפחיד) אותי,

אמא תחבק!

ואני מחבקת חזק, חזק

ומתענגת על הרגע

ונוצרת את הדקה.

שיבושי מילים אצל קטנטנים, 

אין יותר מתוק ומקסים,

כל כך חמוד, שלא בא לתקן,

ומתחשק להנציח את התום והחן.

לסגור בבקבוק,

ולהסניף מלוא הריאה בעת הצורך,

בזמן ההתבגרות והצמיחה.

כשהם גדלים, מתחספסים

ובבהירות וחדות בוטה,

מבטאים את רצונם

בלי כחל ושרק,

בהתרסה וחוצפה לא משובשת ומאוד תקינה.

מוכרת האשליות

התבוננתי בה ארוכות,

בחוף הים ב Buzios , ברזיל, 

מוכרת שמלות,

בשלל צבעים זעקניים,

במגוון דוגמאות, שמלות חוף

עם קשירה מלפנים וקשירה מאחור.

היא נראית מבוגרת כבת שישים לערך,

פנים שצרבה השמש,

קמטים שחרטו החיים.

והיא משכנעת את קהל לקוחותיה ומדגימה,

קשירה כזאת, ומעטפת וlook  כמו מסרט,

והן מאמינות, נשים בכל הגילאים והגזרות,

מודדות, רוכשות וקונות את הבלוף.

שימלה חדשה שעושה אותן יותר יפה.

קצת כמו בבגדי המלך החדשים,

הן מתמתחות, זוקפות קומה

ומשדרות, ׳תסתכלו עלי, אני דוגמנית על!'

אני משתפת את א׳ בהירהורי, 

׳היא מוכרת להן אשליה׳,

והוא כתמיד, חייב להתחכם.

האם לא כל קניה, היא סוג של אשליה?

ואני מהנהנת בראשי להסכמה.

אנחנו, הלא תמיד רוצים משהו שאין,

רוכשים משהו על מנת לשדר,

מראה צעיר, אופנתי, עשיר, מתוחכם
או, זרוק, אורגני  ו  natural ....

וכמה אנחנו מוכנים לשלם, 

עבור התדמית (או התרמית...)

ושקר היופי והבל החן,

אבל זה כבר עניין אחר....

הצעות שאיני משיבה ריקם

סייסטה גנובה ביום חול

ושלאף שטונדה של שישי בצהריים,

קפה או lunch עם חברה טובה או שתיים,

דייט עם א׳,

חופשת בנות,

חופשה זוגית,

חופשה משפחתית,

(לא בהכרח לפי הסדר הנוכחי,

לפי איך שיוצא ואיך שמתאים..)

נסיעה ליעד רחוק וקסום במיוחד,

סיור אורבני בעיר תוססת ומלהיבה,

טיול טבע ממריץ אך מרגיע באותה המידה.

ספר חדש שזה עתה הפציע ונראה מאוד מבטיח....

לחם חם שמהתנור מריח,

סרט ופופקורן בערב חורפי,

שיחה טובה עם אחד הילדים,

מסלול הליכה בחוף הים,

כוס יין לצד ארוחה,

הצגה ישראלית מקורית,

זמן חברים איכותי בכל ההרכבים,

מסיבת ריקודים,

ההתרגשות לפני מסעדה שזה עתה נפתחה,

קומזיץ בערב קר, כמו בתנועה.

שירה בציבור,

מקלחת חמה,

הופעה בזאפה אחרי ארוחה דשנה.

קונצרט בקיסריה לאור הלבנה,

עוד זוג נעליים,

שוק פישפשים,

שינה מתוקהההה....

כוס קפה חם ומהביל,

שיחה עמוקה ותובנות עם דור ההורים,

מטבוחה חריפה במידה מבית היוצר של אמי האהובה,

(או של יעל מאור, האלופה!)

שוק איכרים עם סלסלה מלאה כל טוב,

סדרת טלויזיה שגורמת התרגשות וסקרנות.

תערוכה חדשה,

הרצאה מעמיקה, שמשנה דפוסי חשיבה,

חנות מעוצבת,

זר פרחי בר 

ושוקולד יקר....

חיבוק

ומילה טובה,

זה כל מה שאני רוצה....

שיעור בסטטיסטיקה

שנים חשבתי שאני גרועה במתמטיקה,

לא מבינה בסטטיסטיקה,

ולמרות סטטיסטיקה א׳ וב׳ 

שיטות מחקר, וכל מה שמאסטר מחייב,

עד שהיא לא הגיעה אלי,

לא הפנמתי, שאם זה קשור בחיי,

אזי מדובר במדע, מעניין למדי.

א׳ היועץ הטכנולוגי שלי לענייני בלוגים.

סידר מעקב מעניין אחרי הפוסטים.

ברגע האמת, אני לומדת כמה ׳נכנסו׳ לקרוא, 

באילו תנאים (מחשב, ניד או I pad נחמד:-),

מתי, בוקר? צהריים? או בשעות הקטנות של הלילה, 

עת כולם ישנים ואנחנו לאור הלבנה גולשים.

ומהיכן? ישראל? ארה״ב?

לכל הקוראים ׳המחרישים׳, הירגעו...

אין בסטטיסטיקה מידע מודיעיני  שחושף שמו של אלמוני או פלוני, 

אלא רק נתונים מאוד יבשים, מספרים, מפות וגרפים מצחיקים.

אז מה למדתי?

ראשית, שסטטיסטיקה היא מדע בהחלט מעניין!

שרוב הקוראים שלי נאמנים, 

שהם עושים את זה מיד כשהפוסט מתפרסם,

או ביום יומיים הראשונים, אחכ׳ זה משעמם.

שהאמיצים מגיבים על הבלוג,
הביישנים אך הדעתניים מגיבים במייל,

העצלנים בכלל לא, החברים -תמיד!
והסנובים, מעמידים פנים שהם לא קוראים....

שההורים שלי משוחדים,

והחברים שלי, גם אם לא תמיד אוהבים את שכתבתי,
באמת אוהבים אותי.

שדודה ג׳ילברט היא הקוראת הכי מתמידה. 

(דודה ג׳ילברט אהובה, הפוסט הזה מוקדש לך!)

שקוראים אותי הכי בישראל ובארה׳ב, בשני החופים

אבל אם יש מדינה בין ניו יורק לקליפורניה,

היא לא מופיעה אצלי במפה.

שיש משהו (או משהי) באנגליה, שמכור אלי,

(לקבלת התואר, Sir or Sarah, הזדהו , please?)

וגם בספרד, קוראים אותי לאחרונה, 

אבל זה קרה אחרי הפוסט לברצלונה, בטח בזכות איתי....
שבטעות, התפלקו כניסות מרוסיה וארגנטינה.
אבל יש משהו מאוד עקבי בגרמניה...

שאם אני רומזת על מה הבלוג, הסקרנות הורגת!

ורובינו לא יודעים לדחות סיפוקים....

אבל הכי למדתי, שאני צריכה משובים

וחיה מאינטראקציה עם אנשים.

אוהבת את כולכם,

ועכשיו גם מבינה בסטטיסטיקה;-)

שרון