אין כמו יפו בלילות....ובימים

מזה עשר שנים אנחנו פוקדים ברציפות את יפו בקייצים

ולמעט בגידה קטנה בקיץ האחרון לטובת הצפון הקרוב, 

שהבהירה לי שאני אולי בת ימית מלידה אבל יפואית בנשמה...,

אנחנו מקפידים פעם בשנה ולעיתים גם פעמיים

להתענג על יפו, השווקים המסעדות השמיים והמים. 

אני פוסעת על מרצפות האבן יורדת מלואי פסטר לכיוון יפת,

השעון ושוק הפישפשים,

למה שקראו פעם רחוב הנעליים,

מהלכת בקפקפי אילת או flip flop בהגהה הקליפורנית

עם ציפורניים עשויות ב French פלצני, או אז

זרזיף מי ביוב מדגדג לי את הבהונות,

אני מדלגת בחינניות מעל זנב שריפס נזהרת לא לדרוך על

העין של כספיון, נושמת מלוא אויר את הריחות, את תחמיץ הזיעה 

מהול במי השופכין וריח הדגה

וחושבת לעצמי שזה מה שאורי קורא ׳אותנתיות...׳

ואני מעווה אני פני בגועל וחושבת; ׳ג׳יפה׳.

ג׳יפה indeed אבל Jaffa, מקום מדליק.

(אורי, הפוסט הזה מוקדש לך)

בכמה מאות מטרים רבועים מצליחה יפו לקבץ כמה מאהבותי הגדולות,

נוף עירוני עם ריח של ים, שוק פשפשים עם טעם של פעם,

בית מוזיאון מיוחד, מסעדות נפלאות, מספרה כמו מסרט,

ישן וחדש באותו הפריים, הסטוריה, אמנות ועדיין אותנתית.

אז הרשו לקחת אתכם לסיור רגלי ומיוחד, בעיר שטרם נס ליחה,

סיור בסמטאות יפו מספר סיפור של עיר נמל קדומה לחוף הים התיכון, של פלשתים קדמונים, יונה (ההוא מהלויתן), כובשים, צליינים צבאות וצלבנים ואפילו של גנרל אחד, קטן קומה, שיש מספרים שלן כאן בכנסיה, כן, כן, אלו הן השמועות על נפוליאון המהולל שביקר בזמנו בעיר היפה. אז מה שנאה לו למצביא הדגול, בטח טוב עבורכם. יש בסמטאות המזלות לאורך החוף וגם בתוך, ריח של ים, בריזה נפלאה וכחול שנכנס ישר לנשמה. אז על אף שהמורה להסטוריה שבתוכי, משתוקקת להרחיב, אחסוך מכם את התענוג, הדפיסו בקצרה את דברי הימים של העיר העתיקה, וצאו לטיול, תעו וטעו ותנו לרגליכם להוביל אתכם בין חצרות הבתים ומדי פעם עצרו להצטלם או להתבונן בכחול העמוק שמציץ מבין הסמטאות הציוריות. 

מוזיאון אילנה גור הוא חוויה יפואית של אמנית מיוחדת ואגב כך, גם מאוד אחרת.

הבית, בית אבן מצונן מהתקופה העותמאנית עם חלונות רבים לים התיכון, גג מרפסת  קסום וטרסה מתריסה יפואיות לשמה, פונה לעיר העתיקה ולנמל. הבית והמוזיאון מזמנים לנו חוויה אקלקטית של פעם בחיים. יצירות אמנות מרהיבות ומגוונות עם רוח ים והרבה אוירה. הדרכה מקצועית במקום תתן השראה לכל היום ואותה מפליאה אלה היפה לעשות. (וכאן, הרשו לי לעצור ולהודיע קבל עם ועידה שהתמזל מזלי ואלה היא אחותי! ילדה יפה ורבת כישורים, נו הייתי חייבת קצת להשוויץ...)

המקום מוצלח ומומלץ ביותר לבוקר בנות, זוגות,  אירועים וחגיגות או מסיבת רווקות. 

 

שוק הפישפשים לובש בשנים האחרונות צורה חדשה, חדשות לבקרים נפתחות במקום חנויות מעצבים, מסעדות וגלריות. טרם גיבשתי לי דעה אם אני אוהבת את השינוי....הוא חזק ממני, נצטרך להמתין בסבלנות (שאין לי) ולראות כיצד יסתיים התהליך. אבל בדבר אחד אני בטוחה, אין כמו השוק ומקצבו לגרום לי עונג והנאה, ואני מצביעה ברגליים.
את הבקרים אני אוהבת לפתוח במרגוזה מאפיה משפחתית, המקום מושלם לקפה של בוקר עם מאפה נימח בפה, אותנתי, קטן ומאוד מספק. אם אחרתם קום והגעתם לצהריים, ימתינו לכם אחר כבוד פשטידה, סלט או סנדויץ׳ מדוגם. וזה גם המקום לרכוש goodies לנשארים בבית, עוגיות, לחם טרי או ריבות, יהיו תשורה נהדרת ומפנקת לנותרים מאחור. 

 שאפה, שמתחרזת כל כך יפה עם Jaffa, היא מספרה שכונתית בלב שוק הפשפשים. היא מתמחה בתלתלים, אבל כל סוגי השיער זוכים שם ליחס מיוחד ולתספורות מחמיאות. בימי שישי בצהריים בזמן ההמתנה, ניתן לבצוע חלה של שבת,  לטבול בריבה ביתית ובתוך כך לעיין בעיתון סופשבוע, על רהיטי סבתא (וינטאג׳), בקיצור, מקום מאוד רגוע....

אין על אלונה! (בר יונה), היא המעצבת האהובה עלי בשוק ובכלל. פלטת הצבעים שלה הולמת לדעתי כל אישה ואותי במיוחד. שחור, לבן , אפור.... ובינינו, מי צריך עוד? גזרות נהדרות, בוהמיניות ושיקיות לצד תכשיטים יפים ותיקים מאוד מרשימים.

שרון ברונשר, עוד תחנה לבנה של בגדים כלי בית, חנות קונספט נקיה ומעוצבת. שטפו את העיניים בלובן ונקיון שעומדים בסתירה כל כך גדולה למקום, מקום של שקט ופשטות בלב השוק שכולו צבעוניות וקישוט. (המחירים אגב, לא כל כך פשוטים...) 

את bedroom 1 אסור לפספס, החנות היא הכי קרובה שיש ל Anthropologie הנוכריה. רהיטים, מצעים והלבשת בית, לצד תכשיטים, בגדים ואקססוריז, במחירים מופקעים, אבל שוה ביקור והסנפה של טוב טעם ויצירה.

מי לא מכיר את פועה? מסעדה עם ניחוח וינאג׳, כשרבים מהרהיטים והאקסוסיריז, מוצעים למכירה במקום. את הרכישות ניתן לבצע בשעות הבוקר או הצהריים בסוף ארוחה דשנה ועל בטן מלאה. סיימתם לאכול? חצו את הרחוב, מול פועה עומדת ״מעשיה״ חנות שנוסדה על ידי פועה מ׳פועה׳ ומעבר לעובדה שהיא מעמידה למכירה מוצרים אורגניים ועבודות יד יפהיפיות, מכלי מיטה, סלים ארוגים, כוסות ומחברות. יש בחנות הזאת, משהו טוב. שכן מרכולתה נעשתה בידי  הקהילה, קשישים, קהילות עם מוגבלויות, קהילות אתיופיות וערביות שיצרו יחדיו יופי של חפצים!

עלמא, לא לחובבות יהלומים וזהב ובהחלט לחובבות ה arts & crafts. חנות תכשיטים מיוחדת במינה. כל עדי, מעוצב באופן מיוחד, אבני חן, קריסטלים, פנינים. חרוזים, משובצים וסרוגים, חוויה צבעונית לעין. אם חשקה נפשכם באחד, קנו אותו ומיד, הוא לא יהיה שם מחר וסביר להניח, שהתכשיט יהיה שלכן בלבד, ולא תתפסו אותו מפלרטט עם אף אחת....

עוד עצירה נפלאה היא ב ׳סופי׳, צבעוניות רבה. צעצועים, מחצלות, מפות שולחן, סלי פיקניק, ועוד ערב רב בעירבוביה הרמונית, יוצאת מן הכלל, תחנה חובה!

 השרקוטרי נהדרת לערב זוגות כשהשוק הלך לישון או בבוקר שבת כשקול השוק נדם,  היא אומנם פתוחה גם לצהריים אבל אני מעדיפה אותה בערב לשניים.  פסטות, נקניקיות מתובלות ושרימפסים מוקפצים לצד כוס יין יגרמו לחיך לחייך....חייבים לנסות את ה׳שפטצלי׳ (בעודי מקלידה, אני חוששת שטעיתי בהגהה, שאלו במסעדה;-)

מרכז עמיאד בלב השוק, מציג תערוכות מתחלפות, עצרו לבדוק מה קורה שם, אולי תתקלו בחוויה מפתיעה ותערוכה מעשירה. 

ניר צוק הפך עם השנים לשם דבר קולינרי בארצנו הקטנטונת, המושבניק מכפר ורבורג  שרכש השכלה קולינרית בצרפת וסן פרנסיסקו (הנה מצאתי, בגלל זה התאהבתי) הגדיל לעשות וייסד את קורדליה (סמטת הזכוכית, פניה מיפת) ונועה, (סמטת הצורפים, מקבילה ליפת) הממוקמות ברחובות ישנים ומאובקים של יפו. העיצוב שומר על האותנתיות של רחוב יפואי, האוכל בסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות ישראליות. קורדליה היא גברת מהודרת ומגונדרת יקרה ולערב, ונעה, פתוחה ומרדנית, חופשיה וזמינה גם בצהריים. סלט ׳נועלה׳ המוקפץ והלחמניות הטריות הנאפות במקום, גורמים לבלוטות הרוק שלי לעבוד מרחוק. ג׳אפה בר, ממוקם מול קורדליה לאלכוהול קר. ואת ׳נפוליאון׳, טרם דגמתי, אבל מבטיחה בפעם הבאה, מדובר בפטיסרי מובחר. 

יועזר בר יין, הנה עוד מוסד בתולדות הימים, בר יין מסעדה שהשנים רק היטיבו עמה. עוד מקום נהדר לסעודה מרנינה וחוויה יפואית מיוחד במינה, בבית ערבי יגישו לחם גורמה צרפתי ויין אנין.

ואם בא לכם להשאר ב׳אותניות׳ עד הסוף, אז עזבו אתכם ממסעדות גורמה וסעדו את נפשכם לדעת בחומוס אבו חסן המפורסם, 'אבולעפיה', ׳איציק הגדול׳ או ׳חאג כחיל׳ בשעון. 

לשעון של יפו גם סיפור מיוחד, הוא הוקם על ידי מוריץ שיינברג, שען וצורף יהודי מיפו לכבוד עשרים וחמש שנה לשלטונו של הסולטאן העותמאני, עבדול חמיד השני. בניית השעון הושלמה בתוך שנתיים והוא נחנך ב1903 במימונם של פרנסי העיר, יהודים וערבים. השעון של יפו היה אחד משבעה מגדלי שעון לאורך מסילת הרכבת יפו -ירושלים. השעון סמן שינוי תרבותי, שעון אזרחי עם פעמונים, שכן עד לבנייתו, צלצו ביפו רק פעמוני מסגדים וכנסיות. כיכר השעון הייתה בראשית המאה העשרים, כיכר מרכזית בלב השוק, מסביבה הקישלה (תחנת המשטרה ובית המעצר), בית הסראיה (בית השלטון התורכי ומקום מושבם של מוסדות השלטון) , תחנת הדילג׳אנסים (הכרכרות) ומסגד מחמודיה. 

ובעודכם שם, סיקרו בעיניים את הנוף, וזיכרו שהוא בר חלוף, מלונות בוטיק עוד עתידים לקום במקום, בבניין המשטרה ובבית החולים הצרפתי, כמו גם עוד פרויקטים של מגורים. כי זהו קסמה של יפו היפה היא לובשת צורה ומתעדכנת מחדש בכל תקופה. 

ספא, ׳דרך הגוף׳, ההמלצה היחידה שטרם חוויתי על בשרי (תרתי משמע), אבל ממקורות קרובים ויודעי דבר, הספא הזה, הוא הדבר! בלב עג׳מי בבית אותנתי עם מרפסת מהממת מוצעים טיפולים לגוף ולנפש. דרך מצוינת להירגע ולהיטען מחדש.  

נמל יפו, הנמל של יפו גם הוא חווה שינוי. במקום, האנגר גדול שמציג לעיתים תערוכות מתחלפות, מופעי רחוב לילדים  בכיכר המרכזית ומסעדה נהדרת, הקונטיינר, שגם מציגה עבודות אמנות ומוסיקה חיה בחלק מערבי השבוע. 

ולסיכום של יום, ביקור בתיאטרון עברי- ערבי ביפו, תיאטרון גשר או תיאטרון הסמטה, יהוו חוויה תרבותית שלמה. בררו מראש, והזמינו כרטיסים לתיאטרון במיטבו. אגב, בסמטה, יש מצב לסדנאות פלייבק.

וואו, תראו כמה אפשר לעשות במספר רחובות           

או מה שהיום מכנים בהוד והדר ׳מתחם׳

וזה עוד בלי לבקר בנוגה הסמוכה, בנוה צדק השכנה

או במתחם התחנה...

התלבטתי אם להוסיף כתובות או אתרים, והחלטתי להשמיט,

כי אינני מפרסמת מטעם אלא רק על דעתי וטעמי האישי

וגם כדי שתכתתו רגליים, תצעדו במרץ,

ואגב כך, תשרפו את הקלוריות מארוחת ליל אמש,

ואולי על הדרך גם תגלו חנות או מסעדה אחרת,

ותעדכנו שחור על גבי לבן

כאן בבלוג המפורסם

למען ידעו כולם

ויהנו גם. 

מתכון לשנה טובה

מתכון לשנה טובה

מוגש באהבה לכל אהובי, יקירי ומכרי באשר הם,

הייתי פעם בהרצאה על אושר ומשמעות החיים של דוקטור מפורסם,

כל כך מפורסם, שבינתיים שכחתי את שמו....

נושא הסדנה היה איך לחיות חיים טובים ומלאים.

מאז, אני בוחרת בכל יום בטוב,

וגם בימים פחות נוחים, משתדלת לתרגל אושר על בסיס יומיומי.

בין משנתו הסדורה של הדוקטור לשמחה, לזאת הפרטית שלי,

הנה תוכנית השלבים של איך להיות מאושרים.

מתכון בדוק לטוב עם אחריות מלאה על התוצאות!

ולפני שנתחיל, אזהרה,

אין בכתוב כאן, שום חדש,

ולא, לא המצאתי את הגלגל,

יש פה טיפים ישנים שתמיד טוב לרענן

ופילוסופית חיים בריאה שרצוי לאמץ.

אהבה ותשוקה הן מילות המפתח, והם הדלק של חיינו, לעשיה, צמיחה ויצירה יחד עם  תחושת שייכות, שלווה ונינוחות נעימה. 

חבקו, נשקו והרעיפו אהבה על בני ביתכם, אמרו לבן הזוג, כמה הוא מקסים ומיוחד. אמרו לילדים, שאתם הכי אוהבים אותם בעולם! וגם לאבא ואמא, אח ואחות, סבתא וסבא, סיימו כל שיחה עם משהו טוב.

הקיפו עצמיכם באנשים אהובים, השתייכו לקהילה, למעגלים חברתיים והכי חשוב, מעגל נשים. ויסלחו לי הגברים שבחבורה, המגדר שלכם סובל קשות בתחום מבעיה..
ובכן, מעגל נשים, הוא תמיד מעגל תמיכה, שנותן לנו אנרגיות ותעצומות להתמודד עם קשיי השעה. אז book club , בוקר בנות או ערב אמהות, מה זה משנה, העיקר להיות!

בלו זמן איכות עם בן הזוג והילדים. פנו זמן טוב (כן, לפנות עם הרבה כבוד בלוח השנה, לכתוב, להתחייב ולקיים) למשפחה וחברים אהובים.

 

היו אדיבים גם למי שלא ממש מכירים, זוכרים את כל ה׳אנשים השקופים׳ שאנחנו פוגשים ביום? המתדלק, הקופאית, הפקיד והשוטר ברמזור? קשרו איתם שיחה, אמרו תודה. כן, יש ביכולתינו להפוך להם את העבודה ליותר מהנה ובכלל, עשו לכם נוהג והפכו כל אינטראקציה איתכם לנעימה לסביבה.

עשו בכל יום לפחות דבר קטן שגורם לכם שימחה. קריאת ספר, צעידה נמרצת, ביקור במספרה, יוגה, מדיטציה או כוס קפה במקום אהוב. ובתוך כך אל תשכחו בכל יום גם את הזולת לשמח. לא, אין מדובר בהצלת העולם בכל יום מחדש, זה יכול להיות שידוך על דרך, מתנה קטנה עם תשומת לב, התנדבות ועזרה למי שנזקק, תרומה לארגון מוצדק, ביקור חולים, ניחום אבלים, מילה טובה לחבר במצוקה, משהו שכולו על טהרת הטוב והנתינה ואינו לשם כוונה סמויה.

פעילות גופנית כחלק משיגרת יום, אם בחדר הכושר או באויר הפתוח. צעדו, דוושו או רוצו להנאתכם. (אוקיי, ׳רוצו להנאתכם׳, נשמע כמו אוקסימורון...וידוי קטן, ריצה מעולם לא הייתה הצד החזק שלי...)

ולמה לרוץ אם אפשר ללכת? לרקוד? לנסות תנוחות יוגה חדשות?

Time Out, קחו פסק זמן, זמן רגוע ושקט מידי יום, למנוחה או תנומה קצרה,

מדי שבוע, ליציאה מרעננת עם חבר או חברה אפילו לסרט, לטיול רגלי, ארוחה דשנה, שיחת חברים ומפגש רעים. 

ומדי שנה, לחופשה זוגית, משפחתית או לבד... 

אבל חופשה מלאה, ניתוק מעבודה.

להעלב ולהתעצבן זאת בחירה ולא להעלב ולא להתעצבן זאת בחירה יותר טובה!
אל תדחו הנאות, קטנות כגדולות.

אל תחסכו/ תשמרו לאירוע מיוחד את חולצת השבת או את כלי החג,

השתמשו בכל, אתם ראויים לכל החפצים היפים שאתכם מקיפים.

(עכשיו אני הולכת להוציא מהארון ולהשתמש בסדינים החדשים ששוכבים שם כבר כמה חודשים, בי נשבעתי!)

וחלקו בהנאה ורוחב לב מילה טובה או מחווה.

למדו משהו חדש, נגינה, שפה, ריקוד, ציור, צילום או תוכנה,

כדי שהמוח לא יתאבן אלא ימשיך להתפתח ולהתאמן. 

אמרו טוב, עליכם ועל יקירכם, את זה למדתי מרונית המדהימה.

שיש אצלה בקהילה שעה ביום ללא דבר דיבה.

וגם כלפי עצמכם, אל תהיו קשים, 

ושננו כמו מנטרה, החיים יפים!

הכניסו הביתה שעת מוסיקה, ריקוד הלצה ובדיחה.  

אכלו לפחות ארוחה אחת ביום בצוותא.

קיימו מסורות של אירוחים וחגיגות,

פתחו את הבית לרווחה לכל דכפין שרק יבוא. 

ציינו אירועים משפחתיים, חגים ומועדים,

חגגו את החיים!

התרכזו בטוב, גם בימים קשים.

הכירו תודה ולמדו את ילדיכם רגעי אושר וכיף יומיים, 

ועם כל הכבוד לטכנולוגיה, לרשת ולגאדג׳טים הרבים שאותנו סובבים,

עשו טובה והפנו להם עורף לעיתים.

א׳ אישי היקר (ראו פוסטים קודמים) 

ניסה לייסד דת חדשה ודי פשוטה, 

בלי טלפונים ואינטרנט בשבת,

המסיון גדל, אני לצערי, טרם הצלחתי להתנתק/להתחבר:-)

אבל אין לי ספק שלכשאצליח, יהיה טוב ויבוא במהרה המשיח.

התבוננו סביב מדי יום וברכו את העולם,

נשמו אויר עמוק לריאות כאילו היה סם משכר מאוד....

צחקו, זה מדעי, מונע קמטים.

וחייכו, כך הפנים נראות תמיד יפות! ואגב, זה עובד מעולה בתמונות.

תשוקה ושמחה שתהיה לכם בכל עשיה

והרבה תחביבים ללב ולהשראה.

ולסיכום, החשוב מכל,

עשו אהבה על בסיס יומיומי,

גם זה מונע זיקנה,

מדעי! 

אז הנה מתכון, קל להכנה,

עם מרכיבים בהישג יד 

לחיים מאושרים ומלאים

ובפעם הבאה, כשאני מקטרת או מתלוננת

על משקל עודף או 

איך שנעלבתי מחבר,

על שאני בלחץ ולא מספיקה,

על עצבים בגלל פקק תנועה,

על מזיקים בגינה, 

או על עבודת שיפוץ שטרם הושלמה,

עשו טובה, הפנו אותי לבלוג,

והזכירו לי את כל העיצות הטובות

שכה הפלאתי לכתוב,

קצת סטטיסטקה ותודות,

לבלוג שלי מלאו כמעט חודש ימים

עד עכשיו 664 כניסות מבקרים

למעלה ממאתיים תגובות אישיות,

הרבה פרגון ומלא אהבה,

מה אגיד לכם?

עשיתם לי את השנה וחיממתם לי את הנשמה,

אז רציתי לבן על גבי שחור 

להודות מקרב לב,

ולאחל שנה טובה לכל בית ישראל,

במולדת ובתפוצה

שתהיה אחלה שנה.

ואם כבר בתודות עסקינן,

אז כל הצילומים המופלאים הם של א׳ גם.

נכון שהוא מוכשר?

אומרים לנו שיש חג אחר

 שוב המחזוריות הנפלאה של לוח השנה היהודי, נפתחת עם סיום הקיץ, לתוך שנת הלימודים לשנה חדשה.

חגי תשרי על אף שהם ידועים מראש, שוב תופסים אותנו לא מוכנים. זה עתה שבנו מחופשת קיץ ארוכה, מקצב איטי במיוחד לאינטנסביות של שנת לימודים חדשה. לשיעורים, מורים חדשים, חוגים, מקצב מהיר. וכך, לוח השנה היהודי מזמן לנו כעבור זמן קצר, שלל ימי חופש, הרבה אירוחים, משפחה וחברים, חזרות קצרות לשיגרה העסוקה וחוזר חלילה. כשיגרה שבאי שיגרה.

ראש השנה פותח בכבוד והדר את השנה היהודית החדשה. פעם היה הדגש על תפוח ודבש, והיום על ארוחות גורמה ועיצוב של ממש. לחג הזה יש משמעות מיוחדות עבורי, הוא טומן בחובו הרבה תיקון והבטחה, התחדשות וצמיחה.

מרבים לשאול אותי על איך זה לחיות בניכר או כמו שאני אוהבת להגיד ׳בתפוצה׳ (על כך בפוסט אחר) ואיך חוגגים כאן?

יש משהו בחיים רחוק מהמולדת שמאלץ אותך להיות יותר ׳אקטיבי' בחגים. כי להבדיל מישראל, שתכונת החג כל כך ניכרת ברחובות, בכבישים ובחנויות. כאן, מדובר בעוד יום חול, הילדים בבית הספר, המבוגרים עובדים. אם לא נהפוך את היום לחגיגי ומיוחד, ניצור אוירה ונפיח תוכן לתוכה, אזי החמצנו את המטרה, לשמה התכנסנו. בימי חג ומועד, בימים טובים כמו גם בימים קשים בישראל, תחושת הריחוק מהמשפחה חזקה ומפלס הגעגוע מרקיע.

אבל יש יתרון קטנטן לחגים בתפוצה, (אם מתעקשים על חצי הכוס המלאה), מאחר וחוגגים עם חברים ולא עם משפחה באה בימים, המסורת עוברת טלטלה ולחגים נוסף נופך חדש.

מסורת, מסורת, מסורת. אותה הגברת אך עם אדרת חדשנית ומעודכנת.

כדי להפוך את החג לחוויה מתחדשת, מקורית ואחרת. כדאי להקדיש מחשבה לא רק לתפריט ולתרכובת כי אם גם לעיצוב ולתוכן. ומאחר ואני האחרונה לעוץ בענייני תפריט או גורמה על אף שאני יודעת לאכול היטב! אפנה לתחום אותו אני מיטיבה לעשות, תרבות והסברה, כראוי למש״קית חוו״יה. אז איך הופכים את החג שפותח את החגים כולם לחוויה מיוחדת במינה? מפקידים את הגורמה בידי מביני עניין עם הרבה כבוד והערכה, (סולי ואברהמי, הפוסט הזה מוקדש לכם בציפיה לארוחת חג מיוחדת במינה) 

ומשקיעים בעיצוב ותוכן מחשבה ואהבה.



עיצוב השולחן

לבן הוא אחד מסמלי החג, הוא טהור ונקי ומסמל התחלה חדשה, בחרו בו, אם במפה או בכלים. כעת בחרו צבע אקסנט ללבן. זהב או כסף יהיו חגיגיים ויתיאמו לשולחן. אבל כל צבע אחר יתן ללבן, משמעות. ירוק יוסיף רעננות. כחול, עומק ורוד, ישעשע...וסגול, יפתיע. לכו על זה.

בחרו בתבונה פלטת צבעים לחג (2-3 צבעים) שנשענת על כלי האוכל שברשותכם, על טעמכם והעדפותיכם, על מה שראיתם במגזין לחג ומה שניתן בהישג יד. את כלי החג, מומלץ לבדוק לפחות כשבוע לפני, לודא שיש ברשותינו הכל, שהצבעים משתלבים, כך שאם חסרנו משהו, אפשר יהיה לבקר בחנויות או להשאיל מבעוד מועד.  

דרך נפלאה לקשט את השולחן בתקציב פעוט, היא לבקר בחנות הבדים המקומית ולרכוש בד כסוף מנצנץ/ זהוב / או בכל צבע אחר שבחרתם כrunner, לשם כך רצוי כמובן לבוא מצוידים עם מידות השולחן. מפיות חד פעמיות תואמות בצבע או בשוליהן לצבע הrunner , ישלימו את המראה. על מפה לבנה, שתדגיש את הניגוד בין הצבעים ותגדיר את פלטת הצבעים של שולחן החג. את המפיות ניתן להניח בין הצלחות, לצד הצלחת אות לגלגל ולקשור בסרט אורגנזה ממשפחת הצבעים שבחרנו. 

חשבו על האסוטיאציות שמעלה החג, רימונים, תפוחים, דבש, יונות שלום,  לוח השנה, בחרו מוטיב אחד וקשטו בו את השולחן, על הrunner באופן אופקי, פזרו שלל רימונים קטנים אדומים, או תפוחים (אגב, ראיתם כבר בחנויות תפוחים ננסיים? איפה מוכרים?) אפשר לגזור סילואט יונות שלום צחורות, כסופות או מוזהבות....אבל היי, לא להתקמצן, בחרתם מוטיב, לכו איתו בנדיבות גדולה. ומוטיב אחד הוא good enough!

פרחים, תמיד מוסיפים... אבל רצוי לצור סידור שתואם את פלטת הצבעים שלכם. אין הכרח בסידורים מיוחדים או באגרטל ענק. מספר אגרטלי זכוכית בינוניים או קטנטנים לאורך הrunner יעשו את העבודה. או לחילופין, פרח קטן על כל צלחת עם שם האורח יברך ברכת שלום אישית ומרעננת.

אפשר להפתיע את האורחים עם לוח שנה קטן ומשפחתי, (כזה, שכולל את כל האירועים, ימי הולדת וימי נישואין, לא חייבים להדפיס, על אף שלוחות השנה האישיים, מהממים! אם לא הספקתם, אפשר גם בכתב יד להוסיף) או איגרת ברכה אישית ומושקעת שתסמן את מקום הישיבה. רעיון נחמד הוא לשגר את האורחים עם עוגת דבש אישית ארוזה או צנצנת דבש קטנה צמודה לאיגרת הברכה שתחכה להם במקום ישיבתם (ואגב כך תסמן את מקום ישיבת האורחים). וכן, אני מאמינה בישיבה מסודרת ומאורגנת מראש, כך שבעלי הבית קרובים למטבח, ילדים קטנים קרובים להוריהם, וילדים גדולים לחבריהם. 

שחקו עם גבהים, צלחות מוגבהות על רגליים, פמוטים גבוהים, תמיד עושים את העבודה ומוסיפים דרמטיות לשולחן. אל תחששו להזמין מוטיבים שלכאורה אינם שייכים- מראות, צנצנות והגישו בהן את התפוחים בדבש והרימונים. נרות, יוסיפו חגיגיות, אך גם עם אלו, הצמדו לפלטת הצבעים ושחקו עם גבהים.

ואפשר גם לצאת החוצה, ובעונה זאת של השנה לארגן חג אחר בטבע, בחוף הים, בחצר, או בישיבה נמוכה. כריות, מזרנים ואוירה (זכרו את כלל פלטת הצבעים והלבן השולט...) את זה דודה תיקווה לא בטוח תאהב, אבל בקרב הצעירים שבחבורה, תרוויחו צל״ש.

את שולחן החג כדאי לערוך בבוקר ערב החג או אפילו יום קודם. כן, זה אומנם נשמע מרובע אבל מאפשר לדעת  מוקדם אם משהו חסר. והכי חשוב, ביום האירוח, אפשר לפרוש לצהריים, קצת לנוח.

איך להפוך את שולחן החג לחוויה משפחתית מרנינה שתיזכר לדורות?

מסכת חג- אני חושבת שזוהי אולי הסיבה שבגילגול הבא אהיה או קיבוצניקית או מתנחלת גאה! הדחף להפוך את החג לחוויה משמעותית ותרבותית כשאינך ירא שמיים או אדם מאמין, משימה מאתגרת. 

כדאי לנסות וליצור מסכת, שיש בה מהברכות המסורתיות אבל מתובלים בה שירי חג: ׳בתשרי נתן הדקל׳, ׳בשנה הבאה׳, ׳תודה על כל מה שנתת׳, ׳לו יהי׳, ׳מחר׳, שנה הלכה שנה באה׳....  וזה המקסימום שזייפנית שכמותי יכולה להמציא. אם יש מי  מבני המשפחה שמנגן ויכול ללוות את השירים בגיטרה/ פסנתר/ אקורדיאון מה טוב!

לתנועה הקיבוצית יש אתר חגים עם מסכות והפעלות מן המוכן, כך שלא תמיד צריך להמציא את הגלגל.
(http://www.chagim.org.il/) את המסכת והתוכנית רצוי להדפיס לחוברת חגיגית. ולאלו של הילדים, לצרף שעשועים לחג, תפזורות, תשבצים, משחקי מילים וציורים לצביעה עם חפיסת צבעים זעירה. אפשר להפתיע את האורחים בברכות אישיות, תמונות מחגים משותפים או טיולים וחופשות, ואת הכל להכניס לחוברת מסכת שתשמר למזכרת. או בעידן הוירטואלי, אפשר להקרין הכל על מסך שממוקם על יד שולחן האוכל.

את המסכת כמו את שאר הפעילויות, ניתן לקיים בין מנות לפני או אחרי הסעודה הדשנה.

טרויה משפחתית

טוב, זה עבד לי עם סבא אלברט בפסח האחרון, הוא הסכים להפנות עורף קטן למסורת ולנסות משחק חדש. איך זה עובד? מכינים מלאי עצום של שאלות טרויה משפחתיות, אישיות  וגם על החג. 

לדוגמא; החג האהוב עלי הוא....כי..... מדוע אוכלים סלק בראש השנה? מדוע אוכלים רימון? מה מסמל ראש הדג? מנת החג הכי אהובה של סבתא ציפי היא..... החג הכי מבאס שחגגתי היה.... הכי אני אוהב בראש השנה....מהם הימים שבין כסה לעשור? מתי נערכות סליחות? מהם חגי תשרי? מהם מנהגי החג? ואפשר לשלב גם משימות כמו שיר שיר לראש השנה! אחל ברכת שנה חדשה ליושב מימינך/ משמאלך, השנה אני מבטיח.....הבנתם את הפרניציפ? מלא שאלות! (לפחות פי 2-3 ממספר המשתתפים). אני תמיד מפרידה בצבעי הניר שאלות לילדים ולמבוגרים. אפשר לשחק בסבב לפי מקום הישיבה ואפשר למצוא קורבן ראשון ואחכ׳ העונה הוא המחליט מי הבא בתור. המשחק הזה הוא נהדר להמתנה בין המנות וגם ללפני או אחרי הסעודה. המנצח אגב, שוטף כלים או מארח את פסח! 

משחק האיחולים והברכות

את המשחק הזה אפשר לשחק בואריאציות שונות לפי מספר המשתתפים ומידת הקרבה שחשים.

1. לבקש מכל אחד לכתוב על פתק מה הוא מאחל לעצמו  לשנה החדשה באופן אנונימי. או לערוך רשימה של הברכות והאיחולים לכל בני המשפחה כולל לעצמך באופן אנונימי בפתקים נפרדים כשעל החתום, מר אנונימי. את כל הפתקים טורפים לקערה מרכזית. איש איש שולף פתק מהקערה, מקריא וכולם יחד מנסים להתחקות אחר הכותב המאחל.

2. לבקש מכל מוזמן להביא חפץ קטן, שמסמל את מה שהוא מאחל לעצמו בשנה החדשה. אחרי הארוחה על קינוח מתוק בסבב, כל משתתף מראה את החפץ והמשתתפים מנסים להתחקות אחר הכוונה והברכה, כל משתתף מסביר מה הוא מאחל לעצמו. 

3. לוח ברכות- להכין על לוח קשיח שלל מעטפות מוצמדות ללוח בצידם האחורי, כך שהחלק הפתוח חשוף ועליו שמות האורחים, להגריל בין האורחים שמות, ולבקש מכל אורח לבוא עם אגרת ברכה אישית עם מתנה צנועה ובעיקר סימלית. את אלו לחלק למעטפות, וכך כל אורח מקבל תשומת לב מיוחדת עם הפתעה לקחת הבייתה. אפשר גם לעצלנים/שכחנים להשאיר שולחן קטן עם דפים צבעוניים ומכשירי כתיבה לאיחולים על המקום.

3. הבטחות לשנה החדשה. לחלק לכל אחד מהמשתתפים מעטפה חתומה ולבקש באופן אישי לכתוב מה אני מבטיח לעצמי בשנה החדשה, להכניס למעטפה, לכתוב את הכתובת, לחתום לאטום ולתת למארח, לשנה הבאה לשלוח.

4. תמונות- מפז, חברתי האהובה, קיבלתי מתנה נפלאה, משחק בשם: ׳Points of You'.
(http://www.thecoachingame.co.il/226055)

ניתן להשיגו בכל חנויות סטימצקי. את המשחק הזה אפשר לשחק באופנים שונים והוא מתאים לערבים מיוחדים, למבוגרים כמו גם לילדים וגם לערב חגיגי כמו ראש השנה. במשחק, צילומים מרהיבים וזאת אגב, גם מתנה נפלאה לחגים הבאים.

לערב החג, כדאי לבחור בתמונות, לפרוס אותם על שולחן נפרד ולבקש מכל אורח לבחור לו שתי תמונות. אחת שמסמלת את השנה שעברה ואחת את מה שהוא מבקש לעצמו לשנה הבאה. בין המנות, יציג כל אורח לפחות בחירה אחת. במערך המשחק, גם שאלות ומילים, ועוד אופנים לשחק את המשחק, אפשר להמשיך אחרי הארוחה באופן יותר מצומצם ואינטימי. 

חברים,

הנה הצצה לסגנון החגים מעבר לים, 

והשראה לחג שהוא קצת אחר,

כך או אחרת,

מאחלת שנה טובה ומתוקה

מלאה בעשיה, יצירה

והכי חשוב, 

אהבה.
לחיים!

Santana Row, San Jose

חפש את המטמון

Santana Row, San Jose

כשעברנו לעמק הסיליקון לפני שבע שנים וקצת

אחרי חמש שנים בניו יורק המדליקה.

נראה לנו המקום, איך לאמר בעדינות,

יבש, משמים, רגוע ושקט יתר על המידה.

כל התארים ההפוכים מהעיר הגדולה שעל החוף המזרחי,לצידה התגוררנו.

ניו יורק, הסעירה, פיתתה, הלהיבה והמריצה אותנו כל כך.

חשבנו, שנמצא נחמה בסן פרנסיסקו השכנה, אולם די מהרה גילינו כי זאת רחוקה כשעה נסיעה מעמק הסיליקון,

ואינה מתאימה לבילוי של ערב לוקאלי או בוקר קצר. 

חברת נפש, שהייתה אז על תקן שגרירה ממשרד הקליטה המקומי (איילת, הפוסט הזה מוקדש לך)

רצתה לעשות לי טוב על הלב ולהקל על קשיי המעבר.    

כטיבם של דיפלומטים המראים לנו פנים יפות,

היא לקחה אותי ליום שוטטות ב Santana Row.

מאוד נהנתי מהשדרה המרשימה ומצאתי עצמי

נעה בין התלהבות מהמקום, שמשדר אוירה אחרת ומיוחדת 

לסלידת מה, ממה שתפאורה מלאכותית יכולה לעשות.

קצת מה שמכנים פה בארוגנטיות ׳plastic fantastic' ׳ או 'McMansion'.

לימים, 

כשהתמקמנו וחווית הגעגוע לניו יורק הוחלפה בסקרנות של ההרפתקאה החדשה,

מצאתי שיש משהו מאוד נעים ביום ב Row

והמקום הוא בהחלט יותר, מעוד מרכז קניות.

וזהו, אכן ייעודו.

דומה שארה״ב הייתה מאז ומתמיד, מעצמת צרכנות וכח קניה כביר. התפאורה השתנתה, מקניה בdowntown המקומי עברנו לקניונים, משם לכאלו פתוחים לכיפת השמיים ועוד הגדילו לעשות והביאו את הmall לבית.

“Like insecure teenagers, malls keep changing their style. They are ripping away their roofs and dry walled corridors; adding open-air plazas, sidewalks, and street-side parking; and rechristening themselves "lifestyle centers." This new look may remind you of something: a vibrant urban street. Yet, while these new malls may appear to be public space, they're not public at all—at least if you want to do anything but shop…”/ Andrew Blum, journalist about The Row

המזל לא האיר לRow בימיו הראשונים.

נהפוך הוא, כשמתבוננים בעיתונות המקומית שסיקרה את הקמתו,

מצטיירת תמונת ביש מזל עגומה מאוד,

לקראת סיום הפרויקט, ב 2002, פרצה בשדרה שריפה איומה שהחריבה חלק עצום מה Row, הייתה זאת השריפה הגדולה ביותר שידעה San Jose .

עם חניכתו של המקום, ארעה תקלה נוספת,

זוכרים את התפוצצות הבועה של ראשית שנות האלפיים?

העמק התרוקן בין לילה מיושביו, 

חנויות, בתי עסק ודירות, עמדו בשיממונם,

משקיעים ושוכרים הדירו רגליהם מהמקום,

והיוזמה המעניינת נראתה כעת, כחלום שנגוז.

אבל בדרך די מעניינת, הצליח ה Row לקום על רגליו,

להפוך למקום שוקק חיים, עם המון חן וסטייל.

Santana Row של שנת  2011 כוללת מסעדות אנינות ( The Left Bank, Blowfish Sushi, Pizza Antica, Straits Cafe ) חנויות, בית קולנוע, מלון מפואר,בתי ספא וכחמש מאות בתי מגורים.

הקונספט העסקי  של המקום הוא שונה ממה שהיכרנו עד כה. הRow הוא לא רק מרכז קניות, הוא מספק חווית בילוי לכל המשפחה. לצד חנויות יוקרה, יש במקום בתי קפה, מסעדות, מלון פאר, בתי ספא ובית קולנוע נפלא. את השדרה חוצה פיסה ירוקה עם

שולחנות שח, פסלים סביבתיים, גלידריה, בית יין ומסעדה. מעל השדרה, ניצבים בתי מגורים מרשימים ומרפסות מקושטות מציצות מעל השדרה היפה.

אחת לשבוע, מתקיים במקום שוק איכרים מרהיב בצבעוניותו, ולעיתים קרובות, פסטיבלים, אירועי אמנות ומוסיקה.

יתירה מזאת, ראיון עם מעצבי המקום מלמד על מגמה חדשה,לייצר על יד הבית מרכז תיירות כמו בחו״ל.

מן מקום, שנראה כאילו שפה אחרת מדוברת בו.

המותגים המוכרים, מעוררים תחושת יוקרה, עד כי נדמה שאנחנו מבלים בפרבר יוקרתי של עיר חיננית ולא בפאתי San Jose.

Santana Row כמו ״South Street Seaport" בNYC, ועוד כמאה ושלושים מרכזים דומים ברחבי ארה״ב מתיימרת להיות ״Lifestyle Center", ולהפוך את חווית הקניה לחוויה תיירותית.  באופן אירוני, יש לפנינו חזרה מעודכנת מה לימי הdowntown של שנות החמישים והשישים, אלא שעכשיו הוא יותר מעודכן ונושא בשורה חדשה.

נסיון להתחקות אחרי הסיגנון העיצובי, גם הוא מעלה חרס.

אין קו אחיד בRow, אין סגנון יחודי, הRow משלב בדרך הרמונית, מגוון סגנונות וטעמים. הוא מעוצב כרחוב אירופאי- ים תיכוני, אבל יש בו נגיעות מאוריות, מקסיקניות ואפילו גותיות, לצד מודרניזם וארט דקו.

העיצוב של Masteri  נשען במידה רבה על ההיסטוריה והתרבות המקומית של עמק הסיליקון.

מעל Cocola המופלאה, בית קפה ומאפה, ולצד BCBG הגדולה מכולם, (צריך לחצות את הכביש בשביל לראות...) ניצב בגאווה, De Forest Tube Figure הצדעה ל De Forest ממציא שואב האבק. פסל הברזל בסגנון הארט-דקו, מזכיר במידה רבה את פסל האוסקר, כאומר אמירה, אני כאן כדי להריע לעמק הסיליקון על החדשנות, היצירתיות הטכנולוגית, על התעוזה שבעשיה.

ממש ממול מעל שלל חנויות נהדרות כמו;

 The Paper Source, Lululemon, Anne Fontaine,Lucy 

מקשטים את צידה של השדרה שומים, על שום מה השום? תשאלו בטבעיות? אלו נוצרו כמחווה לGilroy השכנה, בירת השום. 

וכך, מצד אחד של השדרה מהללים את החקלאות והארציות ומצדה השני מעריצים את הטכנולוגיה והחדשנות. קליפורניה וייחודה!

בצידה האחר של השדרה ( מול ׳Sur la Table', Z Gallerie, ) עומד בגאון מיני מבנה גותי, שנבנה בהשראת קתדרלת נוטרדם, המקום משמש כבר יין ומציע פלטות גבינות ונקניקים אנינים. תפריט טעימות יין מוצע לסועדים, ובקבוקים עומדים למכירה בחנות הסמוכה. (מול הקולנוע)

 

זוג לטאות מעטרות מזרקות ומשלות אותנו לחשוב שגאודי בכבודו ובעצמו עצר  לביקור עם שי מפתיע, לא זה לא גאודי, אבל החיקוי מושלם!

קיר חיצוני מעוטר בחלונות ברזל עתיקים, בשלל צבעים ועוד אחד שמוקדש לפנסי רחוב מכל הסוגים והגדלים.

עם השנים, חטף ה Row ביקורת נוקבת, מעצבי פנים ואדריכלים, טענו כי המקום נראה כמו ׳Disneyland ' להמונים. סוחרים מה downtown הישן ומהקניון הסמוך, טענו כי המקום גוזל את פרנסתם.  

עבורנו, קהל המבקרים, נוסף עוד מקום בילוי בעמק הרדום.

לא ניו יורק ולא סן פרנסיסקו,

קטן, לוקאלי,

ציבורי

ובטח לא בחינם... 

על החיים בקלפורניה השימשית

על החיים בקלפורניה השימשית....

יש כאן שמש ויש ים, יש פה שקט שאין באף מקום בעולם!

יש פה טבע ומסלולי הליכה,

יש מרכזי קניות וחנויות מעוצבות עם חלונות ראווה מרהיבים,

יש פה מרחב אישי וציבורי

אין פה לחות והאויר רוב הזמן נקי

יש פה מערכת חינוך מופלאה,

אוכלוסיה מסבירת פנים ואדיבה,

יש כאן סובלנות וסבלנות מפתיעה.

מערכת כבישים מפותחת ומגרשי חניה רחבים

(שאפילו נהגת ׳מהוללת׳ כמותי, מצליחה לחנות בקלילות מירבית...) 

וכל זאת, מבלי להזכיר את מזג האויר,

אז למה, אם מצאנו גן עדן עלי אדמות,

אנחנו (היורדים או הארעיים;-) טסים בכל קיץ

שעות ארוכות למדינה קטנה,

מוקפת אויבים בלבנט הרחוק?

שם, אין מרחב ורועש רוב הזמן,

האויר חנוק והלחות מטריפה,

החניונים צפופים, הכבישים פקוקים

ורוב האנשים די עצבניים...

ובכל זאת, אחת לשנה, העמק מתרוקן מיושביו

ואנחנו עושים את המסע המפרך,

על טפנו ומטלטלנו,

רק בשביל לחוות קיץ ישראלי,

(שהוא סיוט על פי כל אמת מידה הגיונית!)

למה? 

אולי כדי,

למלא מצברים,

להסניף חברים,

להתענג על החיבור של סבתא וסבא לנכדים,

להתחמם לאורה של המשפחה המורחבת

ולדמיין איך זה היה לו היינו חיים בשבט,

לגמוע בלי הכרה תרבות ישראלית,

כי אוטוטו חוזרים לעמק המשמים.

להצטייד בספרות עברית, במוסיקה עכשוית,

להתעדכן בטלויזיה המקומית,

לבקר בהנאה במסעדה חדשה

ולהודות בפה מלא, שאין, אבל אין, כמו בארץ!

קוראים לזה מולדת

ולזאת הישראלית, אין אח ורע בתרבות המערבית.

 

וזה עוד יותר מורכב

מפשטות המקאמה

ולוחץ על נקודות רגישות,

מעלה מחלוקות

ומעורר מחשבות

על אשמה וציונות.

ואם יורשה לי לגלות סוד פנימי,

הנושא עולה בכל שיחת סלון מקומית.

כי זאת טיבה של מולדת

היא ממוקמת עמוק בפנים

ומסרבת ל׳רדת׳...